שני, 02 אוקטובר 2017 11:16

תקעו יתד!

להביט קדימה, זו המטרה. או במילים אחרות, "לתקוע יתד", כמנהג שלאחר צאת יום כיפור ולפיו, יש לעסוק במלאכת בניית הסוכה בדרך כלשהי. עיסוק זה מסבירים לנו חכמי פנימיות היהדות, הוא שנקרא "תקיעת יתד", כסמל, להמשך דרך צלחה שזו כאמור, המטרה. היינו, להמשיך מאותו מסלול, שכמו הסתיים באלול האחרון, אל התכלית הבאה לידי ביטוי במקרה זה, במבנה הסוכה וביתד, שאותו אנו אמורים "לתקוע" באדמה. ולאו דווקא רק זו שבארץ אלא גם ובעיקר זו שבלב, שהרי ממנו, נמשכים כל חיינו והוא הדורש מאתנו מלוי כל העת, לחסרון גדול שבנו. והאמת, שאם ניטיב להביט פנימה אל עצמנו, נראה שהוא, לבנו, מהווה את קרקע חיינו, בעולם. 

ראש השנה, כיפור, סוכות והלאה לשמחת תורה והושענה רבה, מעבר להיותם ברמת הפשט "חגים", "תרבות", "מועדים", אלו הם מצבים. ובעצם, כל מועד, חג, עת וזמן בדת היהודית הוא מצב. עם זאת, תלוי העניין באופן בו אנו מתחברים למציאות ולחיים, אם בשטחיות ואם בעמקיותה. שכן, כל עוד אנו לא חשים ברבדי הנפש של מהותנו כ"אדם" ומתנהלים ככתוב "כבהמות נדמו", אזי, אין בנו כמיהה רוחנית אמיתית כי אם הגשמה חומרית ולפי כך, אנו אף רחוקים מלהבין על מה מדובר כשאנו שומעים את המילה הזו "רוחניות", שבפי כל שגורה. אבל, במידה שיש בנו חסרון כזה, להבין, לדעת, להתחבר למשהו שמעבר לחומר, או אז משהו בנו יתכוונן להארה זו. לאותה רוחניות, שמקורה האמיתי הוא רק ביהדות ולא בשום דבר אחר בעולם.

יהדות, היא רוחניות ורוחניות היא יהדות. אין נוסחה אחרת וכל מה שנדמה למישהו שפועל באופן אחר, הוא רק מטעם חוסר התפתחות ודעה קדומה, הקשורה לעידן הניו אייג' שעודנו נמשך. ועדיין, ברמת הפנימיות, אם אנו מתחברים ליהדותנו, הרי שאנו מתחברים לקרקע מציאות נשמתנו ובזה, יש לנו אבחנה במושג של זמן נוסף מעבר לזמן המוכר. ומה עוד, שהזמן, אצלנו כיהודים נאורים ומפותחים, קשור בנו גם למצבים המכונים מועדים, חגים, שעם קלקול הדורות הפכו בעיני רבים כמו ל"תרבות", כדרך הגויים ותרבותם. אך כאמור, מקור כל הדברים הוא ברוח, כמימד של מציאות אמיתית, שבה יש זמן שעובר עלינו ומורגש בנו כתחילה, אמצע, סוף ומה שבין לבין, כשעון פנימי של כל אדם ואדם. ובטח של יהודים, שקשורים למצבים העליונים של רוחניות והקב"ה כמובן. 

השנה, לתקוע יתד, פירוש הדבר אם כך כסיכום, הוא להבין שצריך להכיל תובנה זו של רוחניות שדורשת את תשומת לבנו, מעט מעבר לכל מה שהכרנו עד עכשיו. מעט מעבר לכל מה שנדמה לנו שכבר אין מה לחדש בו ובעצם, ההפך הוא העניין. שהרי בבואנו, אם כיהודים ואם כחילונים, להביט קדימה אל עתידנו האישי, אל עתידנו כעם, אזי הנה מסמלת הסוכה שתחתיה נתכנס ובשבילה שמנו יתד, כ"צורה", של מה שעתיד להיות בנו השנה. ומה שעתיד להיות שם, הוא קביעה שלנו, האם לתת לזמן לזרום מעצמו ולחלוף או אולי למצות אותו, על פי הרוח שמעבר לחומר, בנפש שמעבר לגשמיות, מעצם רצוננו להתפתחות ולא רק בחומר כמובן. זאת אומרת, שיש לנו הזדמנות בשנה זו (שנה מלשון שינוי), אמנם מצד אחד להמשיך בדרך, אך מצד שני לשנותה. כי הנה, בכל זאת אנו הם תמיד שהולכים בה וזה לא ישתנה. העתיד אבל, שהוא תקיעת היתד, תלוי בבחירתנו איך לעצב אותו ועל פי מה.

המשך מוצלח

 

 

השאר תגובה