פרשת השבוע: בחוקותי
 
 
הכרת המציאות הרוחנית פירושה, הכרת החוקים והעקרונות הפועלים בה. שכן, כל מציאות ומציאות מתגלית אלינו רק על פי הכוחות הקיימים בה ותגובתנו אליהם. ובדומה לכך שמציאות העולם הזה, החומרי, מתגלית אלינו על פי איזוננו מול החוקים והכוחות הרבים שבה, כך הכרותנו את המציאות הרוחנית תלויה בהתאם לאיזון שנשיג אל מול הקיים בה. ויש לדעת שמילת "חוק" הנגזרת משמה של פרשת השבוע "בחוקותי", הוא מושג שמתפקד במציאות כעניין מחייב. כלומר, שאין ביכולתנו לבחור האם להיות כפופים לחוק או לא, אלא יש בידינו את האפשרות להכיר את החוקים שבמציאות, להבין את אופן פעולתם כלפינו ומתוך זה, ללמוד ולדעת כיצד להתגמש כדי לחיות "נכון". כך לדוגמא, בעולמנו, אנו שרויים בטבעיות יחסית אל מול כוחות המציאות השונים ולכן חשים בה באופן אלמנטרי שאינו דורש מאיתנו מאמץ מיוחד. היינו, שהמציאות הגשמית מתקבלת אצלנו מתוך כך שאנו נולדים כשאנו כבר מוכנים לקבל אותה, כך או אחרת. עם זאת, כל יציאה מאותה גמישות שיש לנו מול הכוחות ששולטים לנו בחיים, מובילה אותנו במהירות להרגשת חוסר איזון. כך למשל, אנו לא קופצים ממקומות גבוהים, לא מכניסים את אצבענו לשקע החשמלי, לא מזנקים מול מכונית נוסעת, או נוגעים באש וכדומה. כלומר, אנו שומרים על באלנס עם סביבתנו בטבעיות יחסית, בכדי להרגיש טוב. למרות זאת, מסבירה הקבלה, אנו לא קיימים רק בכדי לחיות באיזון תחת חוקי העולם הזה בלבד, בדומה לכל יצור וחיה אחרים. אנחנו כאן, כבני אדם, בכדי לגלות שפועלים עלינו עוד חוקים וכוחות, שכן, נועדנו לגלות את המציאות כולה על פי הכתבים. היינו, את כל הרובדים השונים שבה, כולל כל מה שקרוי "העולמות העליונים". ז"א, שנועדנו לגלות שאנו מושפעים מקיומה של מציאות נוספת, רוחנית, שכל חוסר איזון אל מול הקיים בה, נתפס בנו בסופו של דבר כהרגשה שלילית, במסגרת העולם הזה. הגשמי. כלומר, אנו מפרשים את חיינו כחיים של סבל, קושי וחוסר משמעות בלי שאנו מודעים לכך שאלו הם רק התוצר הנובע מחוסר ההכרה שלנו את הכוחות הפועלים כלפינו כאמור, מהמימד הרוחני. מהכיוון, שבו הבורא, פועל עלינו כחוק.
 
