שאלה

אם תפיסת האדם את המציאות, קובעת את המציאות הנגלית לו , האם אדם המאמין שיש לו השפעה על המציאות יראה סביבו אישור לכך? אם המציאות החומרית קבועה מראש למה לציית לחוקי הבריאה? ולבסוף האם התוצאה שלו הסופית קבועה מראש או כל שלב בדרך והקצב?

משמעות החיים: אורלי שלום. השאלות ששאלת מורכבות וספרים שלמים של קבלה דנים בהן . עניינים כמו בחירה חופשית, בעיקר אל מול קיומו של אל אבסולוטי, תפיסת המציאות, חוקי הטבע וכו, הם אינם עניינים של מה בכך ולא יהיה קל להשיב על כך במסגרת זו של פורום, אבל ננסה לעשות זאת. כמו כן, אנו ממליצים על קריאת התכנים באתרנו העוסקים בנושאים אלו לחידוד העניין. ועתה לתשובות:

1 - תפיסת המציאות של האדם אכן קובעת עבורו את המציאות שנגלית לו, אך עם זאת, יש להיות ריאלים. בשנים האחרונות יוצאים ספרים רבים העוסקים בנושא זה ורובם טועים ומטעים בגישתם, כמו "הסוד" וכדומה. ע"פ הקבלה, יש רק שני סוגי תפיסה של מציאות: חומרית או רוחנית. האדם לא יכול להפעיל מניפולציות כאלו ואחרות בכדי לשלוט בחייו ולהשיג דברים כאלו ואחרים, אלא רק למצוא את נקודת האיזון הנכונה, אל מול חוקי המציאות. שאלת "האם אדם המאמין שיש לו השפעה על המציאות יראה סביבו אישור לכך". התשובה על כך היא, שאין כאן עניין של אמונה. תפיסת מציאות, היא עניין של ממשיות ולכן, ההשגה הרוחנית וההשפעה של האדם על המציאות חייבת להיות ממשית. ובדומה לכך שאדם בעולמנו אינו זקוק לאישור על כך שהוא רואה מולו למשל בניין או עץ לדוגמא, כך אדם אשר משיג רוחניות, אינו זקוק לחיזוקים ואין לו תהיה בקשר להשגתו. אדם שהשיג רוחניות, המצב ה"על טבעי", הופך לחלק מחייו ולכן למעין "טבעי" עבורו. אדם כזה, לא זקוק לאישור הסביבה אך עם זאת, בהתאם לתפקידו, יתכן והוא יהיה קשור לסביבה המכירה בו כבעל השגה רוחנית (כמובן שיש להתרחק משלטנים והעומדים בראש ארגונים אינטרסנטיים ולא לטעות בקשר לכך)

 
2 - יחסו של האדם אל דרך העבודה הרוחנית, צריך להיות על פי הכלל של "אין עוד מלבדו", על כל המשתמע מכך. אדם המבקש את דרכה של הקבלה, היינו את הרוחניות האמיתית, לא מבקש להשפיע על החומר, אלא על תפיסת מציאותו. לימוד קבלה, הוא דבר שאדם יכול לעסוק בו נכון רק כאשר שאלתו הפנימית היא לגבי משמעות החיים או כפי שבעל הסולם אומר: "מה הטעם בחיים?". וכל התיקון שאדם עובר הוא בהעברת היחס שלו מחומריות, לרוחניות. בעלם הסולם אכן מסביר שאנו חיים בתוך מערכת דטרמיניסטית, סגורה, שבה הכל קבוע מראש, אך עם זאת, ניתן לנו כלי נוסף שבאמצעותו נוכל להתקדם. הוא משווה זאת כמיקרוסקופ או כל מכשיר אחר שמדענים משתמשים בו והוא מתכוון לדימיון. לשכל. וכשם שהמכשור משמש את המדענים, כך הדמיון והשכל משמשים את מי שרוצה לפסוע בדרך הקבלה הרוחנית. והשימוש בהם, מאפשר לאדם לשים לב למצבו עד כמה שאפשר ולבחור לפי מידת בשלותו, ברוחניות, על פני היחס לעולם הגשמי. כמו כן הוא מסביר, שעניין הבחירה החופשית של האדם, הוא אינו שאלה של המצב לאמיתו, אלא של ההרגשה. כלומר, לא נשאלת השאלה האם יש לנו בחירה או לא, אלא האם אנו חשים שיש לנו ולא מתרצים זאת באין עוד מלבדו. הבורא, עשה שתהיה הרגשת בחירה אמיתית ולכן, זו נקודת הבחירה של האדם: לבחור בהתאם לכך שהוא רואה מולו 2 אופציות, שהן רוחניות מול גשמיות


3 - התוצאה הסופית הקבועה מראש היא, זה שיהיה טוב. זו מטרת הבריאה, שהבורא רוצה "להיטיב לנבראיו". רעיון זה של להיטיב, הטמון בבסיס מחשבת הבריאה, הוא שהופך אותה לתכליתית בסוד "סוף מעשה במחשבה תחילה". ובמידה שבה נבחן את הנושא לגבינו, כבני אדם פרטיים וכנשמות, הרי שכל אדם ואדם חוזר בדיוק באותה הדרך שבה הוא השתלשל מטה ואין לו בחירה בדבר מלבד בשאלת הקצב. המהירות, היא הדבר היחיד שקובע. כך למשל, ניתן להסביר גם את אותו "שינוי" שיכול להיראות ברמה החומרית. כלומר, אדם הפוסע בדרך הרוחנית ו"מזרז את הזמנים" כמו שכתוב, משיג בכך מעין "דילוג", על פרק זמן, או מצב בחומריות, כאלו או אחרים אך לא נכנס לנושא זה כרגע.