שבת, 04 פברואר 2017 22:46

אז למה המשיח לא בא?

המשיח, כבר כאן. כך לפחות אומר לנו הרבי מנחם מנדל מקוצק באמרתו הידועה: "משיח יושב בשער ירושלים. מחכה שיהיו בני האדם ראויים לגאולה. הוא אסור באזיקים ואנשים שלמים הוא צריך, שיתירוהו מכבליו. די לו מחסידים, די לו ברוחב, עכשיו הוא דורש בעומק... באנשי אמת". או במילים אחרות, הוא, תלוי בנו, כי הוא כבר כאן. והוא יושב לו בשער ירושלים ומחכה. למה? לכך, שנהיה ראויים לגאולה. שזה התנאי הראשון לקימתו וביאתו. עם זאת, כפי שמסביר הרבי מקוצק, נדמה שאין האנשים ראויים לגאולה שכן, עובדה היא שהמשיח, אסור באזיקים. והגאולה, מתוך האמרה, נדמה שהיא גאולתו שלו. שהרי, הוא זה שצריך שיתירוהו מכבליו ולא אנו אלו שאזוקים. ועם זאת, למשכיל להביט ולהבין את הדברים ברור שהכבלים, האזיקים, הם אנחנו. אותם בני אדם, חילוניים, דתיים, לא משנה מאיזה מגזר, אבל המדובר על כך שהוא לא מוצא בנו אנשי אמת. אולי יש בנו חסידים רבים, אם של רב כזה או אחר, אם של צמחונות/טבעונות, של אופנות, לא חסרים לנו מושאי הערצה שאנו חסידיהם, אבל זו לא האמת. גם אם אנו חסידים של הרב הכי גדול שיש או של האידאל הכי צודק ומנצח בעולם. וכל עוד המשיח לא מוצא אנשי אמת, הוא אזוק ואסור על ידינו כחבליו ואין גאולה.

"די לו ברוחב" אומר לנו הרבי מקוצק, לגבי המשיח. ובזה הוא מסביר לנו, שחוכמתנו, לא תביא לגאולתנו. אף אם נלך עם השטריימל הכי ארוך מלאים בכל הש"ס והפוסקים, או אם נהיה פרופסורים ידועים של האקדמיה, עדיין, באמצעות החוכמה, לא נמצא את הגאולה, כגאולתנו. בחוכמה, אין את אותה אמת אשר לה המשיח נזקק כדי להיות מותר, להיגאל ולגאול אותנו. ועל כן, די לו מחסידים, די לו מרוחב. עכשיו, אומר לנו הרבי עוד מתקופתו, הוא דורש בהפך השקר. שכן, זו כל האמת לגבינו כל עוד אין לנו מושג מה היא האמת בממשיותה. ולכן, אם נפסע בדרך שהוא מכנה "די לו (למשיח)...", אולי נתחיל להבין כיצד לנהוג ולקרב את הגאולה. שנדע, שלא רק אנו אלו שסובלים, אלא שהוא עצמו סובל ולא רק אנחנו, זקוקים לגאולה. כי אנחנו, אולי יכולים לטעון שאנו לא ממהרים להגאל ולא מבינים ממה, שבזה, הרינו מסמלים את העובדה הכי מצערת של היות המשיח כבול ואזוק. והסיבה לכך היא מפני שאין גלות גדולה מזו, אומרים החכמים, כשאדם אפילו לא מבחין בה (שהוא בגלות). ואם היינו רואים, חשים בגלות שבה אנו מצויים, או אז מייד היינו עושים כל שנדרש, בכדי להביא לגאולה. 

