שני, 16 ינואר 2017 18:24

החיים, הם עבודה

החיים, הם עבודה. אם זה מובן לנו או לא ואם אנחנו מספיק ערים לכך או לא, זו המציאות. אנו צריכים לאכול, לשתות, להכין, לשטוף, לקפל, להתלבש, לבוא, ללכת, לישון, לקום, למצוא מה לעשות כשמשעמם לנו וכו, וחוזר חלילה שוב ושוב כל יום ויום. אלו הם החיים, נרצה או לא. וזו, כמובן רק רשימה קטנה מתוך כל המטלות שיש לנו לעשות במשך 70 שנות חיינו, אשר בהם הרשימה ארוכה עד מאוד בהרבה מזו שפה. כך שבעצם, איך שלא נביט על זה, החיים שלנו הם סוג של מאמץ או עבודה. מי שמפותח מספיק יודע את זה ומפנים זאת ומי שלא, לא. אבל עם ישראל, ע"פ הקבלה, כבר הבין זאת מזמן, בעודו במצרים. מילה, שאולי מוכרת לרובנו כ"מדינה" אך היא על פי תורת הסוד, המילה המכנה את העבודה הזו שמוטלת עלינו. עבודת מצרים. כלומר, מאמצי החיים לחיות אותם, ליהנות מהם, על אף עבודת הפרך שלנו בהם היום כמו אז, כאן, ממש כמו שם. בימים ההם, במצרים. פרעה, הוא רק השליטה (יצר הרע)

שליחות משה אל בני ישראל שבמצרים, היינו, לאותה מדרגה שבנו שמרגישה את עבדות החיים, היא ההוראה לשלח את העם לחופשי ככתוב "שלח את עמי". אבל כמוסבר בספר התורה, שילוח העם ושחרורו, הוא לא סתמי, אלא החלפת עבודה אחת בעבודה אחרת. שכן, משה אומר לפרעה בשם הבורא, שמטרת שילוח העם היא בכדי שיוכלו לעבוד את הקב"ה במדבר ולחדול מעבודת פרעה המתישה. ובזה כמובן, נתון לנו רמז גדול מאין כמותו למהות שלנו, שאותה אנו נדרשים לשנות ובשמה לבחור, ביציאה מעבודה גשמית לעבודה רוחנית, המכונה מדבר, לעומת מצרים הדשנה. כך שכל עוד אנו תחת הטבע שלנו, שאינו יכול לצאת ממצרים ואנו "שכירים של עצמנו" כעבדים לכל החיים, אזי אין לנו בררה ובחירה אלא לחיות פשוט עם מה שיש. שם, במצרים. ועם זאת, עקב הפוטנציאל הרוחני הגלום באדם בכלל ובעם ישראל בפרט, אנו מתבקשים לבצע בחירה. זאת אומרת, להחליט האם אנו רוצים ומעוניינים להמשיך בסוג עבודה זה שאין בו כל טעם, או מעדיפים לעבור לעבודה אחרת. זו, שאולי תחילתה נראית כשממה (מדבר), אבל ממנה ואליה, יודע משה, מכוונת כל הבריאה. כלומר, העבודה הרוחנית, על פני עבדות החומר הקר והמנוכר

כל הבחירה שלנו בחיים האלו מסבירים לנו המקובלים, היא בין גשמיות לרוחניות. והדרך שלנו להבין במה לבחור, נעוצה בשאלה, מה ייצא לנו מעבודה זו או מעבודה זו. וכמובן, אנו יודעים שבעולם הזה, כל העבודה הנצרכת מאיתנו כדי לחיות ולשעשע את עצמנו, היא מוגבלת לזמן חיינו ולא פעם, הרע שבה עולה על גודל הטוב שעברנו מבחינת מדד של טוב ורע. ומה עוד, שכך או כך, תקופת החיים המוגבלת לכשעצמה וההבנה של זה, היא לכשעצמה יגיעה ומאמץ בלתי נלאים שלא נספגים בתודעה, כשכר, חלף העבודה. היינו, שאנו מסיימים את חיינו ממילא בלא שכר ובלא הוקרה על כל מה שהרגשנו שחיינו ועברנו כאותו מאמץ של "עבודה". אבל, מי שמפותח דיו וכבר רואה את הנולד שאין בו דבר, הוא מי שייחשב לחלק מעם ישראל ויזכה להחליף עבודה שאין בה דבר, ברוחניות הנצחית והמהנה. זו, שבעד המאמץ להשיגה, מבטיח משה לעם בשם הקב"ה שבה, ברוחניות, משיג האדם את הנחלה. את האושר והשקט ובעיקר את החופש, אשר להם מייחלת הנשמה שיודעת ומכירה את הדוגמא המפורסמת לפיה כשאדם נפטר, ידיו פתוחות לרווחה, כמו מראות שהוא לא לקח עמו מכאן דבר הלאה, להמשך החיים. אותם החיים שמיסטיקנים חושבים שהם ממשיכים, גם או למרות שהגוף מת והכל מתי שהוא, נגמר