פרשת "בחוקותי", המכונה גם פרשת הקללות, היא על פי המקובלים האפשרות שלנו להכיר את כל אותו הרע שאנו עתידים לעבור אם לא נדע מהם החוקים בעולם. אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש ולכן, בכדי שלא נרגיש את המציאות כשלילית, אין לנו בררה אלא להתייחס אל החוקים הקיימים בה ולהתאזן מולם. עם זאת, לא פעם אנו מגלים ש"יתרון האור מן החושך", כלומר, שבכדי לגלות את הטוב והמאוזן המכונה "אור", אנו נאלצים לא פעם לעבור קודם חוויה של מציאות שלילית. של חושך. של קללות. וכך, מתוך הרע וחוסר האיזון, ניתנת לנו האפשרת להתייצב נכון. היינו, להכיר את המצב הטוב, ההפוך, על ידי ניסיון מר. שהרי, טיבה של מציאות, נמדד על פי מי שחש בה ושרוי בה.  לכן, על אף שרצונו של הבורא הוא להיטיב לנבראיו ועל אף רצון הנבראים לחוש בטוב בעצמם, עדיין, אנו רואים שהקיום מכיל לא פעם הרגשה שמנוגדת לאותו "רצונו להיטיב לנבראיו", כפי שכתוב, שזוהי סיבת הבריאה. ומכאן, שאם כך חש האדם, אזי ישנה מציאות מרירה, הקרויה קללות. כשכמובן המדובר הוא על מצבו הפנימי של האדם ולא על טענת פיו. כלומר, המדובר הוא על מה שחש האדם בלבו ובהתאם לכך, מעיד לבו על חייו. ולב שמקלל, הוא רק גילוי של מה שצריך לתקן ושעתיד להתהפך ללב שאוהב. למרות זאת, אנו רואים בפרשת "בחוקותי", פרשת הקללות", שבמסגרת "רצונו להיטיב", כן ישנו עניין של גילוי הרע, אך זאת, שוב, על מנת שהאדם יכיר את מה שדורש תיקון, היינו שלאלו שזוכים לכך, יש יכולת להכיר את הרע ולהתמודד עמו בתיקון רוחני, שמביא לאיזון במציאות האדם. ואיזון זה מול הרע, והפיכתו לטוב, מוביל ודאי לקשר עם הבורא, בצורת חוק. כלומר, כמהות, שפועלת על המציאות בצורת כוח קבוע שמידת גמישותו של האדם מול כוח זה, הופכת לאדם את מציאות האל לממשית וברורה. דומה הדבר למי שמבין כיצד לצנוח או לטוס, שמתגלית ומתבהרת לו מציאות של "תעופה", שכן, ע"י כך שהאדם מתגמש מול כוח המשיכה, הוא מקבל את האפשרות, לגילוי הנעים של טיב מציאות זו, כמבורכת
 
"שכר ועונש", הוא כל העניין. אין זה משנה מהי אמונתו של האדם, מהם מנהגיו וכדומה, אלא שמחויבותנו לפעול לפי החוק, זהו חוק הטבע. אם המדובר הוא על "העולם הזה", שבו יש את כוח המשיכה למשל, או אם המדובר במימד הרוחני, שממנו נובע חוק הבורא. שזהו העקרון, שבאמצעותו משגיח העליון על בריאתו ומוביל אותה לטוב ביותר, בזמן הקצר ביותר, בשיטת השכר והעונש. ובהתאם להשגתנו בקשר בריא עם חוק הקיום, כך נחוש במציאות כשכר המקדם אותנו על ידי "משיכה מקדימה", או על ידי עונש, המקדמנו על ידי "דחיפה מאחורה". כך או כך, אנו מתקדמים לכיוון שאליהם מוליכים אותנו החיים. עם זאת, עדיין, על פי החכמים, אנו מחוייבים למצוא את האיזון העדין שמאפשר לנו את החיבור אל החלק הרוחני שבעולם, כחוק שפועל עלינו. וככל שלא נכיר בכך באופן מודע, החוקים יפעלו כנגדנו ולהפך. מודעות לתהליך ולאופיה האמיתי של המציאות, יכול להוביל לתיקונה, מתוך גילוי הרע. כאשר המושגים "רע" ו "טוב", נמדדים בפרשת "בחוקותי", על פי מידת הקשר שהשגנו עם העליון ובזאת, אפשרנו לתכנית הבריאה לצאת לפועל. התכנית הקרויה "רצונו להיטיב" ושעל פיה, פועלת המערכת כולה. למרות זאת, עדיין, עלינו לשמור על המצב שנקרא ב "חוקותי" וב "משפטי" תלכו. שכן, החוק, זוהי הרגשת התחתון השולטת בו. זוהי הרגשת האדם, את פעולת הקיום עליו, על כל הפרטים. ו"משפט", הוא אותו דין שניתן למי שנהג בחוק, לכאן או לכאן. וכשהאדם הפוסע בשבילי חכמת הקבלה מגלה את התיאום שבין הוויתו בעולם הזה, לבין שאיפתו לרוחניות,  כ"שמירה", כפי שכתוב בפרשה, על איזון, הרי שאז הוא באותה מידה, נחשף לברכות, או חס ושלום לקללות, שאותן טוען לבו, על מציאות ה'. מהות, שמתגלה בפנימיותנו על פי התגמשותנו מול חוקיה, בהסתר או בגלוי, אך בתנאי שנחפוץ לגלותה ככזו, שמיטיבה לנו, גם אם זה ברע כביכול. שהרי אין דבר רע בעולם, אלא לשם תיקון שממנו יתגלה המצב ההפוך והמואר. לשם תיקון, שיביא לגילוי מקור הטוב והאור עצמם, כאחד.
 
   


 
 
הפרשה + פירוש אונקולוס: פרשת בחוקותי