שלישי, 20 דצמבר 2016 18:17

מחסידות לקבלה - זמן המעבר

אחד הסימנים הברורים לכך שזו תקופת הגאולה ובוא המשיח, הוא סימן שהשאירו עבורנו חכמי הסוד וביניהם רשב"י, בספר הזוהר עצמו. ובמסגרת זו, הם נתנו כמה וכמה אותות, כשאחד מהם הוא הגעתה של עת שבה יתחילו אנשים, בעיקר יהודים, לעסוק בחכמת האמת, הלא היא חכמת הקבלה. לכן גם רבי שמעון זצ"ל עצמו, בכותבו את ספר הזהר, כיוון את דבריו אלו לימינו ולא לזמנו. שלא מן הסתם טמן המקובל הידוע את הכתבים וגנז אותם עד אשר הם יתגלו בבוא העת. היינו, עד הזמן הזה שבו מיליונים בארץ ובעולם, כבר נחשפים ליהדות בכלל ולקבלה בפרט.

בימינו, כשאומרים "קבלה", הכוונה היא בעיקר לקבלת האר"י ובעל הסולם הרב יהודה אשלג זצ"ל, שפירש את כתביו. עם זאת כידוע, פירש אשלג גם את כל הזוהר עצמו בפירושו המכונה "הסולם", ובכך בעצם, הוא שם לנו אות ברורה לכך שאנו בדור שבו הגיעה אפשרות העליה. היינו, הקריאה בסוד וההבנה כיצד להתעלות באמצעותו, לכדי ההשגה הרוחנית המתקדמת והנאורה. ומה עוד, שבכך גם משתלמים הדברים עם אמירתו המפורסמת של הבעל שם טוב, שאמר, שכאשר הוא שאל את המשיח "מתי הוא יגיע?" המשיח השיב לו "כשיפוצו מעיונותיך בעולם". היינו, לאחר שתפיץ את תנועת החסידות ותגאל את העם, או אז הוא יהיה עם כלים מוכנים ללימוד תורת המשיח. היינו, שאז הכלים יהיו מוכשרים בכדי לקבל את האור הנמשך מלימוד הקבלה. שהיא, היא האות לבוא המשיח ולבוא תקופת הגאולה. 

זאת אומרת, שמכאן גם מובנת ה"סתירה" או ההתנגשות (שאין לה סיבה) הקשורה במחלוקת כלשהי שבין חסידים, או חסידות בכלל, לבין אלו הקשורים לחצרות של חסידות ול"חסידים", כלומדי קבלה. תלמידים, שהם רובם ככולם לומדים בעיקר את שיטת בעל הסולם ומשתייכים לחצרות רבים אבל ישנם רבים שגם לומדים את הסולם לבדם ובעצמם. אותו ואת כתבי בנו הרב"ש, רב ברוך שלום אשלג זצ"ל, האחרון שהמשיך את דרכו. יש לציין, שחלק מחצרות אלו אמנם קשורים לסולם ישירות וחלק לא, אך בשונה מהתנועות החסידיות, אין המדובר ב"שושלת" של אדמורים של חצר, רבי וכל השאר המוכר. שכן, היות וממילא אין היום שום חצר חסידית שאדמורה בחיים, וכמו כן שום חכם מקובל מוכר, אינו נמצא בגוף, ומכאן שהגיע עת לימוד הקבלה, כתלמידים וחסידים, של הקב"ה.

כך שההסתייעות בנשמת צדיקים (שהסתלקו מן העולם כבר), דבקות בנשמת הרבי (כלשהו) והחיים במסגרת החסידית של חצר זו או אחרת, אינם אמורים לנגוד זאת, אלא להשלים לשאר דברים. שהרי, אין כל סתירה או התנגשות כשמבינים שזו הייתה כל מטרת החסידות. שזו הייתה כל מטרת הרבנים, החכמים, הצדיקים, כולם התכוונו שנגיע לכך שנהיה חסידי הבורא בעצם ולא מעריצי אנשים ודמויות חס ושלום. מצב, שלא פעם קורה בחסידות כזו אחרת ובכך, מוחמצת המטרה שלשמה הכל קיים. היינו, דבקות בכוח העליון, השגת קשר אליו והליכה בדרך לפיה, אמנם כל העולם נועד בשבילי, אך אני, נועדתי לשמש את קוני. ושימוש זה, נעשה בזמננו בתמציתיות, ע"י הקבלה כאמור. שכן, אם החסיד מגיע להיות חסיד ה', בנוסף על היותו חסיד של הרבי שלו, או אז הוא חסיד אמיתי. כזה, שאליו התכוונה כל תנועת החסידות שהבעל שם טוב, הקימה.

ובמילים אחרות, פשוטות יותר, אנו מבינים שעת זו היא זמן של גאולה הודות לפועלה של החסידות מאז ימי אירופה ועד ימינו אלו. ומכאן שכעת, משכבר ישנה הכשרה אצל רבים שכבר רכשו אמונה וכלים נכונים למצב הבא, מתוך חסידותם, הרי ש"מלמעלה" כבר מותר לעסוק במדרגה הבאה, זו שפעם הייתה אסורה, כלומר הקבלה. ומזהירנו בעל הסולם בכתביו השונים, כמו גם חכמים ומקובלים אחרים, שללא לימוד הזוהר והקבלה לא נוכל להתקדם. כלומר, שנחוש בצורך להתקדמות, שלא מתוך משיכה "אל האור" אלא מתןך סבל וייסורים הדוחפים אותנו מאחורה. ובכדי למנוע מצב זה של התפתחות מתוך דינים, אלא שיהיה מרחמים, נועד הזוהר, נועדה הקבלה ובעצם, לשם כך קמה כל תנועת החסידות, שהכינה את כולנו לזמן הזה. "מוכשרים" יותר או פחות. מי שיותר, ילמד אחרים ומי שפחות, יתפתח אם על ידי לימוד ואם על ידי האור של ה"זמן הכללי", היינו מתוך השתייכות הפרט לכלל. וכמובן, שלבסוף ההשגחה תקדם את כולם לגאולה הכללית הסופית שבמסגרתה כבר לא יהיה אדם שלא יחוש במסגרת תיקונו את מציאות העולם כפי שהיא באמת, רוחנית, ולא ככזו שבה לעד ישרור המוות והשררה

חומר נוסף בנושא:

ארבעה הבדלים בין חסידות לקבלה

 

עודכן לאחרונה ב שלישי, 20 דצמבר 2016 19:23

השאר תגובה