ולעומת זאת, אם לא נמהר להשכיל כיצד להפנים את הדברים ולעשותם, יתעכב הזמן והמשיח לא "בוא יבוא" חס ושלום במהרה. ופירוש הדבר מבחינתנו, הוא להבחין כמוסבר, בשקר הגלות. במצב, שאולי נראה לנו כזורם על מי מנוחות, בשאננות המודרנית, אבל לעומקה של המציאות אין זה באמת כך ויש סבל רב. יש כאב, שחייב להיפסק, כמו שצועקים החסידים בחסידויות "עד מתייי, עד מתיי?" כסמל לציפייה למשיח. אבל כעת כבר ברור לנו שבטרם שהוא יקל עלינו, עלינו להקל עליו. לרצות בו, לא מפלפולי שכל, מסבל אגואיסטי או שאר סיבות של האינטרסנט הממוצע, אלא מהסיבה האמתית לכשעצמה. הוא, סובל, בגללנו. מאיתנו. מזה, שאנו בכלל לא רואים שאנו בגלות ולכן, לא ראויים לגאולה. כך שדומה הדבר לאב, שרואה את בנו שקוע בצרות והבן, לא חש בכך כלל. ובאותן פעמים שהבן כן סובל ממצבו עצמו, אז מרוב עיסוק עצמי, הוא כלל אינו חש בצער של אביו עליו. ולשם כך, נזקקת רק מידת האמת, זו, שתחלתה אבחנה בשקר כמוסבר בדברי הרב. כי מתוך הבחן והתבוננות בצער הזולת, בצער המשיח והבורא כאבינו, מתקיימת מעט הארה בחשיכה, שקוראת לנו לצאת מההיסחפות היומיומית בשגרה של טלוויזיה ותכנית אחר תכנית, ארוחה ושינה ובין שאר סטטיסטיקות של חיים ומתים, שאינם שולטים או יודעים את גורלם. כשכמובן, אם הגורל, יהיה מר יותר ויורע, נדע לצעוק אליו במהרה, אבל, זו לא הבקשה הנדרשת לגאולה

בקשה לגאולה, מתוך זעקה לאמת, לקשר עם הדבר היחיד והאמיתי שיש שזה הבורא, היא הבקשה הנכונה. יש שם אבא למעלה. הוא, רוצה בקשר עמנו. הוא כבר שמע מספיק כמה אנו מאשימים אותו בכל מצד זה, ומן הצד השני, לא מפסיקים לבקש ממנו בריאות, אוכל, כסף ופרנסה וכן הלאה. על זה, הוא כבר יודע מזמן והוא ישמח להעניק לנו, מכל השפע הקיים. ואכן, כשאנו מביטים סביבנו, מה חסר לנו בעולם? דבר, מלבד אמת, כי כל השאר כבר קיים. אנו שבעים, מבינים, מלאים בכל, ראינו, שמענו, בקרנו בכל מקום ולא חסר לנו שום דבר. ועדיין, הוא, הקב"ה, היה רוצה כמו שמספרים בחסידות "דירה בתחתונים (בנו)", כי לשם כך, הוא ברא את כל הבריאה. שבמעט נחוש, שכל מה שהוא נותן לנו, יתחיל להיות מורגש בנו אולי גם קצת כרצון להודאה והודיה, ולא רק לבכי ותלונה. שנבחין, שעצם זה שאנו חיים בכלל, מרגישים וחווים חוויות, זהו דבר מופלא שיש להוקירו ולא רק לבקרו מן הרע. ובזה, נחוש שחיים בלעדי ה' כמקור הם שקר ולכן, נדרוש את אמת הגאולה. זאת, שאינה דורשת לימוד מיוחד, חוכמה יתרה, כישרון יוצא דופן או תובנה מדהימה, אלא מעט אמפתיה. הזדהות, עם מקור הבריאה וסבלו שלו, שלא מורגש בנו בכלל כרע כי הוא כמו "נעלם". רק את עצמנו אנו חשים, אם טוב לנו או רע לנו - אך מה עם השאר? מה עם הרחמים עליהם, כזולת, המייצגים את האלקים? שכן, אותם הוא שם לנו כסביבתנו, כך שאם לנו טוב ולא נזכרנו בגאולה היום, פשוט נביט בהם ונראה, מה הם צריכים. כי הם, כמו גם תחושת האלוקים או המשיח, מצויים מחוצה לנו, כאותם כבלים ואזיקים אגואיסטים, שמונעים את גאולת העולם. ואם נראה שלאחרים לא טוב, יתכן שנזכר גם בכך שאולי עם כל הטוב שאנו חשים, זהו שקר. שאחרים סובלים. שעבורם, מגיע למשיח להשתחרר מכבליו, להיגאל ולגאול אותם. ואת זה, כדאי לעשות במהרה, בטרם שתיפול צרה עלינו ונחשוב שהדרך היחידה לצאת ממנה, היא משיח וגאולה. כי אז, לא נוכל כבר להתפלל באמת עבור אחרים ונהיה זקוקים לחסדיהם. אותם חסדים, אשר להם הם זקוקים עכשיו. ואנחנו יכולים לסייע להם, כמו גם למשיח, לגילוי האמת בעולם כהשראת הבורא בו, כדבר היחיד שקיים, ומחכה לנו, בניו.

