adrianus1האנטישמיות, שורשים עמוקים לה. היא הופיעה ומופיעה בקרב רוב גויים בעצם מיום התקיימותו של העם היהודי. היא הייתה שם בזמן השואה, לפני השואה, בזמן האינקויזיציה, בפוגרומים שונים והיא אף קיימת כיום בשיא "תפארתה". היא כבר מופיעה כעדות בתורה לכל אותם רשעים המתנגדים לקיומו של העם היהודי, בהם פרעה, המן ורבים אחרים. ואכן, גם בזמן חייהם של חז"ל סבלו היהודים מרדיפות, השמדה ואכזריות ברברית בלתי נתפסת. כך למשל, על פי העדויות היה פובליוס אליוס טריאנוס אדריאנוס הקיסר הנאור, בדיוק כמו העם הגרמני ובכלל תושבי אירופה, גם לו כמו לנאצים, היו תוכניות לגבי היהודים. תחילה, הוא גזר רק גזרות קלות, כגון איסור כניסה של יהודים לעיר הבירה וכדומה. בהמשך, הוא הוסיף תקנות שאסרו את קיום מצוות הדת היהודית. ליהודים שמרדו בגזרות אלה הדבר לא הועיל כ"כ שכן, לאדריאנוס היה פתרון. כזה, שדי דומה לפתרון של הנאצים: השמדה כללית. כלומר, הרג ואובדן של יהודים, גברים וטף.

לא מן הסתם התוספת המסורתית לשמו של הצורר, איננה "יימח שמו" אלא "שחיק עצמות" דווקא. במקום למחות את שמו, בחרה האגדה של חז"ל לנצור ולשמור את זכרו הרע של הרודן, וזאת על מנת כדי שלא נטעה, חס ושלום, כשנראה בבוא היום את אושרו כגון הארמונות, החומות, הגנים, הפסלים והמטבעות של ההיסטוריונים והארכיאולוגים. כלומר, חז"ל דאגו לכך שבל יישכח סיפור הזוועה והחושך, לאור ממצאי השגשוג האימפריאלי הנאור. לדיכוי המרידה ולטבח הגדול ביהודים קדמו, לפי סיפורי האגדה, התעללויות פרטיות, קפריזיות ושרירותיות, פרי יצירתו של מוח מעוות ומלא רוע, שכולם נבעו ממקור אחד - שנאת יהודים תהומית, מופרעת ובלתי נתנת להסבר רציונלי.

 

יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל לשלומו
אמר לו: מי אתה?
אמר לו: יהודי.
אמר לו: וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ושואל בשלומו?
אמר: לכו והתיזו את ראשו!
עבר אחר, ראה מה שנעשה לראשון ולא שאל בשלומו.
אמר לו אדריאנוס: מי אתה?
אמר לו: יהודי.
אמר לו וכי יש יהודי עובר לפני אדריאנוס ואינו שואל בשלומו?
אמר: לכו והתיזו את ראשו!
אמר לו סנקליטון (יועצים) שלו: אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה - 
מי ששואל בשלומך נהרג,
ומי שאינו שואל בשלומך - נהרג!
אמר להם: ואתם רוצים ליעצני איך אני צריך להרוג בשונאי?!

                           איכה רבה (הנדפס), ג (מתורגם)

היועצים, המכירים את מלכם - המחושב בדרך כלל - תוהים: מהו החוק הנכון והמדוייק? הם אינם תמהים על עצם הפקודה, אלא מעוניינים בעולם מסודר ומאורגן. סדר צריך להיות. הם מתעמקים בתקנות ובחוקים הדקדקניים, כשכל זה רק מסווה לדבר עצמו - הרג חסר הבחנה ביהודים באשר הם.

מעדויות של ניצולי שואה: "...על הפתרון הסופי עוד לא הוחלט אז, הפעולות השרירותיות היומיומיות הם שהפכו את חיי היהודים לגיהנום. לשאלה איך יהודי צריך לנהוג כשהוא פוגש גרמני לא הייתה תשובה ברורה. האם עליו לברכו במועל יד? אני נמנעתי פעם מלעשות זאת, מייד הגרמני הכה אותי. בהזדמנות אתרת הצדעתי מפחד, אבל האדם העליון שאג עלי בזעם: 'מה אתה חבר שלי, שאתה מברך אותי?' והכה אותי בכוח"

אדריינוס שחיק עצמות הושיב שלוש משמרות - 
אחת בחמת גדר, ואחת בבית לחם, ואחת בכפר לקטיא.
אמר: כל מי שיברח מכאן יהיה ניצוד כאן.
הוציא כרוזים המכריזים ואומרים: כל היכן שיש יהודי טמון - יש לו דבר (הבטחה, מתנה), ויצא לו.
היו כרוזים יהודים משומדים, היו מכריזים:
'ויהי אפרים כיונה פותה אין לב' (הושע ז, יא)
אלה שהיו יודעים מה הם שומעים היו יוצאים להם וניצודים.
כינס את כולם בבקעה אחת,
ואמר לשר צבא שלו: עד שאני אוכל מפרוסת העוגה הזאת וירך התרנגולת הזאת, שחט עד שלא יימצא מהם אחד העומד על רגליו.

