ראשון, 12 אפריל 2015 08:59

כן, אנחנו עם סגולה!

 

זמנים אלו שבשנה, לאחר חג הפסח לזכר יציאת מצרים, תוך כדי ספירת העומר, קצת לפני ל"ג בעומר, שבועות ועצמאות, הם זמנים מיוחדים של מועד וזכרון לכל אחד בנפרד ולכולנו כעם. שכן, אלו הם זמני תזכורת למה שמרגיז רבים. תזכורת לכך שאנו לא "סתם אנשים", אלא שאנחנו מיוחדים כיהודים. כן, אנו אותו עם סגולה, עם מובחר, שקשור לרוחניות באופן בלעדי בעולם הזה ומאיתנו, צמחה תורה לכל העמים ולשאר הדתות. אמנם, עובדה זו אולי מרגיזה רבים בעמנו עצמו ואף רבים בגויים, אך עובדה היא עובדה. שהרי, צורר אחר צורר, החל מפרעה, המשך בשלטון הרומאי, היווני, האינקויזציה, המן, היטלר, סטאלין ועוד רשעים רבים, רשע אחרי רשע, הם מופיעים ומנסים לפגוע בנו. להשמידנו. להגיד לנו, שעובדת היותנו קרובים לבורא לא מוצאת חן בעיניהם. היטלר, אף הרחיק לכת בנושא זה בכך שלא שינה לו שחלקנו רצו לחזור בהם מיהדותם. הוא בדק אותנו 7 דורות אחורנית בכדי שלא נוכל לחמוק מיהדותנו. וכך הוא, או יותר נכון, ההיסטוריה, מוכיחה לנו באמצעות כל אותם צוררים שאנו אכן יוצאי דופן. שאם אנו רוצים או לא רוצים, אנו נתפשים ככאלה. שכן, אנחנו פשוט "יהודים". אנו אותם אנשים על פני האדמה, שבאו לספר דבר מה על השמיים. על כך, שיש דבר נוסף במציאות, אשר נמצא מעל החומר והתלות בגשמיות. ודבר זה, הוא מנת חלקנו בתור שכאלו, שנגישים לכל אותם כתבי קודש שעוסקים באותו רובד רוחני, שכל האנשים שבעולם כה רוצים בו.

מהנדס, מיוחד בכך שהוא יודע לעשות דברים שאנו לא יודעים כמהנדסים. כך גם מתכנתים, סנדלרים, או כל מקצוע אחר שבו אדם מתמקצע ואנו לא עוסקים בו. ובדומה לכך, כיהודים, גם לנו יש נקודת יחוד בעולם בכך שאנו יודעים דבר מה שלאחרים אין נגישות אליו. כיהודים, תפקידנו אל מול העמים, הוא בעצם לעסוק בדבר זה שהם אינם בקיאים בו. ברוחניות. לכן, אין נקודת יחוס זו באה להתנשא על העמים או בכלל להתנשא כבני אדם, אלא היא רק באה להבהיר "תפקיד", שכמו כל תפקיד כאמור, הוא מביא להבדלות העוסק בו, משאר אלו שלא עוסקים בו. ובהתאם לכך, כיהודים, תפקידנו בעולם הזה, יעודנו פה, זה להיות קשורים לרובד שמעל החומר. על זה מדברת תורתנו ובעצם, בכך עוסקים כתבי הקודש, זו מהותנו כעם ואף כפרטים. כלומר, שכל אחד ואחת מאיתנו, כיהודים, קשורים לגורל העם באופן אישי, מהחילוני ביותר ועד האדם הדתי ביותר. שהרי כאמור, לצוררים עובדה זו של גודל האדיקות שלנו בדת, לא שינתה. על כן, יש להתייחס לתפיסתנו את עצמנו והבנתנו את תדמיתנו בעיני שאר האומות, כפי שנדרש הדבר - כיהודים. כן, כבני אדם בעולם, שיש להם אחריות מיוחדת כלפי עצמם וכלפי שאר בני האדם, בעיסוק בדבר שבו נועדנו לעסוק. ואין הכוונה לעיסוק דתי, טקסי, פרימיטיבי או מיסטי, אלא לעיסוק בדברים ברמה בוגרת. ברמה נאורה. שכן, הטבע והמציאות, ככלל הכוחות שבאנושות, דוחפים אותנו (בעיקר מתוך תת הכרתם) לכך שנתחיל לבצע את תפקידנו. לכך, שנתחיל לייצר איזון בין מה שאנחנו באמת כעם רוחני, לבין מה שאנו מייצגים כרגע. עם, שרבים בו רוצים להיות "כשאר העמים". עם זאת, לא יעזור לנו דבר ונהיה חייבים בסופו של דבר לקחת את תפקיד ההורים. את ה"עבודה", שבה אנו לא "כמו חברים של הילדים שלנו", אלא אנו כאמא ואבא, שמכוונים את האנושות, למדרגה הבאה שלה. מדרגה, של התרוממות מעל התלות ברצונות הגוף ובהבלי המציאות הגשמית כפי שהיא

