שלישי, 11 אוקטובר 2016 07:50

לבורא, בכלל לא אכפת מה נעשה! וזה כתוב

כולנו כבר יודעים, שאם לא נשמור שבת, לא נמות. שאם לא נצום בכיפור או אם לא נניח תפילין, הכל יהיה בסדר ונקום בבוקר. כן, זה כבר די ידוע וברור שכך זה עובד. בדקנו, ראינו, חקרנו ואפילו כותבים לנו חז"ל "וכי מה אכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף...". זאת אומרת, שאף מבחינת הבורא אין זה משנה אם נעשה את המצווה כפי שהיא כתובה או אם ננקוט בכל דרך שנחפוץ בה בכדי לשחוט בהמה, גם בניגוד לחוקי הכשרות. גם בניגוד לחוקי צער בעלי חיים. שהרי, כך או כך, המציאות מוכיחה לנו בחיי היומיום שאין הבדל לכאורה בין מי שמקיים מצווה למי שלא והנה, כך זה כאמור גם מבחינת הבורא. כי הוא, כמלך, כמושלם, כמי שאינו נזקק לדבר ולא חסר לו דבר, אזי ברור שגם אין זה משנה לו אם נקיים מצוות או לא, או אם נקיימן כשורה או לא. שהרי כתוב "מה אכפת לו...". עם זאת, יש לשאול כמובן גם, מדוע הוא בכל זאת נתן אותן, את המצוות, אם לא אכפת לו. אם זה כביכול גם, לא משנה לנו. 

"מצווה", כפי שאנו מפרשים את המילה, היא בגדר חיוב. היינו, שזו לא בקשה, או פקודה אשר לה גם כידוע אפשר לסרב, אלא שהמדובר על דבר מה מחויב המציאות, שאחרת זהו לא ציווי. ודבר זה נכון למי שיורד לעומק העניין דרך חכמת הסוד ומבין שחוקי המציאות הרוחניים, כמו החוקים הגשמיים, משפיעים עלינו ועל חיינו ואנו מחוייבים להם. אנחנו לא יכולים לעבור על חוק רוחני (מצווה) כמו שאנו לא יכולים לעבור על חוק גשמי כמו כוח המשיכה למשל. ועדיין, כפי שאנו רואים, יש ביכולתנו לעשות שימוש בחוקים כמו גם בכוח המשיכה, על מנת להגמישם עבורנו. באופן זה, על אף פעולתו החזקה של כוח המשיכה, אנחנו יכולים לטוס, לצנוח, לקפוץ באנג'י ובעצם, "לעבוד עם החוק". ובכך כמובן, אנו רותמים אותו לטובתנו, זאת מעבר לפעולתו הטבעית והמאוזנת עלינו בחיי היומיום כחוק. ככוח, שפועל עלינו ומואפשר לנו להיות קלילים, על האדמה. כך, בדומה לצורה זו של חוקים הגלויים לעינינו, פועלים גם החוקים הרוחניים. הם כל העת משפיעים עלינו ואנו מחויבים להם כחלק מהטבע על אינסופיותו. אבל מפני שאין לנו מציאות ברורה שלהם כמו המציאות הגשמית, אנו לא יכולים להתמודד עמם מבלי ידע מוקדם. ידע, שמוכל בכל מצווה ומצווה ומאפשר לנו בעצם, להתקיים בכלל בעולם.

