חמישי, 08 יוני 2017 11:20

הרבי אמר?! הרב כתב?! איפה? למי ומתי?

לא פעם, יש הבדל קטן כקו דק, בין מצב כזה במציאות, לאחר. כך למשל, קו דק מפריד בין ישיבה או קבוצת לומדים, לכת או למיסיון. גבול מטושטש עובר בין משיחיות ויהדות לחשיכה ומיסטיקה, כמו גם בין אבחנה שבין גורו כלשהו לרב אמתי, בין ראש קהילה תאב כבוד ובין קהילה צנועה שתומכת ברוחניות וכו. ובהתאם לכך, כלומר מפני שקשה להבחין באותו גבול שמפריד בין דברים והוא לפעמים לא ברור, נוצר מצב שבו המציאות מעוותת או יותר נכון מתעוותת, על ידי אותם אלו שהתבלבלו (ומבלבלים אחרים), בזדון או בשוגג. זאת אומרת, שה"מבולבלים" הללו, שחלקם גם רמאים בשם הרוח והדת, הם שתורמים חלק נכבד למצב שבמסגרתו קצת קשה להבחין היום, בין מה אמתי, למה שאינו. לכך, שקשה או מסובך עד כדי שאי אפשר כבר לדעת מי טען בשם מי את מה והאם זה נכון וכן הלאה. או במילים אחרות, "קצת התבלבלנו" כמו שאומרים ולפיכך, הגיעה העת להחזיר את הדברים למסלולם ולאבחנה נכונה עד כמה שאפשר וניתן. 

"הרבי אמר", היא אימרה ידועה שמקורה בחסידויות של פעם, באירופה, כך שאז אכן היו אדמורים ורבנים (חצר), שחסידים הלכו על פי משנתם, מכל הלב. והייתה לכך סיבה טובה: רבים מאותם מובילי דרך, אכן היו צדיקים גמורים. ספרים רבים, שיעורים וכתבים שונים מתקופות שונות מוכיחים זאת. ועדיין, אותה אימרה שנשתרשה ועברה גם הנה, לארץ, עברה כמוסבר "טרנספורמציה" לא קטנה, אם בעקבות שינויי התקופה ואם בעקבות פטירתם והסתלקותם, של אדמורים ורבנים חשובים רבים מאז, וגם עד לא מזמן. ומשכך, כשקם הצורך להמשיך את המוכר, לרצות להיות בקשר עם נשמת מנהיג הדור או הרב, החלה לקום לה גם אותה מידת עיוות הולכת וגדלה של מציאות, בקשר למה שנאמר, על ידי צדיקים קובעי הדבר. היינו, שהתגלגלה העת לכדי האמירה הנושנה בשם הרבי, או הרב, אך ע"י המון שאינם כמו חסידי החצר של פעם. שכן ההמון כידוע, חלק ממנו הוא אינטרסנט. עבורו, או עבור חלק מסוים ב"המון העם", תמיד היו וישנם אלו, שיודעים כיצד לנתב את העניינים לטובתם. להסביר לכולם, שהם "בקשר עם הרבי", חלמו חלום שבו התגלה להם עניין, כתבו לו, ראו אותו, הבינו ממנו וכו, ובעצם, כך גם חלק לא קטן מהם, יוצרים "קהילות" משל עצמם. היינו, מקבצים סביבם מיסטיקנים אחרים, חלשים, שזקוקים ללכת אחר מישהו עם כריזמה, שטוען ש"הרבי אמר" לו דבר מה. 