האדם, זקוק למשמעות ולמילוי ברמה הנפשית, לא משנה מהו מוצאו, שכן אדם הוא אדם וזה מה שמייחד אותנו ככאלה. אנו, בני האדם, שלא כשאר היצורים והחיות, זקוקים לדבר מה נוסף בחיים, שקשור לרובד המנטאלי יותר מאשר לרובד החומרי. לכן, אין הבדל ממשי בין אדם לאדם בעניין זה אלא ההפך, זהו המשותף לנו ככל בני האדם. עם זאת, מסבירים החכמים, בתהליך יצירת העולם ובשלבי בריאתו, הוא התגלגל מן המופשט והרוחני אט אט, לכדי עולם חומרי שבו אנו בעלי תודעה חומרית. כלומר, אנו מנותקים מן המצב האלוקי שבו הכל מאוחד, שלם, נצחי וטוב, ובעצם תופסים במציאות שבה הכל מחולק, סופי, לא פעם מלא סבל ובעצם, אנו נמצאים בתחתית. למרות זאת, בשלב זה של התהליך שבו חלה "שבירה", שבמסגרתה לבסוף אנו בעולם הגשמי, יש מעין עקרון לפיו כל מה שעליון יותר, נופל למטה יותר. זאת אומרת, שכיוון שעם ישראל, שהוא עם קרובו של הבורא, עליון יותר, לכן בעולם הזה אנו מצויים בחסרון ונחיתות אל מול שאר האומות כי נפלנו תחתיהם. אנו, הקטנים והמעטים בכדור הזה. הם, שונאינו, רבים וגדולים. דומה הדבר לחלוקה בפנימיותנו, כך שהחלק שבנו שנמשך לרוחניות הוא מזערי, לעומת עוצמת המשיכה שיש לנו לכל הרצונות הגשמיים, המשולים לאומות העולם שבאדם היהודי. וממש כמו שבסופו של דבר נקודת הרוחניות הקטנה שבנו ששואפת למשמעות, תנצח את כל שאר רצונות הגוף ותובילם לאמת, לגאולה מכבלי סופיות החומר, כך גם בחיצוניות. היינו, שעלינו לקחת אחריות על הרצון הרדוד של להיות כ"שאר העמים" ולרומם עצמנו למה שאליו נועדנו. לשורש שלנו, שלפני השבירה שהפרידה בין חומרי לרוחני. בכך, אף נהווה "אור לגויים", שסוף סוף יתמכו בנו, כשהם יראו וירגישו שאנו עושים את תפקידנו. לכך, הם מצפים מאיתנו. והרי כבר ראינו את יחסם אלינו כשאנו רוצים להיות כמותם ולא נבדלים מהם. עם זאת, כפי שאנו מרגישים שבפנימיתנו יש לנקודת האלוק שבנו כוח לגבור על הגשמי ולהעניק לנו טעם של אמת, כך גם יש לנו כוח זה בחיצוניותנו לכאורה. כוח, של אמונה. וזמנים אלו, מוכיחים לנו זאת שנה אחר שנה שלמרות הכל, אנו עדיין פה, נשאר פה לתמיד ונקווה שנתעורר  במהרה לבצע את המוטל עלינו כאן, בעולם הזה. עולם, שבו יש לנו כאנשים יהודים, כישראלים, תפקיד שמייחד ומבדיל אותנו מן השאר, בכדי שנוכל בעצמנו לצאת מן החושך אל האור ואז, להאיר לשאר בני האדם, השואפים לגאולה גם כן

 

פריטים קשורים

השאר תגובה