שבת, 01 אפריל 2017 18:32

מה נשתנה הפסח הזה?

אנחנו מכורים להנאה. לא יכולים בלעדיה. אנחנו מנותבים בשבילים צרים של תענוג (מיידי עד כמה שאפשר), שמוליכים אותנו לכל מה שאנו מבינים, שבעצם יעשה לנו טוב. לרבים מאיתנו, ההזדקקות ל"טוב" הזה, יהא אשר יהא, היא גם מוגזמת ומכונה התמכרות. ומי מאיתנו, לא מכור לאיזושהי הנאה, אחת או יותר?!

יש כאלה שמכורים לפחמימות, כאלה שלסוכרים, יש כאלה שלסמים קשים וכאלה שמכורים לסמים קשים. רבים מכורים למחשב, למשחקים וירטואלים, למכשיר הנייד, לאלכוהול, למין, לעבודה, לספורט מוגזם ובעצם, יש אינספור סוגי התמכרויות כשביניהם, נמנים גם כל ההרגלים "המגונים". אלו, שבלעדיהם אנו לא יכולים. בין הרגלים אלו, יכולים להיות כסיסת ציפורניים, סיגריות, הליכה בדרך מסויימת בלבד, אגרנות, טקסים מיותרים ובכלל, חוסר יכולת להתקדם ולשנות את מצבנו מטעם עוד ועוד תופעות שבסך הכל נועדו לכווננו, כביכול, למשהו נעים. למשהו שחשבנו שהוא טוב. עם זאת, כפי שמובן מכאן ואף מחיינו, פעמים רבות גם לא נעים וטוב לנו. כלומר, עם כל הטוב והנועם שבחיים, אנו יודעים גם שההנאה היא דבר שדורש אנרגיה רבה, חוסר נוחות הקשורה בתלות ושאר בעיות מגוונות, שיש לנו. המכורים. בני האדם, שזקוקים כל העת למעין "חישוב", על הסקאלה של היכן הטוב המתוק וכיצד לברוח מן הרע, שזה בכלליות, "מצרים", כמושג באדם. אז, וגם כאן ועכשיו. 

מצרים, מלשון מקום צר, אלו הם השבילים, במסגרת כל אותם החישובים שלנו, שאנו מתאמצים לחשב על מנת שיקחו אותנו לכל אותם מקומות שנדמה לנו שיעשו לנו טוב בחיים. ובטבעיות, אנו גם חוזרים אליהם פעם אחר פעם כי זה מה שאנו מכירים ויודעים. ואכן, אם טוב לנו שם, אין כל ויכוח ואין כל צורך לצאת משם, ממצרים. מצב, שמוכר מן הכתובים כפרעה הראשון, בטרם שעלה פרעה "שלא ידע את יוסף". ולעומת זאת, אם האדם מפותח דיו ומתחיל לתהות על המטרה של כל החיים הללו, על הסיבה לתחרות הריצה בכל אותם נתיבים, אזי עשוי להתעורר בו הרצון לצאת משם. זאת אומרת, שאדם כזה מתחיל להתקרב לנקודת שאלת האמת שעל החיים הללו, כדבר מה שמחוץ לכל מה שהוא מבין. שכן, החכם האמיתי, יודע שעל אף כל חכמתו, אין הוא יודע הכל. החכם, יודע שאין לו מושג, במה שנמצא מחוץ לתודעתו הצרה על כל החוכמה שבו. ובכך, מתרקמת באדם שכזה גם כמיהה להבנה שמעבר לעולם הזה של ידע, לכדי הבנת מה שמעל החומר. שזוהי הרוחניות.

