שישי, 20 אוקטובר 2017 11:07

צרות טובות

סיפור נחמד ומעניין, שהופיע בסדרה ישנה כלשהי לפני שנים, ממחיש לנו היטב דבר מה שאינו מובן לנו לפעמים, וקשור לעניין הסבל והצרות שיש לנו בחיים. ובמסגרת אותה סדרה, שאולי ממנה קצת ניתן להבין את אותו הדבר הבלתי מובן, ישנו כאמור פרק שמתחיל, ובו ה"גיבור" מתעורר בוקר אחד ומתחיל לגלות, שהעולם מחייך אליו. הוא מגלה, שכל מה שקורה לו, הוא רק לטובה. כשהוא יורד בבוקר, מברכים אותו ברחוב בברכת "בוקר טוב", כשהוא מגיע ורוצה לחצות את הכביש, כל המכוניות עוצרות לו והוא חוצה בבטחה. בהמשך הפרק, רואים שנשים נמשכות אליו, הוא מצליח בעבודה, כסף לא חסר לו ובעצם, חייו הפכו לנפלאים. כל יום ויום, עוד יותר נפלא מקודמו. וכך, ממשיך הפרק כמעט עד סופו, תוך תיאור חיים של אדם, שכל צרותיו נגמרו.

בשלב כלשהו לקראת הסוף, לאחר שנמאס לו ממצב זה, רואים את הגיבור שבפרק מנסה לשבת מעט בשקט ולא יכול. כולם מרעיפים עליו אהבה. אח"כ, כשהוא נמלט, כולם מסייעים לו להימלט ועושים ש"הוא יצליח" בכך. זאת, עד שלבסוף הוא אכן מגיע למקום בו אין איש ומתחיל לבכות, להילחץ ולתהות, מה קרה לו? מה קרה לעולם? מה כל השינוי הזה, הבלתי נסבל, שבו כולם רוצים לרצותו ואין לו כל מחסור עוד. ואו אז, כשעובר לידו קשיש כלשהו בסוף הפרק ומחייך אליו, שואל אותו הגיבור לפשר המצב. הקשיש, מסביר לו שמה שקרה זה, שהוא מת. שהוא כבר לא בין החיים ושבלילה, הוא נפטר, והגיע לעולם העליון. "אם כן..." תוהה הגיבור, "מפה כל השינוי נובע? הזהו גן העדן? לשם הגעתי? אני מיד רוצה לצאת מכאן ומעדיף לעבור למקום האחר... לגהינום". הקשיש מחייך אליו ועונה לו "נו... ולאן אתה חושב שהגעת?". וכך, נגמר הפרק. 

ומפרק זה, כמו שלא פעם יכולה לעשות אמנות, או תרבות, אנו מבינים היטב שלפעמים עד כמה מה שנדמה לנו כדבר ש"טוב לנו", הוא לאו דווקא מה שיעשה לנו טוב. ויותר מכך. לעתים, הצרות הן אלו שמקדמות אותנו, עם כל הרע שבהן. כך למשל, מפרשים חכמי החסידות את מי המבול בפרשת נח, שמצד אחד הם מחריבים, אך מצד שני, המים הם אלו שמגביהים את התיבה לבסוף. ונח, שנכנס אליה, כשהוא נמלט מהצרות, מגיע דווקא על ידי אותם המים כצרות, להרי אררט כמפלט סופי. זה, שלולא המים, הוא לא היה מגיע לשם. ובהשוואה אל חיינו, שבהם לא פעם גם עלינו יורד מבול של צרות, של קשיים וסבל, אל לנו לחשוב שכל זה, לא בהשגחה עליונה. שכן, אין דבר שקורה במציאות ואינו מטעם הקב"ה אשר עליו מסבירים לנו חכמים, מטרתו היא "להטיב". ולפיכך, הרע שכביכול הוא שולח לנו, בא לקדמנו ורק מורגש בנו כרע, על פי הכלים שלנו. עם זאת, במידת השתדלותנו לרכוש כלים מפותחים יותר, נוכל להאמין שהבורא מיטיב לנו, גם בזמן שנוחתת עלינו צרה. גם בזמן, שאנו מרגישים שרע לנו בחיים.

שם, דווקא בנקודה הזו, מתגלה האמונה. כלומר, לא להאמין שהבורא שולח לנו רע, אלא להאמין, שאין ביכולתנו להבין את הטוב שבדבר. אין ביכולתנו לדעת, כיצד ההשגחה מקדמת אותנו ולאן. ועם כל זאת, אמונה שהכל לטובה למרות ההרגשה הרעה לעתים, היא שמאפשרת את ההתקדמות, ע"י התגברות. שכך, צומחת ברכת האמונה במקום שבו לא ראינו קודם לכן תכלית ומשמעות לדברים. ובכל זאת, בהכנסת הבורא "לתמונה", באי הרשעתו וכניעה לתחושת השפלות שהוא יכול לשים אותנו בה, אנו דווקא מתרוממים ומבינים את מקומנו. אנו רואים, שאין לנו שליטה על דבר ושה', הוא האלקים. הוא הטוב והברכה אשר לה צריך לצפות ולא אותם כלים רגילים שאנו רגילים לפנות אליהם ולהתפלל לשינוי של המצב שאותו אנו בוחנים כחיובי או שלילי. שכן, מרגע שהבירור הפנימי של איפה רע ומר לנו ואיפה טוב ומתוק לנו, הופך לתובנה שהכל לטובה כי בכל מעורב כוח עליון, נסתר, או אז, זו הדרך להתגלותו בנו. וההתגלות, היא אותה תכונת האמונה שאנו רוכשים, שנמצאת מעבר לידע הגשמי. היינו, אמונת חכמים ולא אמונת פתיים, המאמינים לא פעם גם בשאר דברים. אך חכמים לעומתם, אמונתם היא השגה ממשית בפנימיות של הדברים, כקשורים למציאות רוחנית של הקב"ה, שמאפשר לנו אט אט לגלותו, בכל הרבדים.

המשך מעולה ומרומם שיהיה, ורק לטובה, גם כשלא נעים :) 

1 תגובה

השאר תגובה