חמישי, 13 נובמבר 2014 19:57

נשים ברוחניות - על שרה אמנו

 

מקור השם שרה בעברית, הוא מלשון ראיה, על פי המילה העברית "שורו", המוכרת גם ממילות השיר "שורו, הביטו וראו". כלומר, ששמה של שרה, נובע מעצם מהותה כדמות, כאישה, שסכתה (מלשון סוכה, הביטה) ברוח הקודש וכן מפני שהכל, היו סוכים ביופיה. שכן, מעצם היותה מקושרת בשכינה הקדושה, הרי שזו נראתה דרכה וקרנה ממנה ולכן, מבקש אברהם ממנה פעמיים לשקר ולהגיד שהיא אחותו ולא אשתו. אברהם חשש, שיופיה המסנוור, יגרום לפרעה בסיפור הראשון ולאבימלך בסיפור השני, לחשוק בה ומשום כך, הם ירצו להרגו. בסופו של דבר מספרים הכתובים, היא הוחזרה לאברהם בעלה, לאחר שהנ"ל נענשו מן השמיים והבינו שאל להם לקרב ולגעת באישה זו, בשרה, שהיא אשת איש חשוב מאוד. היא, אשת אברהם.

אישה, או נקבה, מסבירים חכמי הקבלה, היא תכונה במציאות שכשמה כן היא ויש בה נקב המסוגל לקבל לתוכו ולהכיל את מה שמחוצה לו, בו. גבר, או זכר, לעומת הנקבה (המכונה גם "רצון לקבל"), הוא הרצון להשפיע. הוא זה שמעניק את השפע, אשר חודר לנקב זה בסופו של דבר וממלאו ובכך, מתאימים הזכר (אור) והנקבה (כלי) את עצמם אחד לשניה ומתאחדים במציאות הזו לדבר אחד, שלם. לכלי ואור. למיצוי בין הרצון העליון להעניק שפע והרצון התחתון לקבל את השפע. מצב, המתגלה בצורת בן, שהוא רמז לתוצאה, הנובעת מסיבה קודמת. היינו, שכאשר ישנה התאמה בין הרצון העליון לרצון התחתון, אזי יצא מזיווג זה צאצא מוצלח, או חס ושלום, הוא יהיה פגום. דוגמא לכך, ניתן כמובן לראות בשני הבנים של אברהם המייצג את המשפיע, לעומת אשתו ושפחתה, המייצגות את אותו רצון לקבל, כרצון התחתון.

"אדם, הוא עולם קטן" מסבירים חכמינו. ולפי כך, בקוראנו את פרשיות התורה ובהתייחסותנו לדמויות השונות שבה, הרי שכל שכתוב שם, מתרחש בנו. באדם אחד, המהווה בתוכו את כל המציאות כולה. עם זאת, גילויינו את תכונת אברהם בתוכנו ואת תכונת שרה בתוכנו, ובכלל, יכולתנו לגלות שאכן כל המסופר בתורה מתרחש בתוכנו, אלו הם דברים שתלויים במידת התקדמותנו בדרך הרוחנית ובשאיפתנו להשיג בחיים האלה משהו שהוא מעבר לחומר ולהנאות הגוף. אברהם ושרה, מסבירים חכמינו, הם דוגמא לשלמות של תכונות שבנו, שמהן עלינו לקחת כוח ולשאוב השראה למגמה הרוחנית שבה אנו הולכים. וכמובן שדבר זה פועל גם בנפרד, כשמדובר על שרה בלבדה או על אברהם בלבדו, ובטח כשמדובר עליהם כזוג. כזיווג, המתרחש בנפשו של האדם שמכין את הרצון לקבל שלו, את הכלי שלו, לקשר עם האור העליון המיוצג ע"י אברהם, זה, שתכונתו היא להשפיע. או אז, המדובר על הורים פנימיים, שעליהם מדברים הכתובים, בטרם אנו מתייחסים אליהם כאל תאורים היסטוריים.

"אדם", כמו שמסביר הכתוב בספר בראשית, הוא איחוד נכון בין זכר ונקבה ככתוב "ויקרא שמם אדם". ועל כן, מעבר להתרשמותנו החיצונית מן המתואר בכתבי הקודש, עלינו להפנים שכל הכתוב שם מדבר על מצבים פנימיים שעוברים עלינו ברמה המנטאלית, הרוחנית, אם אנו מודעים לכך ואם לאו. כלומר, שממילא אנו עוברים תהליך כזה או אחר בחיים אך כל מה שנדרש מאיתנו, הוא ההבחנה בו ובפרטים שנחשפים בו, לעיני רוחנו. וכשאנו עוסקים בשרה אמנו, הרי שאז, בפנימיותנו, המדובר על אותו כוח טהור שבנו לחזות את העתיד, כדוגמת שרה אמנו, שכאמור, הייתה גם חוזה, היינו נביאה, שכן היה בכוחה של זו לראות את הנולד. לעומת זאת, שפחתה הגר, בניגוד לשרה שמייצגת את השכינה, כל רצונה של זו הוא לשלוט ולא לקבל את שליטת גבירתה עליה. דבר זה בא לסמל בנו בהתאם לכך, את אותו רצון לקבל מקולקל שבתוכנו, שממנו יוצא ישמעאל, לעומת אותו רצון לקבל מתוקן ועקר, שמסומלת על ידי שרה אמנו, שממנה יכול להתקבל הקשר הנכון שאליו אנו שואפים בלבנו, כמימוש עצמי