אמנם לא מחויב שהאדם יבין זאת ויכיר בכך באופן ברור שהבורא מנתב אותו אליו אט אט, אבל עדיין, מסבירים לנו הכתובים שכך כל אחד מאיתנו בישראל, מושגח בנתיביו, דרך גלות מצרים הפנימית שבנו. זאת, עד אשר נתפתח, אם כעם ואם כיחידים ופרטים שבעם, המייחילים להשיג נחלה של תודעה שלמה, שהיא הארץ השלמה, כישראל שבאדם. כלומר זה או זו, אשר מודעים לכל מה שקיים ותופסים את המציאות הממשית של ה' ככתוב "מלוא כל הארץ כבודו". כך שכל מציאות שמתחת לאמת קבועה זו, היא זמנית או שקרית, כי האדם לא רואה ומבין בה, שה' מולך על הכל. ומי שהתפתח ומתחיל לחוש שאכן ישנו כוח רוחני בחיים, אשר הוא שמעניק את המשמעות האמיתית שלהם, זה מי שירצה לצאת מהמקום הצר לכדי תודעה עליונה. אותה תודעה, שעליה טען פרעה (השני לאחר מותו הראשון) "מי ה' אשר אשמע בקולו". והשיב לו משה, שה' הוא המציאות העליונה. הוא המשגיח, הוא המגלה והוא המשחרר ועתה, הגיעה העת לשחרור העם. אותנו, שמשוועים לגאולה המובטחת לנו ע"פ התורה.

התורה, שנקראת "תורת אמת", אינה עוסקת בהיסטוריה או בספרות יפה אלא באותו מצבנו הפנימי, הנפשי, של קשר או חוסר הקשר לחיפוש אחר האמת והמשמעות, מידיעתנו או שלא. ומכאן, שהיא נקראת "אמת", כי מצבים נפשיים אלו, עוברים על כל יהודי אז, כמו גם עכשיו. שאחרת, התורה היתה ספר היסטוריה והיא כמובן אינה. לפחות, לא רק ולא בעיקר. אלא שעיקרה, הוא שנמצא כיצד אנו מזדהים עם מה שאמיתי ועם מה שהתורה מתארת לנו, מתוך שזכינו להיות בניו של מלך העולם. ושככאלו, עלינו להיות מפותחים דיינו כדי לרצות לצאת ממצרים והוא שיגאלנו אל אותה תודעה עליונה של אמת לאמיתה שבה נמצא את כל אותם תענוגים והנאות שלכאורה היו לנו בגשמיות אך גם סבלנו בהן כמתואר. ואכן, כשנגאל, זה יהיה עד כדי כך שהמציאות הרוחנית תראה לנו העיקר והגשמיות כתפלה. שהרי, כבני אדם, הנבדלים מסתם חיה שאינה חושבת ומהרהרת על המציאות, אנו זכינו על ידי אבינו, על ידי מלכנו, להיות קרובים לתובנה הגבוהה שכתובה בתורה המכוונת אותנו גם היום כמו אז, לאותה יציאה ממימד החומר המתכלה, לכדי מימד הרוח. זאת אומרת, לכדי הוצאתנו מהקשיים, מטעם שוועתנו כ"תפילה". כך שאין סבל כלשהו במציאות אלא על מנת לקרבנו לאמת, וכל הסבל שיש לנו, נובע מריחוקנו ממנה, שזו אותה גלות שהייתה (ובפנימיותנו עדיין ישנה לא פעם).

ובהתאם לכל האמור עד כאן, צריך שההכנה שלנו לסדר השנה ולפסח בכלל, מעבר למה שאנו קוראים על תולדות עמנו כמסורת ומצווה, תהא אכן התמקדות בפיתוח של אותה היכולת להתכוון לצאת מתוך אותה שליטת "קליפת פרעה" (האגואיזם המחשב חישובי תועלת אינטרסנטיים וצרים) שבעצם מעבידה ומענה אותנו לחינם, עד יום מותנו. היא, שגורמת לנו להתמכר לכל הרע ולרצות להיות שקועים במצרים, כמשרתי ובוני הערים שבה (פיתום ורעמסס) כפי שמסופר. שאלו אותן ערים (הנאות חיינו), שעל אף שהן ככתוב "ערים יפות", אלו הן גם כידוע "ערי מסכנות", כי כך אנו חשים בהם, כמסכנים בחיים שלנו. שהרי הנה, אנו כה מכורים לכל אותה הנאה המשעבדת, שלא יוצא ממנה דבר (כל עוד אין בה אמת כלשהי שנותנת לנו לפחות איזשהו ערך מוסף), ואין ספק שאם נמשיך במסלול חיים זה של צרכנות, התמכרות, בהמיות ושטחיות, לא נגיע לדבר. כלומר, נגיע אמנם על ידי ההשגחה, אבל "ברע". וכל הבחירה שלנו, היא כאן בדיוק. היינו, לבחור בלהגיע על ידי "טוב" וסלידה ממצרים הרעה. אותה מצרים המשעבדת אותנו כל החיים עד שאנו לא מבחינים שאנו כמו מכונות שלא בוחרות דבר באמת אלא סתם נעות, בלי אבחנה. כמובן שהתוצאה בסוף ממילא תהיה טובה כמובטח שהיא גאולה שלמה, אך עם זאת, מפני שאנו כמוסבר בעלי יכולת בחירה מתוך הבנת המציאות (אנו עם מובחר היכול לזכות ב"דילוג" על הרע = פסח), אזי יש ביכולתנו להתעלות ולקבל תורה (הוראה לכיוון הרוחני), כמו אז במדבר. כך שעל ידי התגברות על האגואיזם החולני, השטחי והמכלה, יוצא האדם לדרגה עליונה של רוח, כהרגשת קבלת אור התורה שניתנה בזמנו, גם כיום.

