שני, 02 מאי 2016 21:59

פסח וניסן, עדיין כאן

 

חודש ניסן, אומרים חכמינו, הוא החודש שבו נגאלנו ממצרים ובהתאם, זהו החודש שבו גם ניוושע בו בגאולה העתידית. כלומר, שבניסן, יבוא משיח או לפחות, תתחיל להתגלות פעולת גאולתו בעולם. ובהמשך לכך הם מסבירים, שכפי שהתרחשו ניסים הקשורים לגאולת מצרים, כך יתרחשו ניסים גם כשיבוא בן דוד, לגאול אותנו סופית. נפלאות אלו, יהיו קשורים לעתיד לבוא, די כמו אז, בקריעת הים ובדברים שטרם נראו. שהרי כבר אז, מתואר לנו שאפילו שפחה פשוטה, ראתה מראות שהנביאים לא ראו. לכן, מסבירים לנו חכמי ישראל השונים, שלעתיד לבוא, נזכה כולנו לצפות, לחזות ולראות במראות, ממש כמו שהשפחה ראתה "על הים". היינו, אפילו הפשוטים שבנו יזכו לגילוי, שמביא עמו ניסן. חודש, שכחלק מההסברים למקור שמו, נהוג להסבירו כחודש הניסיון והניסים, שכן, אין כניסן להכיל כמות גדולה שכזו מכל החודשים, שבהם התרחשו ניסים ונפלאות. אם למשה, אם לעם ישראל וגם על המצרים עצמם, שחוו אותם אך בדרך השלילית. שהרי עליהם ועל בכוריהם לא פסח המוות ועל כן, לנו הוא נקרא חג הפסח, כי עלינו הוא דילג.

עוד מעט נגמר חודש ניסן. חג פסח, לא מזמן הסתיים לו. ועם זאת, מנהיגים חכמי הסוד והחסידות, להמשיך את ענייני החג הלאה קדימה, אל תוך ימי החודש הנותרים, כחלק ממה שמכונה "משיכת הארה", ממה שהיה. או במילים פשוטות, אותה התעלות שהביא עמו חג פסח, אינה קצה ונמוגה כשהחג נגמר, אלא היא ממשיכה. ואת זה, ניתן לחוש כשמבינים שחודש ניסן ופסח, הם בכלליות עניין אחד. ועל כן, לא זו בלבד שהארת הפסח ממשיכה, אלא שגם החודש עצמו, עדיין לא הסתיים. כוחו ויכולתו לעורר ניסים ונפלאות, עדיין פה. אמנם כבר נכנסנו לזמן של ימי ספירת העומר ובהתאם, נהוגים מנהגי האבלות של העת הזו. אבל, הדבר לא מנוגד כלל לכך שעדיין "החגיגה לא נגמרה". שההתעלות הרוחנית, ממשיכה, אך ברמה עדינה יותר. דקה יותר. כזו, המכונה כבר המשכת אור ולא המאור בעצמו - ועדיין, זה המון. שכן זו אותה רוחניות, שאינה עוזבת אותנו לרגע נטושים ותמיד ממשיכה ולוקחת אותנו הלאה אל החג הבא והמועד הנוסף שיגיע. ובין לבין, יש לנו תמיד עוד קצת קשר, למה שמעבר לחומר. לרוח... וכמובן, גם עכשיו, בזמן הזה, קצת לפני שהחודש מסתיים ומעט לאחר שהחג כבר נגמר, הכל עודנו כאן

נכון, החגים הבאים כבר בפתח. המועדים השונים כבר מורגשים באוויר, כמידי שנה. ל"ג בעומר, שבועות, יום העצמאות, ימי הזכרון השונים וכו, אך אליהם, עלינו להגיע נכונים ממצבנו. והגעה נכונה פירושה, מיצוי המצב הנוכחי עד תומו. כלומר, להמשיך ולשרות בהרגשת השוני של החג והחודש ודווקא איתם, להמשיך קדימה. כלומר, עם אותה התעלות שחשנו ושהייתה מנת חלקנו בפסח. אין מה למהר לחזור לחיי השגרה והמירוץ הגשמי היומיומי, אלא לאט לאט. לבנות ציפיה לקראת הבאות, מתוך הטוב הישן. מתוך ההמשכה, שמאפשרת לנו שלא להגיע ליעד הבא בחשיכה, אלא עם כמעין נר, שיש בידינו. והנר הזה, ידליק את המשואה ואת הלפיד של העתיד שלנו ויאפשר לנו לדלג מעל החומר שבחיים, לרוחניות. לאותה תחושת חופש שהיא מנת חלקו של עמנו. עם, שההארה שלו קשורה בנשמה, בתורה, בקב"ה והשגחתו ועל כן, אין אנו תלויים לגמרי בגשמיות. לפחות לא כמו האחרים. לנו, יש את היכולת להתייחס למציאות עם החלק הנפשי, הרוחני, המנטאלי, באופן שעליו נכתב ש"ישראל מקדשין את הזמנים" וכך, להמשיך את ימי המועד, גם אל הימים הרגילים

עודכן לאחרונה ב שני, 02 מאי 2016 22:31

פריטים קשורים

השאר תגובה