הרב ברוך שלום אשלג, הרב"ש, מספר שכאשר הוא היה ילד קטן קראה לו יום אחד סבתו שיבוא וישב על רגליה. וכאשר הוא ניגש אליה והם החלו לשחק, לפתע היא נתנה לו מכה בטוסיק (פליק), בלי כל אזהרה או סיבה נראית לעין. כשהוא שאל אותה מדוע היא עשתה זאת, היא ענתה לו שכמה ימים לפני כן הוא עשה מעשה רע. הוא שאל אותה מדוע היא לא הענישה אותו אז ודווקא עכשיו היא מענישה אותו. היא, השיבה לו שעליו להבין שככה פועלים החיים. דבר לא מובן מאליו ולא פעם, אנו לא מבינים דבר. ולכן, שלא יחשוב שעונשים על פשע רוחני פועלים כמו שההיגיון שלנו רוצה שהם יפעלו, אלא שזה פועל "קצת אחרת". ולא מפני שזה מיסטי, אלא מפני שזה נסתר מאיתנו ולכן, אנחנו לא רואים את המערכת הרוחנית כקשורה אלינו כפי שאכן הוא הדבר. ועדיין, ניתן להמחיש על ידי דוגמאות ומשלים שונים, את אופן הפעולה שלה, כמו דוגמה זו שהותיר לנו המקובל רב"ש זצ"ל. דוגמה נוספת לפעולת החוקים הרוחניים עלינו, בדומה לפעולת החוקים הגשמיים, ניתן לראות שוב, באותו כוח המכונה כוח המשיכה. וכך למשל, יש הבדל בין "מכה" שאדם חוטף מן הקרקע כאשר הוא נופל מגובה 3 קומות או מגובה של 300 קומות. כך שכל עוד האדם לא מודע שהוא נופל מגובה עצום ורב עד מאוד, הוא שאנן ולא קושר בין המכה שתגיע, לסיבה שבגללה היא ניתנת. זאת, לעומת מי שנפל מגובה נמוך וברור לו שהוא בקרוב ינזק. בהתאם לכך, פועלת עלינו גם המערכת הרוחנית הזו הקשורה בכל ענייני המצוות. בענייני, החוק הרוחני

"מצווה", למעמיקי חקר, למרות היותה מלשון ציווי בעברית, מקור המילה הוא ארמית ופירושה צירוף. לכן, הדרש על הפסוק הנוגע בשחיטה מסביר לנו גם את הקשר שלנו לקב"ה ולעניין האכפתיות שלו, ממעשינו. שכן כתוב "מה אכפת לו לקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף - שהרי לא נתן הקב"ה המצוות, אלא לצרף בהן את הבריות". או במילים אחרות, מטרת המצווה, היא בכדי להביאנו אל מה שממילא פועל עלינו וזוהי הרוחניות. היא המכוונת את המציאות כולה, משגיחה עלינו ומאפשרת לנו על ידי חוקים שונים, להתקיים בה. אותם חוקים, המכונים מצוות. אנחנו, על ידי הבנת הפעולה שבמצווה ועשייתה, יכולים בדומה לדוגמה מעלה, לעשות לפי כך פעולה ה"מגמישה" כלפינו את הרוחני. ובזאת, אנו בעצם חשים את פעולתו עלינו שזה עניין צירוף. כך גם למשל אדם שצונח ממטוס על ידי הבנת החוק הגשמי והגמשתו, הוא אדם שבעצם "נמצא בשמיים" בזמן צניחתו, בניגוד לטבע המושך אותו לארץ. ולכן, בדומה לזה, מי שעושה את המצווה אוחז במציאות רוחנית של הבורא ולא "סתם חי" בעולם שבו חוקיו של המלך מנהלים את הכל, בגשמי וברוחני. היינו, שהמצווה מאפשרת אחיזה בשמיים, שהיא מצב שהוא מעבר לקיום בסיסי וטבעי של הישרדות כמו כל חיה. או בקיצור נמרץ, הבורא נתן את המצוות מתוך אכפתיות, כי רצונו להיטיב לנו ולכן, "הסביר" לנו כיצד לחיות באמצעות תורתו ומצוותיו. שאחרת, לא היה אכפת לו בכלל מה נעשה ומה יהיה ואו אז, הכל היה לעד נסתר והסבל, לא היה נגמר

