התורה, מסבירה לנו חכמת הקבלה, היא תיאור של כל המצבים הפנימיים שהאדם עובר במהלך מסעו הרוחני להשגת הקשר עם הבורא. עם המציאות השלמה. ובהתאם לכך,כל הכתוב בתורה, הם שמותיו של הבורא, שבתכונותיו, נבדל מן החומרי, הגשמי והגופני. שכן, תכונות הבורא מסבירים המקובלים הן בניגוד למה שמוכר לנו מתחום העולם הזה, היינו, שאם בעולמנו האדם אך ורק רוצה לקבל לעצמו, הבורא לעומתו, תכונתו היא נתינה. ולא זו בלבד, אלא שהאדם, בניגוד לאל, כל העת זקוק לדבר מה ורוצה לקבל הנאה ולעומת זאת, התכונה הרוחנית היא שלמות וחוסר הזדקקות לדבר מה כלל. לכן מסבירים חז"ל שבכדי להגיע למטרת החיים, שהיא השגת האושר הרוחני מתוך קיום של קשר עם הבורא, עלינו להגיע לאיזון עם תכונותיו. ובמידה שבה נרכוש את היכולת להיתקן ולהשיג מצב של רצון לתת וחוסר צורך בקבלת הנאה.