20 אחוז מהישראלים שהיו במצרים, נחשבו לישראל של ממש. לכאלו, שהבינו על מה משה מדבר ובחרו להקשיב לו וללכת לעבוד את אלקיהם במדבר. היינו, שהם הבינו שעליהם לבחור בעבודה שבה יש משמעות לחיים מאשר השקר הבלתי פוסק שמעביד אותנו, במיצרי חיינו כך סתם. אנחנו, הם אותם צאצאים של ה 20 אחוז הללו בסופו של דבר. וכבנים לתובנתם ושחרורם, גם אנו מצווים לדמות לעצמנו בכל יום ויום כאילו יצאנו ממצרים ובעיקר פעם בשנה, בפסח, שזהו זמן חירותנו. שכן, או אז נגאלנו מעבדות, לחירות, שהיא אותה יכולת הבחירה להתעלות מעל הטבע הגשמי והמובן, אל הרוחני והנשגב. ובלא שקיימות לפחות שתי אופציות במציאות כידוע, אין בחירה. כך שאין בחירה אם היה רק מצב גשמי ואין בחירה לו היה רק מצב רוחני. אבל מי שמרגיש את סבל המצב שבו הוא כלוא כעבודת העולם הזה, הצר, שמחייבת אותנו להיות בה, הוא גם מי שיוכל לצאת מעבודה זו ולבחור באופציה האחרת. השניה. כלומר, באותה עבודה שכאמור, תחילתה אינה "קישואים", "אבטיחים" או "סיר הבשר" שהיה ויש לנו במצרים אבל אחריתה, סעודה גדולה בהרבה מכך. אחריתה, היא השגה בנצחיות הנשמה והעונג הטמון בה, שמי שמעז ללכת בדרכה מגלה גם בסוף, שהיא אינה מקפחת בכלל את עונג הגוף והעולם הזה שכאן. שהרי משבוחר האדם היהודי ברוחניות, הוא מעלה עמו יחד את כל העולם הזה ולראשונה נחשב כחי בו, שלא כמו כל חיה אחרת שאין לה בררה, אלא כמי שבחר. מי, ששייך לעם שבשל כך, נקרא "מובחר". וכדי להצדיק תואר זה, יש לנו הזדמנות בכל דור ודור, כמו גם בכל יום ויום, או חג, ללכת על הבחירה הנכונה והאמיתית, שיש בעולם בכלל

עודכן לאחרונה ב שני, 16 ינואר 2017 19:03

פריטים קשורים

3 תגובות

  • קישור לתגובה שרונה רביעי, 18 ינואר 2017 23:02 פורסם ע"י שרונה

    אל תשכחו שמדובר בקבלה, אז גם לי כולם נראים לפעמים מאוד דומים, אם זה הסולם או לייטמן ושרון משה או רונן דבח זה נכון שזה מזכיר אחד את השני. למדתי בזמנו אצל לייטמן וזה הרגיש לי יותר כמו השלמה לשאר שאני לומד אגב אבל ממליץ מאוד למתחילים

  • קישור לתגובה אופיר שדה שלישי, 17 ינואר 2017 21:36 פורסם ע"י אופיר שדה

    האתר הזה קשור לבני ברוך או משהו של רונן דבח ?מזכיר סגנון בין מכאל לייטמן לרב דבח

  • קישור לתגובה לומד בכל המקומות שני, 16 ינואר 2017 19:08 פורסם ע"י לומד בכל המקומות

    לייטמן מכנה את העבודה הזו ואת פרעה במילה אגו. וראיתי שגם אתם כמו לייטמן השתמשתם במילה הזו בכמה וכמה מקומות ומאמרים. כשהסתכלתי בכתבי בעל הסולם ראיתי שהוא המקור לשימוש במילה הזו, אבל מעניין אותי אם הוא הכיר את המילה הזו ברמה הפסיכולוגית כמו לייטמן, סיני, משה שרון, רונן דבח, ברג וכל שאר המורים לקבלה המאוחרים יותר או שהוא התכוון למשהו אחר בעל הסולם בשימוש במילה אגו.?

השאר תגובה