שני, 13 מרס 2017 17:52

5 עצות לסיום החודש שלאחר פורים

חודש אדר, חודש השמחה, עוד מעט ימשיך ויסתיים אל תוך חודש הניסים, ניסן. ומשם, הכל ינוע לקראת החג הבא, פסח, המייצג את החודש הזה בחשיבותו כחודש הנס. כי פסח כידוע, הוא אחד משלושת הרגלים ויש יאמרו, החשוב שבחגי היהודים שכן, בפסח, יצאנו ממצרים. והיציאה, היא אותו נס מופלא שמוזכר בכל עת כפלא שאילו הוא לא היה, לא היינו כאן. לא היינו עם, לא היינו יכולים לשמוע על התורה, על הרוחניות, על היהדות והשמחה שבשמה וכו ובעצם, או שלא היינו בכלל או שפשוט היינו עם ככל העמים. ואם זה היה קורה חס ושלום, אז העולם כלל לא היה נראה כמו שהוא שכן, כמעט כל הקידמה שיש בו בכל הרמות, באה מאיתנו, היהודים. היינו, הקידמה הטכנולוגית, המחקרית, המדעית וכמובן גם הרוחנית. שהרי, אנחנו עם הספר. אותו עם, שחי לא רק לפי העולם החומרי וענייניו, אלא גם ובעיקר, לפי הרובד הרוחני, מדעתנו או שלא. עם זאת, התפתחות אמתית היא דווקא מתוך דעת והכרה בה ולא בכוח הטבע, כראוי ליהודי נאור. אדם, שרוצה לחיות את החיים האלה ברמה של הנפש ולא ברמת החומר והתאווה הגשמית, המתגלגלים בדרכי הטבעי. כי הטבעי, כשמו כן הוא והוא אינו מייצג דבר מלבד התפתחות על סדר סיבות ותוצאות. אבל העל טבעי, שזה העם היהודי, אינו כזה. אנחנו, בזכות היותנו עָם שיצא ממצרים וקבל את התורה, יכולים להיות מעל כל המיצר (מצרים) הגשמי ולהתעלות לרמה אחרת. לרמת המדרגה הבאה, כרוחנית. בהתאם לכך וברוח הדברים, אתם מוזמנים ומוזמנות לקרוא 5 עצות להמשך הדרך, כחיים רוחניים.

 1. להודות. זו העצה הראשונה שלנו. כלומר, להביט על החיים עם כל הקושי שבהם וכמובן עם כל הטוב שבהם, כחוויה אדירה שיש להודות עליה. שכן, אילו לא היינו פה חס ושלום, או אם לא היינו נולדים כלל, לא היינו יכולים לחוות עוד. לא שמחה, לא חיוך, לא כאב ולא סבל, לא הנאה ולא צער. לכן, במבט מהצד, יש להיזכר ולנסות לפעמים להסתכל על הכל, בפרספקטיבה אחרת. לא זו, שבה כל דבר בפני עצמו, כך שכאשר טוב לנו, אז נעים לנו וכשמר לנו, אז רע לנו, אלא להודות על הכל כמקשה אחת וכחוויה. חוויית החיים. ובזה, גם כשטוב לנו וגם כשרע לנו, הכל יהיה טוב כי אנו חווים. מרגישים. חיים פה במציאות הזו כי הקב"ה רוצה בכך ועלינו לשבח את המלך שעושה את הקסם הזה. הפלא, של החיים שלנו, כחוויה אחת מלאה וגדולה. עליה, יש להודות.

2. לחשוב טוב. וזה לא אומר בסגנון ניו אייג'י מלאכותי, אלא ממש להתבונן. באנו מתוך שמחה גדולה, מפורים, לחג הבא, לנס הבא, המאפשר לנו עוד עליה רוחנית ועוד התקדמות והתפתחות לכיוון הנכון, אם כן, מה רע? אסור לנו לחשוב בכלל שיש משהו רע, כי הכל הוא אין עוד מלבדו ומכאן, שצריך לחשוב טוב כי הוא טוב. מכאן, שאין לא לראות בשום ירידה, כנסיגה, אלא עוד הזדמנות לעליה, כמו ירידה לצורך עליה. או במילים אחרות, לא לחשוב ש"טעינו, לא מגיע לנו, מי אנחנו..?" וכו, אלא ההפך. כל מה שעבר עלינו היה מטעם הבורא וההשגחה בלבד כדי להביאנו לנקודה הכי טובה עבורנו, גם אם אנו לא יודעים וחשים בכך. אנחנו, לא מודעים לכל גורמי וחלקי המערכת והבורא כן. והוא לא מן הסתם שם אותנו איפה שאנחנו. הוא לא מעניש, אלא מכוון. הוא לא נוטר אלא מתנחם. הוא אבינו, מלכנו, שרוצה להראות לנו את עתידנו עמו, לא משנה מה מצבנו ומה אנו חושבים. יש יותר טוב מזה?