מראש, אנו אוחזים במצוות גם אם אנו לא רוצים. אם אמנו יהודיה, אנו יהודים. מעבר לכך, כזכרים, אנו נימולים. והסבירו חכמים שכאשר התינוק גדל והופך לאב בעצמו, אזי עצם העובדה שהוא בא לימול שוב את בנו, מצביעה על כך שהוא הסכים בדיעבד לברית שלו עצמו, על אף שלא שאלו אותו על זה בזמנו. ומה עוד, שרוב גדול בעם מקיים עוד מצוות רבות בנוסף על מצוות הברית שכבר נתונה. מצוות פרו ורבו, שבת, פסח ועוד ועוד. שבכך, אנו כל העת נתונים לחסדי שמיים ורק לשם כך, ניתנה לנו מאבינו מלכנו כל אותה הוראה כיצד לנהוג. מראש, הוא עשה שיהיו כל אותם תיקונים (מצוות) שיאפשרו לנו בכלל מלכתחילה להתקיים. ועם זאת, כיוון שהוא המלך, הטוב והמיטיב, אזי רצונו האמיתי הוא להביא את בריאתו למקום הגבוה ביותר והמענג ביותר. מקום, המאפשר שגשוג ורווחה של רמת בני אדם שנפשם גבוהה לאין שיעור משל כל יצור אחר. לנו, יש צורך בחיות שהיא מעבר לכל חיה אחרת, מתוך חסרוננו הנפשי. מתוך כמיהתנו הרוחנית לדבר מה שלא ברור לנו תמיד מהו ושזו רוחניות בכלל. ועל כן, כל עוד אנו לא חשים ברוחני, בטוב ובנצחי, בנשמה ובאור האלוקי, משול הדבר לכך שאנו שרויים ב"מוות רוחני". ומצב זה, למרות הגוף החי, הוא שמוביל אותנו כיהודים וגם את שאר העולם, לאי הרגשת אושר ובעצם לייסורים וסבל לא פעם, למרות כל צביעות שמחת העולם. שכן, העצב והדיכאון כחלק ממנת חלקנו כאנושות ובני אדם, נובעים מהמרחק שלנו ממיצוי והגשמת הפוטנציאל שלנו כבריות על. היינו, שלא רק כ"חיה" אלא כ"נפש חיה". זו, שיכולה להיות הרבה מעל למה שהיא עכשיו. ועל כן, לא על הבורא משפיעות המצוות אלא עלינו. ועלינו, הוא כן חס ומרחם וכאות לכך, נתן לנו את ההוראות שיכולות לצרף אותנו אליו, כי מאיתנו אכפת לו, כבניו. 

 

עודכן לאחרונה ב שישי, 14 אוקטובר 2016 12:53

פריטים קשורים

3 תגובות

  • קישור לתגובה חבדניק שלישי, 11 אוקטובר 2016 09:29 פורסם ע"י חבדניק

    זה בכלל לא בשבילו אלא בשבילנו. הוא רחום וחנון, נתן לנו אחרת אתם צודקים, שלא אמור להיות אכפת לו בכלל. כדאי לשים לב למילה הזו של אכפתיות, שכוללת בתוכה לשון כפות, כפוי, כפיה. כך שאם היה אכפת לו, היה כופה עלינו. עם זאת, הוא אוהב ולא סתם אכפתי עם אינטרס כמו אצל בני האדם, לכן, מתוך אהבתו נתן, לבחירה, ולא בכפיה.

    יחי אדונני מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד

  • קישור לתגובה דביר מרמורק שלישי, 11 אוקטובר 2016 09:15 פורסם ע"י דביר מרמורק

    אם ככה אז כל ההתחלה של הפוסט לא תקפה. כי זה כן משנה אם שמרנו שבת ואם צמנו בכיפור וכל זה. מי שלא הוא כמו במשל שנתתם, אדם שנופל מגובה 300 קומות ולא מבין את זה בכלל שהעונש, יבוא. שאננות היא הבעיה באמת ובורות ורדידות שיש לאנשים. הכל נסתר, הם לא רואים מה מתחת לאף שלהם. חושבים שניסים זה מיסטי ולא מבינים זה השגחה. שזה נס שאנחנו פה בארץ הזו, הכי מובלים בעולם וכולם רוצים לעלות עלינו זה נס

  • קישור לתגובה יפיתי שלישי, 11 אוקטובר 2016 09:03 פורסם ע"י יפיתי

    אז בעצם אתם מסבירים שהאכפתיות, היא לא מתוך אינטרס שלו, אלא מתוך אהבה אמיתית כלפינו? נטולת אינטרס?

השאר תגובה