מאמר זה, נתכב בהשראת י' שבט, תאריך בחסידות חב"ד בו הסתלק הרבי הרי"צ ובאותו תאריך כשנה לאחר מכן, נכנס הרבי מילובביץ לתפקידו. וכידוע, חסידות חב"ד מייצגת יותר מכל את העניין המשיחי, מושג שלא פעם, נאמר בצורת גנאי גם על ידי אחרים. בזמנים אלו, ניתן לשמוע את הזלזול במושג "משיח", תוך קריאה ל"מתנחלים" בכינוי "משיחיסטיים", כאילו המדובר בהזיה. שמשיח, אינו מציאות אמתית ואין על מה להיאבק או לחכות, שהוא יבוא ויגאָל. עם זאת, הן על פי החסידות, ועל פי עיקרי כל הספרים והחכמים כולל הרמב"ם, משיח, הוא עיקר לא פחות עיקרי מאמונה בקב"ה ובתחיית המתים. זה, לא הולך בלי זה ורק לנו זה נראה אולי לעתים מחולק לנקודות מגוונות של עניינים, אך אין כך הוא הדבר. אנחנו, העם היהודי, כבנים לאבינו שבשמיים מחוייבים להאמין בכל הכתוב בתורה, בדברי החכמים ולרצות בכל מאודנו שזה כבר יקרה, הגאולה. בית המקדש. הארץ השלמה. התיקון של הנשמה כך שנחוש במציאות הבורא שכרגע היא בהעלמה. כל זה, כולל בתוכו הכל, בלי יוצא מהכלל כאחד. והמיסטיקה, היא רק בעיני מי שאינו מספיק מפותח כדי לפקוח את עיניו. כדי להפנים באופן נאור, מהי הרוחניות שבעולם. מהי הדרך, להביא את מה שממילא יבוא בסופו של דבר, אבל לפני הזמן. היינו את המשיח. שדבר זה, הוא בכוחו של עם ישראל בהיותו יודע לכוון את הבקשה בצורה הנכונה. בהיותו עם שונה מכל העמים החיים בדרך הטבע ואנחנו "מקדשים את הזמנים" (מקדשים=מזרזים), כמו שאמרו חז"ל. ביכולתנו, קצת בדומה לכיוונון תדרים במכשיר של רדיו, לכוון את תדר ליבנו לבקשה הנכונה, כמשל לתחנה הנכונה, ואו אז נראה שהגל, תמיד היה שם. המשיח, יושב שם כבר מאז תחילת הבריאה ורק מאיתנו, נדרשת ההתכווננות הנכונה, כדי להקדים ולשמוע, את קול שופר הגאולה, כבר עכשיו, כמו שכתוב בנבואה. 

 

תודה שקראתם/ן וברכת המשך טוב, רונן דבח, איש צוות באתר - מוזמנים ומוזמנות להגיב, נשמח. :)

עודכן לאחרונה ב ראשון, 05 פברואר 2017 00:06

פריטים קשורים

3 תגובות

  • קישור לתגובה shula ראשון, 05 פברואר 2017 21:00 פורסם ע"י shula

    לא ידעתי שרונן דבח הוא גם מוסיקאי! מכירה אותו מההרצאות על הקבלה בעיקר שהוא היה נותן לאנשים בבני ברוך - טוב לדעת

  • קישור לתגובה רונן דבח ראשון, 05 פברואר 2017 00:23 פורסם ע"י רונן דבח

    לא ממש הבנתי את השאלה... אבל ממה שהבנתי, אז כן :) - ואוסיף בהזדמנות זו שהייתי משנה בדיעבד אם שם הפוסט ל"אז למה המשיח לא מתגלה?" וזאת מפני שהוא כבר כאן, גם לפי דברי הרבי מקוצק. כך שמעצם זה שהוא כבר "יושב בשער ירושלים" זה אומר שהוא בא המשיח. הוא כבר כאן, אך אינו מתגלה. גילויו, יתרחש אם נרצה שזה יקרה, היינו הגאולה, ממקום של אמת וכו, כמו שבפוסט הוסבר באריכות יתרה. המשך נפלא

  • קישור לתגובה אדווה.ב ראשון, 05 פברואר 2017 00:05 פורסם ע"י אדווה.ב

    אז מה אתה אומר? שצריך לבקש לא מהסבל שלנו כי גם לא בטוח שאנחנו סובלים? אלא כי יש סבל בעולם ואם נביט בו נחוש שגם לנו יש ממה להיגאל וכו?

השאר תגובה