איכה רבה (בובר), א (מתורגם)

אדריאנוס תכנן את כוחותיו בצורה ערמומית. פריסת הכוחות בשטח לשם לכידת ברחנים וכריזה להטעיית המורדים המסתתרים, תוך הבטחה שמי שייצא מרצונו מצפה לו דבר טובה מאת המלך. על מנת לפתות את הנחבאים לצאת מהמערות. אלו שהתפתו, כ'יונה פותה', נלכדו מייד. הצורר ריכז אותם בבקעת ריכוז אחת ושם צווה על שר צבאו להשמיד אותם טוטלית עוד בטרם יסיים את ארוחתו. 'מיד הקיפום לגיונותיו והרגום, והיה הדם בוקע והולך עד שהגיע לקפריס הנהר'. 

getoVarshaמרד גטו וורשה: הנאצים היו חייבים לדכא את המרד בגטו, שכבר גבה קורבנות גרמניים רבים. ברחובות לא נראה עוד איש. המורדים הסתתרו בעליות גג חבויות ומתחת למעבה האדמה, ובבונקרים מוסתרים היטב. ואז נקטו הנאצים בטקטיקה הגרמנית המקובלת - שיטת הטעייה ורמייה. בזמן 'האקציה הגדולה' פורסמו בגטו כרוזים מטעם המשטרה היהודית שבהם הובטח לכל מי שיתנדב ל'יישוב מחדש' שלושה קילו לחם וקילו ריבה. אלפי אנשים מיואשים, מורעבים ומרומים, נענו לקריאה, הלכו מרצונם לאומשלאגפלאץ והתייצבו לקראת מסעם האחרון. כשכלו כל הקיצים, החליטו הנאצים לארגן את הכוחות שעמדו לרשותם למצוד גדול. באש ובגז רעיל הוציאו אותם ממחבואם. כל מי שברח היה ניצוד כאן.

דומה שמכל התחושות המלוות את תיאורי זוועות השואה - פחד, אימת מוות, כאב, השפלה, ייאוש ועוד - התחושה החזקה ביותר, המוחשית ביותר, הפיזית והמנטלית, מטריפת הדעת ומכריעת ההחלטות, היא תחושת הרעב. כך הנאצים רצו לתת ליהודי תחושה שאינו אדם, אלא תת אדם. כך גם בזמן אדריינוס היהודים גוועו למוות מרעב. כשהמדובר באותן שיטות אכזריות, באותו רוע, ואותו פתרון סופי - השמדת היהודים.

אל לנו, בתור יהודים, להתפתות אחרי נאורות מדומה, ארמונות, שפה יפה, פוליטקלי קורקט, ופיתויים של תרבות עשירה ומענגת. תמיד נזכור מי אנחנו ומאיפה אנחנו באים. תמיד נזכור לפני מי אנחנו צריכים לתת את הדין - לא בפני אירופה הנאורה, וגם אפילו לא לפני יהודים אחרים "מורמים מעם", שמוכרים לנו אידיאולוגיות במסווה של חיבור מדומה, לשון חלקלקה, ודת מדומה, או במסווה של בתי משפט שמתיימרים לעשות צדק - אלא בפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. שם נמצאת האמת היחידה, השלום היחיד והצדק היחיד. הוא, הסיבה הכנה היחידה לאותו חיבור וקשר  בינינו, כעם

 

אדריאנוס

adrianusפובליוס אליוס טריאנוס אדריאנוס (בלטינית: Publius Aelius Traianus Hadrianus) הנקרא בקיצור אדריאנוס או הדריאנוס, (24 בינואר76 - 10 ביולי138) היה קיסר רומא משנת 117 ועד מותו. אדריאנוס נחשב כשלישי מבין חמשת הקיסרים הטובים, ותקופת שלטונו נחשבת כאחת המשגשגות בתקופות שלטון הקיסרים. מנגד, המסורת היהודית מתייחסת אליו בשלילה עזה, והמקורות מוסיפים לשמו את האיחול "שחיק עצמות" וזאת בשל אכזריותו בדיכוי מרד בר כוכבא, שבו קיפחו חייהם אלפי יהודים, ובהם עשרת הרוגי מלכות, עקב גזירות השמד שגזר.

