פרשת "ויצא" - פרשנות קבלית - פרשת השבוע על פי הקבלה 

בראשית פרק כ"ח פסוק י עד פרק ל"ב פסוק ג.

 
התורה כולה, מסבירה חכמת הקבלה, עוסקת באדם אחד ובמה שעובר עליו בדרכו להגשמת המטרה הרוחנית. בהתאם לכך, ישנה מצווה בתורה שאדם מחוייב לכתוב ספר תורה שלם עוד במהלך חייו, כשפירוש הדבר הוא, שהאדם עבר את כל המצבים שמתוארים בפרשיות התורה, על עצמו ובנשמתו, ובמסגרת זו הוא מגלה את מערכת היחסים שמתרקמת בינו ובין המימד הרוחני, המכונה, כתיבה על לוח לבנו. ובמערכת היחסים הזו, שבה האדם מנסה לעשות עבודה פנימית ולהגיע לגילוי הרוחני, הוא מגלה שהוא מתקשה בכך מטעם תכונתו הטבעית האגואיסטית, הבאה על חשבון הדרך הרוחנית שהאדם הציב לעצמו כמטרה. עם זאת מסבירים המקובלים, שהתנגדות פנימית זו שנוצרת באדם כלפי הרוחניות ושאותה הוא מגלה, רק מדגישה בתוכו את הפער שיש בינו ובין הבורא. היינו, עד כמה ה"רצון לקבל הנאה לעצמי בלבד" (אגו) חזק מהרצון לרוחניות. ובכדי לנצח, היינו, לצאת מהגשמיות ולהשיג תפיסת מציאות רוחנית, אין לאדם בררה אלא להתפלל לבורא. כלומר, לבקש את עזרת הכוח העליון על מנת להיות במצב של הבנת המציאות כפי שהיא והנקראת "אין עוד מלבדו". שזהו המצב הסופי שבו האדם מגלה שאת הכל, גם את היציאות לרוחניות וגם את הכניסות לרוחניות, הבורא עושה. זה כל התיקון הנדרש מן האדם ומכונה עבודה שבאמצעותה משיג האדם אמונה שלמה. עד שהוא משיג זאת, הוא נאלץ להתייגע בדברים שונים, כפי שמסבירה הפרשה ובהם עבודת האגו במשך 14 שנה, מעשי רמאות מטעם לבן, האשמות שונות ומשונות וכו. 
 
האגו שלנו, הוא זה שמפריע לנו בעבודתנו הרוחנית. ודמותו, מופיעה בצורת רשעים שונים שבתורה כגון לבן הרשע שבפרשה, שלדידו המטרה של החיים שלנו היא אינה לעבוד קשה ולהתייגע רוחנית, אלא להשיג הנאה מידית שכן, זהו טבענו. למרות זאת, מי שהתפתח דיו כבר מבין שעל ידי תיקון האגו, ניתן להשיג הנאה עצומה שעוטפת את כל תפיסת המציאות לכדי אין סוף של הנאה, הנובעת מן הרוחניות ולא מן הגשמיות הצרה של "כאן ועכשיו". והתיקון לאגו, הוא דבקות במחשבה האומרת ש"אין עוד מלבדו" וכוללת בתוכה התגברות על אותו האגו הרמאי שבא אלינו בתכסיסים ומנסה להניאנו מלהגיע למטרה ולהגשים את יעדנו. האגו, בא ומשכנענו שהעבודה הקשה לא תניב לנו פרי ושעדיף לחשוב ולעסוק בחיי החומריות שבהם שכרנו מובטח. למרות זאת, מי שמבין את דרכי הפנימיות והנשמה, כבר יודע שהשכר החומרי לא מניב אושר אמיתי ורק ההגעה לכדי כלי רוחני, מביאה לדבר האמיתי שלשמו אנו חיים, היינו תענוג. ולבן שבפרשה, שבהיפוך אותיות הוא נבל, נקרא ארמי מלשון רמאי, שמערים קשיים על האדם. על אותה המדרגה פנימית שבנו הנקראת יעקב, שיצאה מהמצב המושלם המכונה "ארץ ישראל" וירדה למקום של חסרון, של אגו, של חוסר הכרה במציאות הבורא שהיא מקום ששמו חרן. אותו אזור שבתחילת הפרשה יעקב חולם בו את "חלום יעקב" המפורסם ובו מלאכים עולים ויורדים בסולם.
 
