שישי, 06 ינואר 2017 10:39

פשוט יהודים - הזהות החדשה

 

יהודי, היא המילה הנכונה ביותר בעידן זה לכנות את ה"ישראלי החדש". אותו אחד, שמסרב להיות דתי מצד זה אך אינו רואה עצמו כחילוני או כופר מהצד השני ויש הרבה כאלו. ישראלים, שפשוט מאמינים בבורא עולם, בקיומו, בהשגחתו על המציאות בכלל ועל עם ישראל בפרט ולפיכך, הם מרגישים את זהותם כיהודים. היינו, שהם תומכים ברעיון הארץ הגדולה (השלמה) וכנגד החזרת שטח כלשהו מהקיים. הם, (או אנו) חושבים שהתורה קדושה, שהעם הזה מיוחד, שההמנון והדגל חשובים כי הם קשורים ליהדות ולא רק לישראליות ולכן, החיבור שנעשה הוא דרך "גידים" אלו, כמעין קשרים, הקושרים יותר ויותר אנשים בעם למשהו חדש שלא היה קיים קודם לכן. והמשהו הזה, המתהווה כגיבוש זהות, הולך ומתרחב לכל עבר למי שקצת ערני ושם לב לכך, בעיקר בשיח ברשתות החברתיות. בפייסבוק, בדה מרקר, ובכלל, ברשת כולה

פעם, עד לא מזמן, הבחירה הייתה מצומצמת. מי שלא היה דתי, היה חילוני. כך זה היה לפחות משנות ה 70 והלאה ביתר חוזק לתוך שנות ה80. שנים, שבהן ההורים, היו "מאמינים" רק בלי כיפה, או שמלה לאמא שאינה דתיה. סבא וסבתא, היו דתיים (סבא שלי היה רב רבים נוהגים לומר) וכך הם אלו עלו לארץ - אבל אצל ההורים, החלה אותה החילוניות הראשונה. והילדים, כנכדים שראו את הפערים, המשיכו הלאה והובילו דור שבשנות ה 90 הפך את החילוני, לכופר. לזה, שהוא כבר לא חילוני כי "אינו דתי" כמו הוריו, אלא שהוא כבר ממש לא קושר עצמו לענייני אמונה, מצוות, מנהגים ושאר סממני היהדות. עם זאת, בהמשך ה"ילדים" האלו גדלו והם היום נעים בין גילאי 35 ל 55 ורבים מהם כאמור מבחינים, ש"יש משהו בדת", אבל "לא בדתיים". חלק לא קטן גם חוזר בתשובה ומבין שכל מה שהוא חשב, היה הפוך. שכן, החוזר בתשובה כבר קושר עצמו לאותם דתיים שכחילוני, הוא נדחה מהם וכעת, הוא חלק מהם. מה שכמובן, מביא גם לא פעם להתנגדות עזה לחילוניות שניתן לראות אצל חוזרים בתשובה.

ובכל זאת, בין כל אלו לאלו, מצד הדתיים, החוזרים בתשובה והחילוניים למיניהם (שגם להם יש מגזרים אגב), צץ לו אותו "ישראלי חדש". יהודי, המצליח לשזור בין כל הפערים, דווקא בחוטים שכביכול הפרידו, לעומת העבר. והישראלי הזה, שעל פי רוב אלו בני הגילאים האמורים, הם נושאי הדגל של "מהפכה" זו, של זהות שמתחוללת לה. של הבנה מחודשת, כיצד לתפוס את אותם מושגים הקשורים באלוקות, בדת, בארץ, בתורה, בפער שבין דתיים לחילוניים ולכן דרכם, מגיע השינוי. הגישה בתפיסה חדשה, לפיה יהודי, הוא לא מי שמשייך עצמו למחנה כזה או אחר, אלא הוא מי שמאמין. והאמונה הזה שעליה מדובר, היא כבר אינה אותה אמונה כמו פעם, שעניינה יותר קשור ב"אמונה עיוורת", אלא ההפך. הדור הזה, שואל ורוצה לדעת. הוא רוצה להבין, מה הוא אלוקים, מי הוא אלוקים, איך להתייחס למציאות ולחיים שלנו דרכו וכיצד להכניס אותו כגורם משמעותי, לתוך עולמנו. אל תוך אותה תפיסה משלימה ואמיתית של הדברים. זו, שבעקבותיה גם חלה פריחה בהתעניינות ההולכת וגוברת הן בתורת החסידות והן בחוכמת הקבלה שנלמדת יותר ויותר, בקרב רבים. ושני רבדים אלו, של חסידות וקבלה המתפשטים בקרב עם, הם שמאפשרים את הכוונתנו הלאה, למדרגה הבאה, שתצא מתוך אותה מחלוקת ישנה ועתיקה אשר ישנה כביכול, בין חילוניים לדתיים. שני מחנות, שמתחברים בתקופה זו באמצעות רבים, שרואים עצמם כאמור כ"יהודים" פשוט ולא ככאלו שמשתייכים לכאן או לכאן

