רביעי, 13 דצמבר 2017 10:35

חג חנוכה שמח ומאיר

אתר משמעות החיים מאחל לכל הגולשים ולכל עם ישראל חג שמח ומאיר, מלא חום וברכה, חג של שמחה שרק עולה ועולה, כמו הנרות שבחנוכיה שאנו מדליקים. אל תתנו לחג לעבור כאילו זו תרבות, או סתם פעולה. שכן, המדובר בהזדמנות לחיבור וקשר למימד הרוחני, לקב"ה, כפי שניתן לנו ביחודיותנו כעָם בכל חג ומועד, שבת, תפלה וכו. כלומר, שאצלנו היהודים, הזמן הוא לא משהו שרק קשור למרחב של מימד החומר הגשמי המתקתק בשעון, כי אם זכינו להיות בניו של המלך באופן ממשי. ובכך, אנו כמו קשורים אליו בחבלים ע"י תיקונים שקיימים לכל אורך השנה, בזמן עצמו. תיקונים אלו, של חגים כמו שלושת הרגלים, במועדים וחגים דאורייתא ולא שדאורייתא, ע"י מנהגים, פסיעה בעקבות דבריהם ושכלם של חכמים וכו, הם שמאפשרים לנו את החיבור למעלה, אל הרוחני, כאותו רובד ומציאות של זמן, החולף לו כבשגרה, ברמה הארצית. 

זמן, ע"פ הגישה הרוחנית, הוא סדר המצבים שעוברים עלינו בפנימיותנו ובהתאם, אנו רואים שכאשר אנו לא שמחים, הוא זז לאט ולהפך. כשאנו מרוצים וטוב לנו, הזמן חולף מהר. נשמתנו, בשונה מגופנו, מצויה בתוך מרחב של זמן נצחי ואינה בת מוות, כמו הגוף שהוא סופי כי הוא יזדקן ויחדל. ולפיכך, בעודנו בחיינו ככתוב "עולמך תראה בחייך", יש לנו אפשרות להשיג קשר אל הנצחי, ברמת האין סוף. היינו, להיות מחוברים לאותו זמן שחווה הנשמה, במסגרת כל אותם מועדים וחגים שיש לנו כיהודים. ובזה, אנו הישראלים, שונים מכל בריה אחרת ביקום הנעה לפי הזמן הגשמי, שאין לו כל משמעות מלבד ביטוי של נצחיות כביכול, הנעה קדימה. כך שגם כאן לכאורה, הכל הוא נצח וא"ס ועם זאת, להבדיל מהרמה הרוחנית, אשר בה כאמור בחוויית הנשמה, התנועה היא לעומק ולמעלה ולא סתם כרגעים שנספרים, ללא כל משמעות.

הזמן הרוחני, הוא הזמן שבו יש משמעות לחיינו ובהתאם, השנה היהודית, היא שמסנכרנת בינינו כאן, ובין הבורא. כך שכל אותם חגים ומועדים, מבטאים מצבים שאנו מציינים פה אולי מבחינה שטחית, בלי לשים לב לחשיבות העניין אך היא עצומה. שהרי, כל ציון שכזה, אם בחגי תשרי, פסח, בפורים, חנוכה, שבועות, ואפילו בעצמאות או בציון של כל דבר יהודי כגון יורצייט (יום הסתלקות של אדם) וכו, כל דבר שכזה הוא תיקון, שנועד לנו והוא שיעניק לנו משמעות בחיים, שבהם סתם חולף הזמן. שכן, משנחווה את כל כל אותה תנועה פנימית כעיקר חיינו, בתוך הנשמה שנמצאת במגמת תיקון ושאיפה לאמת, או אז, נבחין גם כיצד אכן כל רגע יכול לחברנו אל הרוחניות, שממנה יורדים כל אותם אורות אלינו פה כ"אנשים חיים". וגודל חיותנו, נובע מעוצמת החיבור שלנו כמוסבר, לרמת הנשמה. היינו, לאין סוף והנצח המתוקן עבורנו כיהודים, שיכולים ואמורים להתעלות, מעל סתמיות הזמן.

שבזה, לא רק שנרד לעומק הסיבות של הבנת תכלית ומשמעות חיינו, אלא יותר מזה; בכך, נבחין אט אט כיצד כל אותם חבלים שמחברים אותנו לבורא, מתקשרים לנקודה אחת זכה של "חבלי משיח", שממנה יורד האור, שעתיד להחיותנו בגאולה. זאת אומרת, בזמן שכבר לא נהיה בסוג של מאמץ ועבודה פנימית כל העת להבין מי הוא הבורא ומה הוא רוצה מאתנו, אלא כבר נבין את הדברים ולכן נקרא ש"נגאלנו", מכל הספקות והעבודה הקשה של ההארה. קצת כמו אותה חנוכיה שאותה אנו מחשיבים מדי שנה כהתקדמות נוספת אל המטרה הטובה, אשר מאירה סופו של דבר, במלוא הדרה. והארה זו, כולה נובעת מעצם היותנו כיהודים, מפותחים יותר משאר אומות העולם שאנו להן כ"אור לגויים", כי מאתנו יוצא כל האור, לשאר העולם. היינו, לאלו הפוסעים להם בזמן הגשמי ללא כל משמעות אמתית, אך בתת הכרתם יודעים שיש הצלה. שיש את עם ישראל שיושיע אותם גם בבוא העת, מכל הרע. 

השאר תגובה