"סולם", הוא המאפשר לנו לטפס מעלה אל מטרתנו הרוחנית. כשאנו עובדים נכון, תוך תיקון תפיסת המציאות שלנו מאגואיזם (הרגש עצמי), לאלטרואיזם (הרגש הזולת), אנו מגלים אינסוף מצבים של "הכרת הרע" ובמסגרתם אנו נחשפים למפלצתיותו של האגו שלנו שמוכן לנצל את כל העולם בשביל תענוגיו דוגמת "נאכל ונשתה כי מחר נמות". ותחושה זו שבאדם, המובילה אותו לחיפוש אחר משמעות החיים שמחוץ לאותה ריקנות הרצון לקבל הנאה כפי שהוא, מובילה בסופה לגילוי השלם של רוחניות במלואה המכונה בפנימיותנו ואף בחיצוניותנו, "ארץ ישראל השלמה". למרות זאת כאמור, עד השלמות, אנו מגלים קשיים, שקשה לנו להתגבר עליהן ולכן נכתב בפרשה על יעקב "ויפגע במקום וילן שם...". שמקום הפגיעה, השבירה, החסרון, הוא מקום עבודת התיקון שתוביל למילוי ולגילוי שיש אלקים גם שם. היינו גם ברע ובקליפות שמסתירות כל אור שכן, זהו כל התיקון הנקרא "אין עוד מלבדו" שפירושו שהייה במציאות ממשית שהכל בא ממנו.
 
גם הטוב וגם מה שטרם תוקן ומורגש בנו כ"רע" (סטרא אחרא) מקורם הוא מהבורא. והקשיים, רק נועדו בכדי שנגלה שגם הם "בית א-ל". כלומר, גילוי הפגיעה והחסרון נועדו בכדי להשיג כלי שיוכל להתמלא באור, על פני המצב השלילי, הקודם. והכלים הללו, הנקראים בשפת הקבלה גם נקבות, נשים או בנות, מתגלות לעיתים כדמויות רעות וכתולדה לא רצויה מחוסר תיקון האגו ולעומת זאת, כשאנו מתקנים את האגו, נולדים לנו חסרונות חדשים ומתוקנים. כאלו, שבהם נוכל לגלות מילוי רוחני. כמו רחל ולאה, שהן הכלים של יעקב, שמסמל את תכונת ההשפעה והנתינה לעומת תכונת הקבלה והלקיחה, שמהן משיג האדם בסופו של דבר את האושר שאליו הוא מייחל. כך שהמדובר על אושר אמיתי ומתוקן, שנובע מהפיכת האגו מרע, לטוב, כי הוא מבין בעצמו שהכל מטעם ה' ולכן, כורת עמנו ברית בפנימיותנו, כפי שאביהן של רחל ולאה, לבן, זוכה לכריתת ברית עם יעקב, על אף כל מעשי הרמאות, שרק הובילו לסוף הטוב. לסוף של הולדת 12 שבטי ישראל, עם ישראל, שקובעים במידת רוחניותם, את רוחניותו של העולם. ומסביר בעל הסולם זצ"ל שכאשר אנו לא עושים זאת, המלאכים יורדים בסולם ואנו עמם. וכשאנו נהיה מאוחדים, במטרה רוחנית, חלום יעקב יתגשם בנו הן בפנימיות והן בחיצוניות, כגילוי של הארץ השלמה, שממנה יוצא "אור לגויים", כשיטת התיקון. כשיטת הטיפוס בסולם המביא את האדם לקבלה של תענוג רוחני מושלם ואינסופי.