נדרים, הוא הנושא הפותח בקריאת שתי הפרשות, מטות ומסעי, הנקראות זו אחר זו מטעמי שמירת הזמנים. וכך, מסביר לנו הפשט חוקים כאלו ואחרים הקשורים בנדרים ומסכם: "אֵלֶּה הַחֻקִּים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, בֵּין אִישׁ, לְאִשְׁתּוֹ--בֵּין-אָב לְבִתּוֹ, בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ". עם זאת, הרי שהתורה אינה עוסקת בחוקים גשמיים וגשמיות, אלא בחוקים רוחניים וברוחניות ולכן, מסבירים המקובלים שכאשר האדם קורא את התורה, עליו לראות בכתוב, את פנימיותו, או לפחות לשאוף ולהתפלל לכך. וכך, ככל שהאדם יתמיד בדרך הרוחנית, הוא יגלה אט אט את כל אותן הדמויות שבפרשות, בלבו.