עקרות, היא חוסר יכולת להוליד. כלומר, זו אותה תכונה שבנו, שלמרות כל מאמצינו להשיג רוחניות, עדיין, לא נולד לנו מכך דבר ואנו שקועים בגשמיות ללא כל תוצר ראוי. היינו, שזו אותה תכונה של השכינה שבאה לידי ביטוי באופן שלילי שאין בו כל המשכיות שממנה יכולים לצאת צאצאים. עם זאת, ריפויה של אותה עקרות, מגיעה בסופו של דבר לאחר תיקון המאפשר לנו ללדת, על מנת שנגיע למיצוי הרוחני שאליו אנחנו שואפים כבני אדם בעולם הזה ובטח שכיהודים, אז, כיום ולתמיד. ועניין זה של בן, המיוצג ע"י ישמעאל ויצחק, גם הוא בא ללמדנו על התוצרים השונים שינבעו מעבודתנו הפנימית, בניסיוננו להגיע לקשר עם הקב"ה. ישמעאל, כשמו כן הוא, מייצג את המצב ההפוך ל "נעשה ונשמע", שכן, הוא תחילה רוצה לשמוע מהו השכר הרוחני ורק אז הוא יאות לעשות. יצחק לעומתו, הוא אבינו שכן ממנו יצאו בהמשך עם ישראל המקבל על עצמו את יראת ה' במעמד הר סיני, גם ללא ידיעת השכר עבור אמונה בבורא. ולכן, חושפים בפנינו הכתובים ומתארת לנו התורה, את המצבים השונים במסענו, על מנת שנדע אותם ונלמד להכילם, תוך הפנמתנו את הכתוב, פנימה, לעולמנו הקטן, שכאמור, "אדם הוא עולם קטן". אך לפני שהאדם נעשה "אדם", עליו להפנות את משאבי חייו ממגמה של כסף, יצר וחומר, למגמה רוחנית. לדרך, שממנה יוולד בסופו של דבר האדם שבנו. זה שבפנימיותנו, שאינו קשור כלל לכל מה שמתרחש במציאות חיינו, כמעין חיצוניות שנדמית לנו רוב הפעמים ככל מה שיש בעולם.

התעוררותנו לדרך הרוחנית, בדומה להתעוררותו של אברהם, מתחילה בפסוקים המוכרים האומרים לנו לצאת מתוך כל המוכר לנו ככתוב "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ומסבירה חוכמת הקבלה, שבמצב זה, נדרש האדם לצאת מתוך כל המוכר לו, מתוך רצונותיו, תכונותיו ונוחיותו, אל מצב חדש ובלתי מוכר או ידוע. ומי שמחליט לשמוע בקול פנימי זה שבתוכו ולפסוע קדימה, נוהג בעצם כאברהם אבינו שגם החל לצעוד, בלי לשאול שאלות. בהמשך מסע זה שלנו, נגלה כיצד אנו יותר ויותר נאלצים להתמודד עם קול פנימי נוסף בתוכנו, שמתנגד לדרכנו זו למרות משיכתנו אליה שכן, מי שהולך בדרך זו מתחיל לחוש ברוחניות ובמציאות ה', אמנם לא בקביעות, אך בהבלחות שממשיכות לדחוף הלאה מלא להתייאש. ומשמציאות זו של קדושה חודרת יותר ויותר לחיינו, כך דעתנו, שכלנו וגופנו, מתנגדים לעניין זה של אמונה שהחלטנו לאמץ לעצמנו. עם זאת, כפי שמלמדת אותנו התורה, אל לנו לשמוע לקול זה של רצון לקבל מקולקל המכונה גם יצר הרע ושמיוצג כאמור בדמות הגר השפחה, אלא שיהיה עלינו לשמוע לקול אחר. לקולה הפנימי של שרה אמנו, שבכוחה, לגרש את הרע ולהביא את הטוב שאליו אנו שואפים להגיע. טוב, היוצא בצורת הבן יצחק ולא זה היוצא מהגר. שכן, שרה, היא הדוגמא, ההשראה, שעלינו לקחת לתוכנו, הרבה מעבר למה שנדמה לנו כסיפור היסטורי חביב. היא הדוגמא שלנו לתיקון, ליצירת קשר נכון בין חלק הזכר והנקבה שבנו, שמתוכו לבסוף, נשיג איחוד בנפשנו, שאולי תחילתה ערירות ובדידות - אך אחריתה הם עמים רבים, פריון, שגשוג והצלחה רוחנית גדולה, כמו שמתואר בתורה

אתם מוזמנים לקרוא מאמר על שרה אמנו

עודכן לאחרונה ב חמישי, 13 נובמבר 2014 20:07

פריטים קשורים

1 תגובה

השאר תגובה