balHasulam

בעל הסולם - יהודה לייב הלוי אשלג (1884 - 1954)

רבי יהודה לייב הלוי אשלג (ה' בתשרי ה'תרמ"ה, 25 בספטמבר 1884 – י' בתשרי ה'תשט"ו, 7 באוקטובר 1954) היה רב ומקובל, עסק בפירוש והפצה של חכמת הקבלה, מכונה "בעל הסולם" על שם יצירתו הסולם - פירוש לספר הזוהר. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ג. 

תולדות חייו

נולד בליקובה שבפולין. בילדותו למד בישיבת גור בוורשה והיה התלמיד של רבי מאיר שלום רבינוביץ האדמו"ר מקלושין. עוד בצעירותו החלה תשוקתו ללימוד חכמת הקבלה, ומסופר שהיה מחביא דפי זוהר וכתבי האר"י בתוך דפי הגמרא. לאחר שרבו נפטר הפך לתלמידו של בנו, ר' יהושע מפוריסוב. והיה גם נוסע לטיש בבעלז אצל האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב.
בהיותו בן 19 נשא לאישה את רבקה, בת דודו הרב מאיר יוסף אברמוביץ שהיה חסיד גור בפוריסוב. לאה, אחותה של אשתו, נישאה ליהודה צבי ברנדויין, לימים אחד מגדולי תלמידיו.
לאחר תקופה קצרה בה התגורר אצל חותנו בפוריסוב, עקר לוורשה, הוסמך לרבנות, ושימש כדיין וכמורה-צדק במשך שש עשרה שנה. באותה תקופה פגש באיש, אשר היה מוכר כסוחר, אולם לא הוכר כלל כמקובל, אותו מכנה הרב אשלג בכתביו "מורי הקדוש זצ"ל". מרבו זה למד את חכמת הקבלה , ואף היה נוכח בפטירתו. לאחר שמורו נפטר החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1921 עלו הוא ואישתו לארץ ישראל, לנמל יפו, ומשם לירושלים בעיר העתיקה.
לדברי נכדו הרב שמחה אשלג, הוא זעק רבות על חורבן העולם הקרב ובא עוד מימי מלחמת העולם הראשונה. בשנות השלושים הוא התריע על כך בכתביו משנת 1933: "כבר זעקתי על קץ העולם". הוא התריע על השואה העומדת לקרות באירופה ועל הסכנה הגדולה בא נמצא העם היהודי. הוא הכריז על החיוב בלימוד ספר הזוהר בישיבות פולין, ואף נפגש עם רבנים ואדמו"רים, וביקש שייסדו סדרי לימוד בספר הזוהר בישיבותיהם, אך אלה לא שעו לבקשותיו. הוא טען כי "נותנים זמן מן השמיים - עשרים שנה כדי לעלות לארץ ישראל". ואכן, הוא פעל לעלייה לארץ ישראל באופן עצמאי. לצורך כך הקים קבוצה סודית של ארבעים משפחות אמידות בפולין. הדבר נשמר בסוד כמוס, אולם לאחר שהתגלה הדבר, מיד קמו לו מתנגדים רבים מקרב הציבור החרדי, שטענו שיש לו מניעים "ציוניים". התנועה הציונות הייתה פסולה בקרב החוגים החרדיים באירופה, שראו בכך כפירה חמורה בדת, דבר שהיא לביטול הקבוצה הסודית.
פעילותו של הרב אשלג בעלייה לארץ ישראל נבעה משיקולים ומניעים רוחניים והשקפתיים. בין היתר, הוא ראה באגואיזם המתפשט בקרב החברה העולמית סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי, ואם לא פועלים לתיקונו הוא עלול להחריב את כלל האנושות. לארץ ישראל הוא הגיע בחוסר כל. הוא לא רצה ליהנות מהסמכתו הרבנית, ולפרנסתו עסק בעיבוד עורות לסת"ם וגם בייצור סבון, באמצעות מכונה לסבון שהביא עמו מפולין. לא עבר זמן רב עד שהתגלה לרבני ירושלים, ומאז נתבקש להתמנות לרב ודיין בגבעת שאול. הרב קוק, שהיה אז הרב הראשי לארץ ישראל, מינה אותו לרבה של גבעת שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים. בשנים 1926–1928 שהה בלונדון שם חיבר את חיברו המקיף "עץ חיים" וחלק מפירוש הסולם. 
 
חיבוריו
 
ספריו החשובים ביותר הם:
  • "תלמוד עשר הספירות" המיוסד על כתבי האר"י (16 כרכים, יצאו לאור החל משנת תרצ"ז (1937)).
  • פירוש "הסולם" לספר הזוהר (18 כרכים, יצאו לאור בין השנים תש"ה–תשי"ג (1945–1953)). לאחר מכן נוספו שלושה כרכים על "זוהר חדש".
בנוסף כתב:
  • "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות", פירושים על ספר "עץ חיים" מרבי חיים ויטאל.
  • קונטרסים "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", 1933.
  • "בית שער הכוונות", הכולל את הפירוש "אור פשוט" ללקט קטעים נבחרים מכתבי האר"י, ת"ש (1940).
  • "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "פתיחה לחוכמת הקבלה", "פתיחה לפירוש הסולם", "פתיחה כוללת לעץ חיים" ו-"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", כולן הקדמות ללימוד הקבלה.
  • "כתבי הדור האחרון", יצירותיו האחרונות, בהן ניתח משטרים חברתיים שונים ואף התווה תוכנית מפורטת לבניין חברה עתידית מתוקנת.
  • עיתון "האֻמָּה" (1940).
  • קול התור - הקדמות, מאמרים ורשימות דברים בנושאי תורה, ערבות ישראל, משיחיות וקבלה.

 

מאת המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג זצוק"ל 

וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו (כ המתבאר באות ב' וג' עש"ה מלה במלה). דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת, משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו, (כמבואר באות ט"ז עש"ה).

ומטעם זה לא היו מוכנים כלל לקבל התורה מזמן אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שיצאו ממצרים

המשך קריאה: מאמר הערבות

מאת המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג זצוק"ל

מחקר מדעי על בסיס נסיוני בדבר החיוב של עבודת השי"ת

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם וכו'. והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים (ישעיה י"א).

אמר רבי שמעון בן-חלפתא "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". (סוף מסכת עוקצין).

אחר שבארתי במאמרים הקודמים את צורתה הכללית של עבודתו ית', שכל מהותה איננה אלא אהבת זולתו, אשר מהבחינה המעשית ראוי להגדירה בשם "השפעה לזולתו" כלומר, שחלק המעשה של אהבת זולתו הוא ענין השפעות טובות לזולת, לפיכך ראוי להגדיר אהבת זולתו בשם השפעה לזולתו, המוכשר ביותר לתוכנה המכוון להבטיח לנו שלא לשכוח את הכוונה.

המשך קריאה: מאמר השלום

מאת המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג זצוק"ל

"חרות על הלוחות" אל תקרי חרות

אלא חירות מלמד שנעשו חירות

ממלאך המות. [שמו"ר מ"א]

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?

חרות הרצון

אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות.

הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה

המשך קריאה: מאמר החירות