
תורתי - התורה, זה עליך
פרשת ויקרא
רובו של ספר ויקרא, השלישי מבין חמשת חומשי תורה, עוסק בעבודת הכוהנים במשכן ולכן הוא גם נקרא בשם 'תורת כוהנים'. קורבן נדבת עולה – מן הבקר (א, א-ט) - רשאי אדם להביא קרבן לה' בכל עת שינדבנו ליבו. התורה מפרטת תחילה את דיני קרבן העולה. הקורבן נקרא כך כיוון שעולה כולו על המזבח ונשרף כקורבן. קורבן עולה יכול להיות מן הבקר, מן הצאן ומן העוף ואפשר גם להביא מנחות מן הצומח. כאשר אדם בוחר להביא את קורבנו מן הבקר, עליו להביאו ממין זכר. הבעלים סומך את ידיו על ראש הקורבן ומבקש את אשר על ליבו. שוחטים את הבהמה והכוהנים זורקים את דמה על המזבח. הכהנים פושטים את עור הבהמה מעליה, מנתחים אותה לנתחים ומעלים אותה לשריפה, זו תהיה הקרבתה, על המזבח.
עולה מן הצאן (א, י-יג) - גם מן הצאן, כבש או עז, יש להביא קורבן ממין זכר. שוחטים את הכבש, זורקים את הדם על המזבח, מנתחים אותו לנתחים ומעלים אותו להקרבה בשריפה על המזבח.
תקציר פרשת השבוע
פרשת השבוע - פרשנות קבלית
"ויקרא", מסביר ספר הזוהר, היא פרשה שמתחילה במילה שאותיותיה אף מרכיבות את המילה "אוקיר", מלשון "הוקרה". ועניין זה של הוקרה, שבמסגרתו מוקיר הבורא את משה רבנו, עבדו הנאמן, פותח את ספר "ויקרא" ועמו את פרשת השבוע אשר בה מפורטים סדרי הקורבנות השונים, מטעם יחידים או רבים, אנשים פשוטים או כאלו שנמצאים בדרגה גבוהה, אשר כולם כאחד מצווים להקריב קורבנות, בהתאם לכל מצב ומצב שמתארת הפרשה. היינו, שלכל דבר ודבר במציאות חיי האדם ששואף לרוחניות ו/או כבר מצוי בה, יש סוג מסוים של כוונה, בהתאם למידתו, אשר באמצעותה הוא מעלה את עצמו מנחיתות, לרוחניות, אם מטעם חטא ואם מטעם קורבן מנחה. כלומר, קורבן של תודה, על כך שהבורא "מוקיר" מדרגה זו של משה ושבזכותה, בזכותו, אנו ממשיכים להתקיים כעם. כאומה ישראלית. .
התורה זה עליך - פרשנות חלק 1
המילה "ויקרא" בה נפתחת הפרשה, מצטיינת באות א' קטנה, בכדי ללמדנו, על ענוותו של משה רבנו, כך מסבירים החכמים. שכן, כאשר משה כתב את התורה בהוראת הבורא, הרי שהוא עצמו הבחין בעצם המעמד הנשגב הזה שבמסגרתו, הבורא קורא אליו ככתוב "ויקרא". כלומר, שמפאת צניעותו, לא רצה משה שתהיה פרשה על שמו בתורה הקדושה, באופן שעלול להדגיש את עליונותו ורוממותו כיאה לתכונת הצניעות שבו ובזה, זכה שה' עשה עמו חסד והפך את האות א' שבמילה, לקטנה. שבצורה כזו, לא יכולה לבוא למי שקורא בתורה המחשבה, שהבורא, המלך של כל העולם, דווקא בא ומתייקר על אדם בשר ודם, כדוגמת משה שהיה יקירו של הבורא ולכן הוא קורא לו, ככתוב "ויקרא"
זאת אומרת, שבהתאם לכך, אל לנו לחשוב שמגיע לנו משהו מיוחד ושאנו נשגבים ומרוממים, כי אם כל מטרתנו, היא להגיע לדבקות בבורא, כפי המדרגה שאליה משה רבנו הגיע ועדיין, עלינו לשמור על מצב שבו לא תגאה גאוותנו מעלה מעלה מתוך היותנו מיוחדים מאחרים חס ושלום, כי אם כל בני האדם, נבראו בצלם.
התורה זה עליך - פרשנות חלק 2