שני, 20 אפריל 2015 15:39

ברוח התקופה

 

ברוח התקופה הזו שבאה לה כל שנה, קצת אחרי פסח, לפני עצמאות ושבועות, כשספירת העומר נספרת ונערכים להם טקסי ימי הזיכרון לחללי צה"ל והשואה, עלינו לשאול את עצמנו מה אנו עושים פה. כל שנה. כי הנה אנו קוראים בהגדה על כך ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו" ואז אנו עוברים מסיפור השחרור מצורר אחד להיסטוריה של צוררים. אם להיטלר ימח שמו ואם לקודמיו, או אף לאלו  שקמים עלינו לכלותינו כשאנו כבר פה במדינה. בארץ היחידה בעולם שבה אנו מורשים לקיים את עצמאותנו, את חגינו ובכלל את עצמינו. עם זאת, כפי שאנו רואים, גם כאן להמוני האוייבים לא נוח שאנו שורדים ומשגשגים.

גם כאן הם מעבירים לנו היטב את המסר הערבי/פלשטיני, האירופאי, ולא פעם גם האמריקאי, שאנו לא רצויים. שהם לא אוהבים את עובדת התכנסותנו כאן כמדינה כמו שהם לא אוהבים את העובדה שהיינו פזורים ביניהם בלי מדינה. או בקיצור, הם פשוט לא אוהבים אותנו. הם, מעדיפים אותנו כמושמדים. כלא קיימים. לא כמדינה וכעם בארצו ולא כתושבים בארצותיהם, כפי שזה היה עד לא מזמן,  אלפי שנים. ואת זה כאמור, ניתן לראות לצערנו כל הזמן וגם כיום, בגילויים של מעשי אנטישמיות רבים המתחוללים ברחבי העולם ואף בהתקפות הבלתי פוסקות של הערבים עלינו. של הכובש הפלשטיני, שממשיך להחזיק באדמותינו ולעוות את המציאות כאילו אנו העם הכובש. כאילו שאנחנו יושבים במקום לא שלנו ולכן, אין לנו מה לעשות פה, חס ושלום

אבל אנחנו כבר כאן. והפעם, העולם כולו מבין, שזה לתמיד. ושאנו מבינים אט אט גם מה עלינו לעשות כאן. כי כמו שהסביר פעם הרב קוק זצ"ל, שלמרות שנדמה שאנו מאבדים כיוון והפרטים עוברים מעין הדרדרות תרבותית ורוחנית, עם כל זאת,  הכלל הוא נעלה ומתקדם. הכלל, כלומר הרוח הכללית של העם, של ישראל, דווקא מבינה שיש לנו כאן משהו לעשות. שיש לנו תפקיד. ובמסגרת יעודנו זה, לא יעזרו השקרים ועיוותי המציאות, כמו שלא יעזרו להם לאויבים, כל דעותיהם האנטישמיות וניסיונותיהם להשמידנו. אנחנו כאן, עם רוח גבית ותמיכה חזקה מאחורינו לעשות הפעם את מה שצריך. את מה שמוטל עלינו. אנו מבינים זאת מידי שנה יותר ויותר לעומק ובעיקר בתקופה זו שתחילתה אולי קשה ומכבידה ועוברת מפסח, ליום השואה - אך המשכה הוא מימוש החירות. שכן המשכה של תקופה זו נשזר דרך יום הזיכרון אל עצמאות וחג מתן תורה.