פועלו התרבותי

אדריאנוס תמך בקידום האומנויות. הוילה של אדריאנוס בטיבולי היא הדוגמה הרומית הטובה ביותר לגינון קלאסי. ברומא הרחיב את הפנתיאון שנבנה בימיו של מרקוס ויפסניוס אגריפה, ונתן לו את הצורה בה הוא השתמר עד ימינו. כאשר ביקר ביוון בשנת 125 ביקש ליצור פרלמנט שיאחד את הערים היווניות ביוון ובאסיה הקטנה. פרלמנט זה שכונה פנהלניון לא עלה יפה, ולא הצליח לאחד את ההלנים.

תקופת שלטונו הייתה תקופה של פריחת האומנויות, הציור והפיסול, הכתיבה והאדריכלות. בין היתר נכתבו בתקופתו ספריו של ההיסטוריון סווטוניוס אשר היה בתקופה מסוימת מזכירו האישי.

אדריאנוס והיהודים

 בתחילה קיבלו היהודים בעין יפה את עלייתו של אדריאנוס לשלטון לאחר מותו של טריאנוס, אשר היה שנוא על היהודים, ואשר בימיו התמרדו היהודים באימפריה כולה. אדריאנוס אף דיבר בתחילה על בנייתה מחדש של ירושלים, ועודד את התקוות לבנות מחדש את בית המקדש. אדריאנוס אף דיבר עם חכמי ישראל כרבי יהושע בן חנניה, דן עמם בפילוסופיה ובתורת ישראל, ועל פי ילקוט שמעוני בהזדמנות מסוימת אף הביע אמפתיה לגורל היהודים:

"אדרינוס אמר לו לרבי יהושוע בן חנניה: כמה קשה לצאן שרועה בין שבעים זאבים. אמר לו: כמה עז השומר שמצילו מכולם"

אך תקוות אלו כזבו. הקיסר שינה את עמדתו, והחליט על הבניה המחודשת של ירושלים כעיר הלניסטית אלילית, בשם איליה קפיטולינה, והחליט לאסור את כניסת היהודים בשעריה.

אין לדעת אם בניית ירושלים כעיר אלילית קדמה למרד או באה לאחריה. מכל מקום, היה אדריאנוס ההלניסטי, האויב של כיסופי הגאולה שפיכו בלב העם, שהונהג עתה על ידי שני מנהיגים כריזמטיים, איש הצבא שמעון בר כוכבא, והמנהיג הדתי רבי עקיבא בן יוסף.

המרד, משהגיע, היה קיצוני בעוצמתו, ולגיון רומי שלם, הלגיון העשרים ושניים דיאוטריאנה הושמד על ידי המורדים. אדריאנוס היה אף קיצוני בדיכויו. לכבוד דיכוי המרד הקדיש הסנאט כתובת הוקרה הגדולה ביותר במזרח האימפריה באתר מחנה הלגיון השישי פראטה בתל שלם לכבוד הקיסר.

לאחר שדיכא את המרד, החליט אדריאנוס, כאנטיוכוס אפיפנס בימי הממלכה הסלאוקית, לאסור על קיום מצוות בסיס של העם היהודי. את ירושלים החריב כליל והקים עליה את העיר איליה קפיטולינה. בגזירות השמד אסר על המילה ועל שמירת השבת, וכן על התפילה, ושמירת המסורת. בתקופה זו מתו עשרת הרוגי מלכות באכזריות ובייסורים, על שניסו לשמור על גחלת העם היהודי, ולשמור על התורה ועל המצוות בזמנים קשים אלו.

בתקופת אדריאנוס העמיק הפילוג בין הנוצרים לעם היהודי. שני מנהיגי הנוצרים, קודרטוס ואריסטידס, פנו אל הקיסר והודיעו לו באיגרת כי אין כל קשר בין הנצרות ובין היהודים.

על כן, בניגוד חד לתדמיתו החיובית של אדריאנוס בתרבות הרומאית, ביהדות הוא זכור כאדם אכזר, העומד בשורה אחת עם צוררים אחרים כפרעה, המן האגגי, נבוכדנצר, אנטיוכוס וטיטוס. במקורות היהודים הוצמד לשמו הכינוי "שחיק עצמות" - כלומר, איחול לכך שימות ותשחקנה עצמותיו, אך שיוותר כזיכרון לאנטישמיות, לרדיפה, לדורות העתיד.

דוגמה לייצוגו של אדריאנוס ביהדות ניתן למצוא במדרשים של חז"ל.