ראשון, 13 אוגוסט 2017 11:23

המשיח כבר כאן, רק עוד לא התגלה

אמרה זו, לפיה המשיח כבר נמצא כאן אך טרם התגלה בפועל, מקורה בחכמים שונים בעמנו שרמזו לנו בדבריהם, להביט אל החזון קדימה. זאת אומרת לראות, איך אין בעמנו דור שאין באנשיו בחינת משיח ובהתאם, גם בדורנו זה, נשמעת אותה הקריאה. היינו, למהר ולבדוק כיצד אנו יכולים לזרז את התגלותו, כך שהוא לא יהיה נסתר מאתנו עוד. שהרי ע"פ החכמים, "בחינתו", תמיד קיימת ומצויה אך עם זאת, גילויה בפועל בקרב ההמון, כמי שמביא את הגאולה, דורשת סוג של רצון מהעם לשם חשיפתו. שכן, גילוי דבר מה שלא מרצון, הוא כפיה ודין וכידוע הכלל "אין כפיה ברוחניות" ולכן, אנו מתבקשים לשים לב, תרתי משמע, ולהבחין בכך שזה אפשרי, בדרך הטובה. כך שנרגיש שהוא ישנו וקיים והגיע הזמן לממש את חזון הנביאים תוך זירוז זמן גילוי המשיח, שנמצא כאמור, בכל דור ודור וגם עכשיו

"בני אתה, אני היום ילדתיך", נכתב בספר תהלים. והחכמים מפרשים, שזהו מלך המשיח. "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", נכתב בבראשית כתיאור לרוחו, המרחפת מעל המים כמושיע ראשון ואחרון. כך שממנו בא הכל ודרכו ישוב הכל, לנקודה העליונה ביותר שבמסגרתה נגלה את המציאות האמתית. זו, של "מלוא כל הארץ כבודו", כי לשם כך הוא בא, המשיח. כלומר, שאין מטרתו לגאול אותנו מחוסר כסף, מחולי, מצרות גשמיות של פרנסה, זוגיות וכדומה, אלא שכך רק נדמה לנו מתוך האגוצנטריות שלנו. עם זאת, לא זו הסיבה לבואו ואם כבר, זו אחת הסיבות לאיחורו. כלומר, העובדה שאנו לא מסוגלים לפקוח את עיני רוחנו ובעצם, אנו כל הזמן מרוכזים בעצמנו ובחומריותנו הגשמית, וזה מה שמביא לעיוורון. למעין חוסר ההבחנה בו ולאותה ציפיה לגאולה, אבל רק ברמה שטחית. זאת בעוד גאולה אמתית שעליה מסופר לנו בחזון אחרית הימים, היא בכלל למטרת הרוחניות, ולא למטרות הארציות, שבאגואיזם הקטן שלנו.

"יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, שייבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך", היא התפלה שאנו נושאים בסיום שמונה עשרה, בכדי להתרכז בדבר הנכון ולכוון עצמנו למה שצריך לקרות. לכך, שעל אף שלבנו כל העת מתפלל לדברים חומריים, לכסף, למין, להנאות שטחיות וכדומה, אנו בכל זאת בוחרים להביט על המציאות האמתית ולהתפלל אליה, גם אם "לא בא לנו". שהרי, טבעי הדבר שהגוף, לא יבין ולא ירצה את הרוח ומכאן, שאנו נדרשים להתגבר באומרנו תפלה זו, על כל מאוויינו האחרים. ובעצם, היא מעלה אותנו למקום של רצון שמעל הטבע, בו אנו בתוכנו יודעים שכל הצרות תפתרנה דווקא שם, כבחיבור, אם בחיצוניות ואם בפנימיות, אל אבינו שבשמיים. שהרי ממנו בא כל דבר ומצב, גם ברמה החומרית והגשמית שנדמה לנו שאנו זקוקים בה ל"גאולה" כלשהי. ועדיין, נהיר לשכל היהודי העניין שהפתרון לרמה זו, גם הוא ברוח ובקדושה ולא בהתרכזות במה חסר לי באופן אישי כי אם בשאלה מה חסר בעולם. ומה שחסר בו זה גילוי שכינה בבית המקדש, בלב ובירושלים, כבית תפלה לכל העמים. כך שעל ידי כיוון הלב והבקשה לשם, יתגלה מי שצריך להביא את הגאולה.

אנו אלו שזקוקים לשינוי כדי שהמשיח והבורא יתגלו ובטח שזה לא כפי שהורגלנו עד היום, לצעוק "עד מתי נסבול" ולמה הקב"ה נסתר. לא תעזורנה צעקות ובקשות שכאלו עוד בתקופה שכזו, כי כבר התפתחנו דיינו. כבר התקדמנו למקום שבו אנו יודעים ומבינים בכל דרך שהאושר, לא יגיע לנו מגאולה כספית או כל צורה אחרת רדודה. האושר, מקורו בשינוי פנימי שבמסגרתו כאמור נפקח את "עיני רוחנו", כי בלעדיהן, לא נוכל לראות שהגאולה כבר כאן. בלי שינוי בתפיסת המציאות, בגישה אליה, לא נהיה מאושרים כי בחיים שקריים, אין לנו כבני אדם באמת הנאה. אנו זקוקים למשמעות אמתית ולא להמשך דחייה של מה שממילא יבוא וידרוש מאתנו תשובה. הן כללית והן פרטית. זאת אומרת, שכל אחד ואחת יצטרך לשאול עצמו בשביל מה הוא חי, מה מטרתנו פה, איזה טעם ומשמעות יש לדברים ועל פי זאת, להחליט ולבחור: האם אנו ממשיכים להיות רדודים ביחסנו לכל, לדת, לאלקים, למושגים כגון אושר, גאולה וכו, או שאנו מתעלים לבקשה מהקב"ה לשינוי פנימי, של פקיחת עיניים ופתיחת הלב, בכדי שתהיה לנו היכולת להיות מוכנים לקראת המפגש המיוחל אשר לו אנו ממתינים כבר זמן רב, עם המשיח, במהרה.

השאר תגובה