"מתחזקים", היא המילה שאפיינה חלק ניכר מאותם שהחליטו להכניס את האמונה לחייהם אך מאידך, מול המקיפים אותם, הם נותרו כחילונים. עם זאת, כשחילוני מקיים פה ושם מצווה, הולך לפי מנהג דתי, תומך בדעה שפויה וימנית, לא פעם הוא נתפס מול קרוביו וחבריו כמי ש"מתחזק". פעם, היו שואלים את אותו אדם אם הוא חוזר בתשובה. והמושג התחזקות, כמו גם המושג "דתי מסורתי", תפס תאוצה בהמשך בהתאם למצב. כיום מסתבר, גם מושג זה של התחזקות נוטש כבר אט אט והנה נראה כי "כולנו חזקים". בתכניות הטלויזיה השונות כגון הריאליטי, כולם עושים קידוש בשבת ומאמינים בני מאמינים ויותר ויותר דעות שפויות נשמעות, על אף כל הרדידות שעדיין קיימת. היינו, שכבר די ברור לכולם ש"אלוקים כאן". הוא בתוך החיים שלנו. ה"יהדות כאן". היא, מה ומי שאנחנו נרצה או לא, ורבים דווקא מאוד רוצים להיות יהודים. להרגיש חזקים משם. והשיח הזה בולט בעיקר כמוסבר בשיטוט קל ביותר בכל הקשור ברשת, ברשתות החברתיות ובפייסבוק בפרט. ברובד זה, כבר הרבה יותר מואר העניין.

היכולת לחלוק מידע שהתפתחה לה עם הזמן ואפשרה חשיפה אדירה לדעות מגוונות, הולידה בסופו של דבר מסר. רעיון. זהות ויכולת להבין מי אנחנו אם כעם ואם כאינדבידואלים המשתייכים לאותו עם, כעם ישראל. אומה, שהתקדמה והתפתחה לא רק טכנולוגית, מדעית, אלא גם מחשבתית והכרתית. חלה כאן מהפכה בהבנה, שישראלי, פירושו יהודי. זאת כמובן מעבר לכל אותם אזרחים ישראלים שאינם יהודים. שהם, גם על פי הכתבים הרבים, יתמכו בבוא הזמן והיום בעצמם ביהודים. אבל עד אז, עד שנקבל את תמיכת העולם במי ומה שאנחנו, עלינו להמשיך ולחולל שינוי זה שכבר מראה את אותותיו מזה זמן רק לטובה. כלומר, לאותו פתרון למחלוקת העבר, בין חובשי הכיפות לאלו שלא. היום, רבים מאלו שלא חובשים, שמים אותה בכיס או באוטו, למקרה שהם יצטרכו אותה, כיהודים. כאזרחים ישראלים שהזמן הביאם להבנה שאנו קשורים איכשהו לבורא עולם. לאותו מקור כוח ראשוני שהחל את הכל ומקיים את הכל והידע עליו, גם הוא חלק בלתי נפרד מהשיח הוירטואלי. וכפי שניתן לראות, רעיונות רבים ומסרים שונים הן מהקבלה והן מהחסידות, הולכים ומתגברים והופכים לחלק עיקרי המתאר את הגישה החדשה של לא מעט ישראלים, לזהותם. כלומר, לבני אדם, שמפנימים את יהדותם פנימה ומבינים יותר ויותר, שבה נמצאת התשובה. ביהדות הנאורה. ומי שלוקח חלק בשינוי הזה שמתחולל ולומד את הנושא, מתעניין ומכיר ומקבל תשובות על שאלות מעבר לאמונה עיוורת שהייתה נחלת העבר, הוא גם מי שכבר יכול להרגיש שהזמן הזה הוא זמן מיוחד. זמן, שעליו דיברו חסידים ומקובלים שהוא יקרה ובו תורגש הגאולה כחלק מהאווירה הכללית, ברוב עם. שנזכה לכך במהרה בימינו

 

פריטים קשורים

השאר תגובה