כך שבדורנו זה, הרוצה לקבל את התורה, יכול, חייב וצריך ללמוד כיצד לקבל את האור הזה שכל הזמן ניתן (מתן תורה) והדרך לעשות זאת בזמננו היא ע"י חוכמת הקבלה. שכן, חוכמה זו, היא הכלי בו אנו מקבלים (את התורה שניתנה) את שניתן "אז". ולכאורה זה קרה אז, אך האמת היא דבר שלעולם לא משתנה והיא קיימת תמיד גם כיום. וככל שנשכיל להיות בה, כך היא תחשף בפנינו יותר ויותר עד שנראה שהיא כולה, טוב ועונג הטמון בגילוי הבורא והשראת השכינה. זאת אומרת, שבמידת תיקוננו והתפתחותנו, נבחין שהמציאות מטרתה להיות בית מקדש המהווה בלבנו גילוי הנובע מהרגשת קירבה לקב"ה, בפנימיותנו כמציאות של ממש (ואין זה נוגד גם את כל החיצוניות של הדבר). אך הכל תלוי, בעד כמה אנו מבינים, רוצים מתגברים וחושקים בגאולה השלמה, לא זו שנשמעת לנו "דתית", אלא זו שתגאל אותנו, בפסח הזה שיבוא השנה. כי אנו מבינים שעם כל מה שיש לנו בחיים (במצרים), אין לנו משמעות אמיתית בדבר. ומשמעות, כהבנת התכלית, כהרגשת חדוות הסיבתיות (הבורא רוצה להיטיב לנו ולגאול אותנו), מקורם בהתפתחות תודעתית, רוחנית, המאפשרת סוף כל סוף לדורנו זה לגשת אל אותה חוכמה עתיקה שניתנה, לקרוא בה ולזכות לאורות (תענוגים) הגדולים, שיתלבשו אצלנו בכלים, עקב יכולתנו לתפוס מציאות רוחנית להכילה ולחוותה ולא כדימויים בלבד, אלא ממש. וזה עד שאנו נראה וכולם יראו, כי ה' הוא האלקים, כי בזה, אנו זוכים להתפטר מכל דרך החתחתים ומגיעים במהרה לכל המובטח בזמן אחרית הימים, כבר עכשיו. אנחנו, רק צריכים לראות ולהאמין בהתממשות הפסוק "ישועת ה' כהרף עין". האם אנו מסוגלים? זו השאלה. ובהתאם, התשובה נמצאת בהגדה, אשר כתובה עלינו, לפחות במידה והשכלנו להכין כלים שיקבלו את כל אותן הארות (תשובות מענגות), על כל מה ששאלנו ואנו שואלים, כל הזמן על חיינו כאן, בעולם. 

שיהיה המשך מופלא ומדהים. תכינו "כלים", "אורות דפסח" כבר כאן

 

בתודה, צוות משמעות החיים

רונן דבח, אסף יערי, סיגל דבח ושרית טהורי

עודכן לאחרונה ב שבת, 08 אפריל 2017 21:14

פריטים קשורים

1 תגובה

  • קישור לתגובה אלינור שבת, 08 אפריל 2017 22:14 פורסם ע"י אלינור

    פסח שמח לכם אנשים נפלאים, תודה על כל התוכן שאתם מביאים פה כל השנה

השאר תגובה