שבת, 06 אוגוסט 2016 18:27

משנכנס אב... צריך לנחמו

 

אמנם, ועל פי רוב, אנו אלו שפה על פני האדמה, הפונים לכוח העליון, אם אנו מאמינים בו או לא, ומבקשים את סיועו ועזרתו. לכך, מכוונים חיינו ברמה מסויימת בהקשר הזה של הרוחני שבחיינו, או הדתי. ועם זאת, בחודש הזה "מנחם אב", עלינו דווקא לצאת מגדרנו ולהביט על הדברים אולי קצת אחרת. שכן, מסבירים החכמים, שלמרות שנדמה לנו שרק אנו האומללים וזקוקים לנחמה, עדיין גם הכוח העליון זקוק לכך. ולכן, שמו של החודש הם אומרים הוא "מנחם אב", שהרי מתפקידנו בזמן זה, לנחם את אבינו שבשמיים ולא כרגיל, לקבל ממנו עזרה ונחמה. הוא זה, שזקוק הפעם לעזרתנו.

"כתר יתנו לך ה'", אנו מתפללים בסידור ביראת קדושה ומייחלים, שנראה את המציאות האמיתית לפיה "מלוא כל הארץ כבודו". לעומת זאת, אנו בקלקולנו, עדיין חווים מציאות הפוכה מזו ורואים את כבודנו בלבד ולא את כבוד הזולת או את כבוד ה', וגם אם כן, בטח לא ב"כל הארץ". ומה עוד, אנו עודנו בזמן גלות, לפחות ברמה הפנימית ולכן, עניינה ברמה זו היא שאנו חשים שה"מלך", הוא אנחנו ולא הקב"ה. שהרי, מלך, הוא לא סתם תואר השם, אלא הוא התיאור למי ששולט ואשר לו אנו נתונים. וכל עוד כל מהותנו נתונה לעצמנו ללא התחשבות ברצון המלך האמיתי, אזי אנו המלכים של עצמנו. זאת, עד אשר נמליך את הבורא באמת ויתרחש הכתוב "כתר יתנו לך ה'".

זאת אומרת, שלמרות שהוא מלך העולם, עדיין מלכותו בהסתרה ואנו בטרם תיקון עוד לא רואים כיצד, הוא המלך האמתי. וכמו כן, כל עוד אנו רק בכלים אגואיסטיים של הזדקקות בלבד, אם זה לנחמה וישועה ואם זה לגשמיות ולפרנסה, הרי שיש לפנינו עבודת תיקון הקלקול, שבמסגרתה נגיע להמלכת המלך. היינו, שנגיע למצב, היאפשר לנו לחוש את המציאות האמתית ובכך להצטער על השקר הקיים לכאורה וכאמור,  תהיינה פנינו לנחמה. שפירוש העניין הוא בעצם לנחם את המלך אשר גולה עם עמו בגלותם מעצם הסתתרותו מהם אך כל רצונו הוא לגילוי ולאחווה. ואכן, על ידי מתן היכולת לנברא, ליהודי, לפנות כלפי השמיים בצורה הפוכה ולבקש מהכוח העליון לנחמו, היא הפעולה ליציאה מעצמנו, לשם תיקון המצב. זה הנוכחי, שאין לנו בו כלים לישועה. 

ומכאן, יתהפך גם יום האבל של תשעה באב, ליום שבו יוולד בפנימיותנו לפחות המשיח. המושיע. שכן, מתוך התכווננותנו לניחום הבורא על אובדן הבית וחורבנו, כבר לא "נרחם על עצמנו" במסגרת אובדן זה, אלא כביכול עליו. כי הוא זה שנחרב ביתו על פני אדמתנו ובגללנו. ומכאן, שהנחמה שצריכה לצאת מפינו היא כמו שהיינו מנחמים בן אנוש כגון "אל תדאג, יהיה בסדר, נבנה בית אחר, חדש, יפה יותר, חזק וגדול בהרבה יותר מהקודם וממש במהרה בימינו...". שבאופן כזה, ואפילו של משחק נפשי/אמוני, נפעל לקידום המצב האמתי שאותו יחולל המלך, האבא, שעושה את הכל בשבילנו, וגם את זה. היינו, מלמדנו איך לצאת מעצמנו, למקום הנכון, העתידי והמואר

 

השאר תגובה