3. להכין כלים. פסח שמתקרב, הוא ראש השנה ליהודים. זמן, שבו כאמור החל הכל ובו יצאנו ממצרים. עניין, שפירושו על פי החסידות והקבלה, הכנת כלים פנימיים בהרגשה, שבהם נוכל לחוש בהשראת ה'. זו, שקרתה "אז" בפסח, במצרים, אח"כ במדבר במתן תורה והלאה. ובהתאם לאז, אותם "אורות", מופיעים כל שנה ושנה באופן שבו נוכל למשוך אותם כדי לחוש במציאות "ההיא". עם זאת הפעם, זה לשם תיקון. ובכדי להרגיש את האורות הללו, כהשראת הבורא, כקירבה אליו ולשכינה הרוחנית, צריך לדעת מה לבקש. להגיע מתוך שאלת משמעות החיים בעומקה ומחיסרון ורצון לצאת מהסבל של מיצרי הדעת. זה בכלליות ביותר, נקרא להכין כלים. בלי הכנה, לא ניתן להרגיש בדבר, כמו שמי שאינו רעב, לא ירצה אוכל ולא יוכל ליהנות מסעודה טובה כי הוא כבר שבע. אבל, מי שרוצה רוחניות באמת, שמרגיש שהיא הפתרון לחייו ומבין שעליו "להשיג בורא", הוא מי שבא עם כלי השמחה של פורים, למצב הבא. לתיקון, בו הוא "יפסח" על העצב ויתעלה לשחרור הנובע מתוך הרגשת ה' והשפעה לו

4. לא לפחד כלל. זה אומר שמותר לפחד אבל לא לפחד כלל. קצת כמו, לא לפחד מהפחד, אלא להשתמש בו. הכלים שלנו, החיים שלנו, כל המטרה שלנו מסבירים כל החכמים, היא מכוונת לדבר אחד: השגת יראה. וזה רק נראה לנו כסתם פחד או כדבר פשוט זה כלל לא כך. "יראה", נקראת "אוצר ה'". והאוצר הזה, ניתן רק למי שהכין כלים לכך, למי שמסוגל לבוא ל"פחד" הזה מתוך השמחה לפגוש במלך. שכן, כפי שנפגוש אדם חשוב במציאות הזו ונעריכו, נכבדו, על אחת כמה וכמה בבואנו לפגוש את מלך מלכי המלכים הקב"ה. פחד במצב הזה, הוא משהו שהוא זה שיתן לנו, אם נוכיח לו שאנו יכולים לקבלו. שאנו מסוגלים לפנות אליו עם כל הפחדים שלנו מהחיים ולהתפלל שיראה לנו איך הכל, יכול להתקיים כפחד ממנו. כי כל דבר שיש כאן בחיים, הוא רק דוגמה שיש להשליכה לכאורה, לכיוונו של הבורא. אם יש לנו פחד מדבר מה, זה הוא שולח לנו רק שאנו לא חשים בכך. אבל כשאנו נזכרים שהוא קיים ושזה ממנו, יש לנו הזדמנות לבקש ממנו, לתקן את פחדנו שיהיה כלפיו. כך שכמו אנו פוחדים ממשטרה, הוצל"פ, מהבוס ומדברים רבים, שכך נכבדו ונעריכו כי זה אוצר, שלא יסולא בפז. זה האוצר היחיד שיש לבורא לתת לנו ככתוב "מתנת ה' היא אוצרו" ו "מה ה' מבקש ממך כי אם ליראה אותו.. " וכו... 

5. להפיץ את הידע. כלומר, לדבר על זה עם אחרים, על כל העניין הזה של רוחניות, אמונה מתקדמת ואמתית, על הנפש שלנו, על אלקים, הקבלה, היהדות בימינו ועוד... זה ידע. זה מפתח אותנו. ואם התפתחנו, הדרך הנכונה להמשך התפתחות היא בדיוק זו! מי שמלא, לא יכול לקבל ולכן, הוא צריך להתרוקן. והדבר לעשות זאת, היא בהשפעה לאחרים, הנקראת בכלליות הפצה, או הסברה. זה, לא מנוגד לכל סיוע לזולת ברמת החומר אבל אסור לנו לשכוח שכמו שלנו חסר הרוחני, המשמעות, כך זה גם אצל האחרים. גם לזולת, חסרה אמונה, שמחה, רוחניות ורע להם פעמים רבות. לכן, אם השגנו קצת התעלות על ידי ה' שכיוון אותנו לראות את הקו הדק הזה שמקדם כל אחד ואחת לדבר הטוב, עלינו לחלוק אותו. זה נקרא "להתרוקן" או להשפיע במילים אחרות. לא לשכנע, לא לכפות כי החוק אומר ש"אין כפיה ברוחניות". לא להצטער אם האדם לא הקשיב, אם לא ראיתם תוצאה בעיניים כי "לא עלינו התוצאות", אלא העבודה בלבד. הבורא, הוא זה ששם כל אדם במצבו כמו גם אותנו ואין לנו מה לכעוס על מצב האחר אלא לעשות את מה שמצופה מאיתנו וזה להעניק להם מהידע הרוחני, הקבלי. לכן הוא ניתן לנו והם כ"עניים", זקוקים לו ועל השמיים התוצאה. מאיתנו, נדרשת האמונה בלבד שהוא מכוון הכל, משגיח על הכל ושאין עוד מלבדו הטוב והמיטיב. זה כל הידע. כל שאר ההרכבה שיוצאת מזה, היא ההפצה של העניין.

בהצלחה!

עודכן לאחרונה ב שני, 13 מרס 2017 18:41

1 תגובה

השאר תגובה