חמישי, 04 אוגוסט 2016 15:00

על חמישה ממי"ם עומדת מדינה - מורשת ז'בוטינסקי

מורשת ז'בוטינסקי

על חמישה ממי"ם דיבר זאב ז'בוטינסקי, שבחודש זה חל מועד אזכרתו. והממי"ם שלו, מתומצתים במזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא ומהווים בקצרה את מורשתו של מי שנחשב למנהיג ציוני דגול, מקים תנועת בית"ר הגדולה ובעצם, באיש בעל חזון ועומק בהבנת העולם והאדם שבו, במיוחד. שכן, על פי מורשת זו, הקשר של האדם לסביבתו, למדינתו, לחברתו, צריך לבוא לידי ביטוי של מילוי מחסורנו הבסיסי ביותר במידת הצורך. ואין דבר יותר חשוב עבורנו ובשביל הישרדותנו ממזון שצריכים לספק לנו, מבית שיעניק לנו בטחון ובגדים הוגנים. כמובן שגם מורה ומרפא הם אינם מותרות אשר המדינה צריכה להעניק לאזרחיה, אלא הכרח, שהרי אוכלוסיה בריאה ומשכילה, היא המפתח להצלחתה של המדינה עצמה. ובמידה שכל אזרח במדינה ידע שאלו לא חסרים לו לעולם, כך יהיה לו טוב יותר במדינה.    

ביוגרפיה

זאב ז'בוטינסקי נולד בחודש מרחשוון תרמ"א, 18 באוקטובר 1880 באודסה ונפטר בכ"ט תמוז ת"ש, 4 באוגוסט 1940. בקשתו האחרונה בטרם נפטר, הייתה להעלות את עצמותיו לישראל, מה שלא התאפשר בזמן שלטון בן גוריון וקרה במרץ 1964 כשהתיר זאת לוי אשכול. כיום, הוא ורעייתו טמונים בהר הרצל שבירושלים ובכך, מתאפשר טקס אזכרה ממלכתי במקום. טקס, בו זוכרים את מי שהיה מנהיג אך לא רק. אלא גם סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ואף מוכר כנואם בעל כישורים. מעבר לכך, הוא היה ממחדשי הצבאיות העברית, ממקימי הגדוד העברי ומנהיג האצ"ל. ובכל זאת, גודל פועלו כפי שאנו רואים, זכור גם כיום וכנראה בעיקר בגלל קרבתו לאדם הפשוט וצרכיו כאמור ולא רק עקב כשרונותיו הרבים. כי הנה, במסגרת מורשתו, רבים הם האזרחים ה"פשוטים" שמציינים מועד זה ואת זכרו בכלל. מה שמראה על חשיבות הקשר שהיה בין האיש, לסביבתו, למדינתו ולאושרו בה. כלומר ששם, הוא שם את הדגש. וזו סביר להניח גם הסיבה, לכך שהוא חלק מן התודעה הלאומית שלנו כעם ואף האישית, ברמת האזרחים הפרטיים. אלו, שמציינים את זכרו ומכירים גם בפועלו.

מורשת ז'בוטינסקי

קודם כל, כציוני, ז'בוטינסקי דווקא היה כנגד הזרם הציוני המוכר. שכן, במסגרת הזרם המרכזי, היתה נטיה למדינה סוציאלית, שהתפשרה מדי עם הבריטים ועם הערבים האלימים שטבחו ביהודים בכל פעם שהיה ניתן. נטיה זו של ציונות שכזו, הפכה בהמשכה כידוע, לשמאל וגלגוליו השונים עד ימינו אלו. עם זאת, כבר אז ראה ז'בוטינסקי את החולה הרעה והבין שמדיניות רכה של הבלגה וחנופה, של "הבנת הצד השני" והתקרבנות, היא אינה הדרך הנכונה. לטעמו, הדרך הנכונה לעשות ציונות, הייתה דרך הליברליות והיכולת להקים צבא שיגן על אזרחי המדינה. וזאת, בניגוד לערכים שקודמו בזרם המרכזי כגון התיישבות וסוציאליות. כך, באמצעות רעיונותיו ורוחו חדורת האמונה, הפך האיש בעצם למקים המחנה המרכזי/ימני של המדינה. ובכל זאת, מעבר לפן המדיני שכיום הפך ליותר פוליטי, חלק גדול ממורשתו כולל כאמור גם תחומים רבים אחרים שבהם עסק ואוצרים בתוכם תרגומים, יצירות ספרותיות, מאמרים ונאומים שהם כולם כמעין ביטוי לנפשו האמנותית, שהייתה חלק ממנו. מה שעוד כמובן, מדגיש את ההבדלים העזים בין הפוליטיקאים "של פעם" לאלו של היום. ועם זאת, למזלנו גם חלק לא קטן מהפוליטיקאים של היום נשען על כתפי הענקים של אז, שהותירו לנו את מורשתם

עודכן לאחרונה ב חמישי, 04 אוגוסט 2016 16:08

השאר תגובה