כמובן שהדברים האמורים, הם בכל הקשור לזמן שלאחר הסתלקות רבם של חסידות כזו או אחרת. ועם זאת, עם כל גדילתה של החסידות, השינויים שהיא עברה וכל שהתחולל בה לרעה וכמובן בעיקר לטובה, הנה הוסיפו אחרים, בעיוותם על מה שכבר עוות. שכן, כאשר אנו כבר מזה זמן בתקופה שבה רבים טוענים כאמור, שהם שליחי רב או רבי כזה או אחר, כך שהמבחר כבר ממילא גדל והשרלטנים בהתאם, גדלו עמו, הרי שצצו עוד עיוותים, בנוסח המוכר. היינו, הטוענים בשם החסידות, בשם הקב"ה, הבורא, או בשם חכם כלשהו, אך בניגוד למוכר, מסבירים לאלו שמגיעים אליהם שהם "לא חסידות". שאצלהם, יש בחירה חופשית ולא הליכה אחר הוראות רבנים. האבסורד הוא, שנדמה או מוסבר לאנשים שמגיעים למקומות שכאלו ושחפצים ברוחניות, או במעין דת מ"הדלת האחורית", שהם כביכול לא "כמו ההם" (כמו הדתיים). זאת אומרת, שכבר מזה זמן אנו גם בתקופה שבה יש לא מעט אנשים המצטרפים למקומות המאפשרים להם סוג של קשר עם הרוחני, אך תוך רכיבה על האנטיגוניזם שיצרו הדתיים והדת. בד"כ, המדובר על חילונים, שחפצים לעסוק בשאלות הקשורות לפנימיות החיים בלי קשר כביכול למצוות או לתורה.

ועם זאת, די מהר נשמע מאדם שנמצא במקום שכזה את המשפט "רב אמר" או "המורה/המדריך שלי אמר" תוך שהאדם הזה גם הפך לפעיל ב"חצר"/ארגון/חסידות/עמותה שבה הוא נמצא. כך שאדם שכזה, פשוט לא שם לב שהוא בעצם ולא בשונה מאף אחד, הפך גם כן לחסיד/פעיל, של הגורו שלו ושל אלו שהוא חש שהם מעליו. היינו, שאנשים הופכים למעריצים של דמות כזו או אחרת ובזה אין הבדל ביניהם לכל חסיד/חרדי אשר טוען גם ש"הרבי אמר", "רב אמר" או "הרב אמר" או ש"שמעתי שכתוב במקום כזה וכזה כך וכך" וכו. זאת אומרת, שגם ברמת הפרט וגם ברמת הכלל והקהילות בכלל, יש בלבול מסוכן שלכל אחד נדמה ש"שלו הכי חשוב" ושהוא מייצג את הרב. בלבול כזה, שאם לא ייעשה בו סדר במהרה, תתחלק הארץ כתות כתות, בפיצולי שקרים של אינטרסנטים רבים, שיהרסו לנו כעם את הדבר היחיד שיש לנו או נותר ומייחדנו מכל עם. שזוהי, אותה אמונה טהורה בקב"ה, במשה עבדו, בארץ הקדושה ובעצמנו, כיהודים וישראלים נאורים השואפים לרוחניות וטהרה. ובתקופתנו, כבר אין צורך בכל העיוות והגיע הזמן כמוסבר לעשות סדר, לפני שיהיה מאוחר. לפני שהאמת כה תתעוות עד שזה יהיה מסובך. ומכאן, מהתפלה הפנימית הזו לאמת אמיתית, לקב"ה אמתי שאינו המצאה מוזרה של "מאמינים" במרכאות, ומתוך החיסרון למשמעות בחיים ולרוחניות שאינה תלוית בלבולים עוד, תבוא הגאולה. משם, יבוא המשיח שבאופן ריאלי יבהיר לנו, לאן ממשיכים ללכת מכאן. עד אז, אין לאן ללכת, שום אדם להאמין בו עוד או לציטוטיו/חלומותיו/נבואותיו, כי אם לצפות ולחכות שמה שממילא יקרה מחר, יקרה כבר עכשיו. 

השיר "עד ש..." מוקדש לכל מי שמזדהה עם הדברים ומצטרף לבקשה אמתית לגאולה, למשיח, ללא מיסטיקה ושגעונות, אלא בלימוד נכון של מה שצריך ולכך שיגיע ניקיון גדול שיטהר את הכל, את כולנו, מכל הלכלוך שנותר.

שתפו אם התחברתם, את הפוסט, את השיר, העיקר להעביר הלאה אור של אמת ולא צל, המתחפש למשהו מואר

המשך טוב...

 

עודכן לאחרונה ב חמישי, 08 יוני 2017 14:18

פריטים קשורים

השאר תגובה