לכן, מידי שנה אנו מפנימים יותר ויותר פנימה את התשובה לסיבת היותנו פה, גם אם זה בתת הכרתנו. גם  אם נדמה לנו עדיין שאנו עם ככל העמים ואנשים ככל האנשים. כי הרי כל שנה ושנה אנו מגלים עד כמה שזה לא נכון. אנו מבינים עד כמה אנו על זמן שאול בכדי להביא את המציאות למקום בטוח בטרם יקום הצורר הבא. בטרם יפלשו אלינו שוב ויבצעו בנו זוועות, כפי שקרה ללא הרף בהיסטוריה. היינו, שאנו מתחילים בתהליך כלשהו לקלוט מה אנו עושים פה, כבני אדם פרטיים, שמפנימים שגורל הפרט, קשור ותלוי בגורל העם והאומה. בגורל הארץ והאדמה. ובטח ובטח, שבגורל המסורת והרוח, אשר מסמלים את מהותנו בעולם הזה, כבני אדם יהודיים תחילה. כבעלי לאום, שממנו צמחו השאר

כן, אנו תחילה יהודים. ונכון שזה נשמע נעים והומאני, נאור ומתקדם, לטעון שכולם שווים ושכולנו בני אדם כביכול קודם כל וכדומה, אך עדיין, כבר קצת גדלנו. כבר ראינו שזה לא נכון. היטלר, הוכיח לנו היטב שגם אם היינו רוצים להתכחש ליהדותנו, הוא יבדוק אותנו דורות אחורה בכדי לגלות האם אנו ברי השמדה. כי יהודי, מבחינת הגוי, הוא לא קודם כל "אדם", אלא הוא קודם כל "יהודי". ועל פי כתבי הקודש והפנימיות, דרגת ה"אדם", היא דווקא הדרגה הגבוהה יותר שאליה צריך לשאוף. היינו, שרק יהודי, יכול להתקדם ולהיות במדרגת אדם, שעליה כתוב ששמה נגזר מהביטוי "אדמה לעליון". כלומר, שאדם, הוא זה שדומה לאלוקיו. ואף מעבר לכך, מסבירים חכמינו, שככל שניטיב להבין את תפקידנו פה, כך נשמש כאור לגויים, כיצד להשיג את דרגת האדם.

זאת אומרת, שנוכל להראות להם בעצמנו את הדרך לצאת מרמת "חית אדם". נוכל להראות להם את האושר, הטמון ברוחניות וביציאה מהתלות בחומריות ובגופניות, שבה הם שקועים. ולא שאנחנו לא שקועים בכך גם, כי הרי התבוללנו וכפי שכתוב "למדנו ממעשיהם", אך עתה, זה כבר זמן אחר. זה זמן, שבו אנו יכולים לנקות את עצמנו ולראות את אותה פנימיות טהורה שבה אושרנו, מתגלה כאומה שהתאספה לה על אותה פיסת ארץ. על אותה פיסת אדמה. באותו  המקום, שבו יש לנו  שמירה והשגחה עליונה שמובילה אותנו למצב של היכרות עם הכוח העליון אט אט. עם השורש, שממנו נובע כל העולם הזה על כל המתרחש בו.

על כן, התשובה על השאלה הזו, של מה אנו עושים פה חזקה מכל שרבוב של מילים כי היא באה לידי ביטוי בשטח. בפועל. הלכה למעשה. שנה אחר שנה, בלי מילים, אנחנו מבינים מה אנחנו עושים פה. אנו מרגישים איך האדמה החומרית והגוף מתחברים לפנימיות הרוחנית ולאלוקות. וכיצד רק פה, יש לנו את הזכות לעשות זאת בלי שירצו להרוג  אותנו אם על אמונתנו ואם על כך שאנו מדברים עברית וחוגגים. והשנה, כמו כל שנה, אנחנו ממשיכים ומפנימים שאנו כבר כאן אחרי אלפי  שנות גלות ולא רחוק היום שבו העולם כולו יראה זאת גם. הוא יראה, איך העם היהודי, קשור בשינוי האנושי והתודעתי. וכך תתקדם האנושות כולה למדרגה שאליה אכן נועדנו מלכתחילה: מדרגת בני האדם. רמה, שבה נעבור לתודעה של משפחה אנושית, כמו כלים שלובים, שבמסגרתם אנו, היהודים, הישראלים, נקבל מקום של כבוד ורווחה כמובילי אנשי העולם לאושר הרוחני הנכסף, שכולנו נועדנו לו. יהודים ולא יהודים. 

פריטים קשורים

השאר תגובה