שלישי, 12 אוגוסט 2014 14:59

השתדלות, זה אומר להשתדל להשתדל

שתי המילים הפותחות את ה"שולחן ערוך", מסביר פרופסור ישעיהו לייבוביץ', הן כל עבודתו של האדם בעולם הזה. וכך, בשתי המילים "יתגבר האדם...", מסכם לייבוביץ' את הכל. כלומר, שע"י התגברות של האדם על יצרו, על עצמו, הוא סולל את דרכו הרוחנית הנמצאת מעבר לתפיסת המציאות של העולם הזה. היינו, שהתגברות, מובילה בסופו של דבר, לרוחניות. לאותה תפיסת מציאות כוללת, רחבה ואמתית, אשר בה חש האדם בטבע כלא סתם טבע, אלא כטבע תבוני. כטבע אלוקי. כ"הטבע", בה"א הידיעה, שבגימטריה מסבירים החכמים, זהו אלוקים. היינו, שמו של הקיום, של המציאות, בצורת השגחה תכליתית שמובילה אותנו אל מטרה נשגבת באופן מחושב ולא באופן שרירותי ומקרי, כפי שנדמה לנו לא פעם. ולכן, לא מן הסתם, התיקון שלנו בעולם הזה, במסגרת תפקידנו להתגבר על רצוננו הגופני, הבהמי, היצרי, מוביל לכך שאנו מפנימים את המציאות והטבע לכדי רמה של "כוח עליון". של תבונה. כלומר לכדי אחיזה במושג של "בורא", שהוא אחראי על העולם ולכן הוא נקרא "מקומו של עולם" ולא שהוא זה שהוא נמצא בעולמנו, אלא שהעולם בו. ולכן, עלינו להתגבר עליו. על זה שעשה את הכל כולל את יצר הרע. ומכאן מגיעים למה שנקרא בכותבים "נצחוני בניי", כביטוי המסביר את השגתו של מי שמצליח להתגבר בסופו של דבר על עצמו. שהרי נצחונו, הוא על הבורא בעצמו. שזהו נצחון שהפרס עליו, זוהי היכולת להיות בקרבתו של הבורא, של המלך בעצמו. להיות בקשר עם מי שברוב חסדיו הניח לנו את האפשרות לפסוע בשביל המוביל אליו, במסגרת השגחתו האישית עלינו. על חיינו. על כך, שלא נחיה חיי בהמה שאינה בוררת בין שקר ואמת בעולם, אלא רק בין מר ומתוק, כחלק מן הטבע שלה שעליו אינה יכולה להתגבר

להתגבר, פירוש הדבר "להשתדל". כלומר, לנסות ולהשיג מצב מתקדם יותר מן המצב הנוכחי ולמרות המצב הנוכחי. אמרה ידועה ממשילה את הדבר לאצן, שרץ בכל כוחו בכדי להגיע לקו הסיום וכל שנותר לו לעשות, זה לרוץ מעט מהר יותר וזהו. כלומר, שעליו "להשתדל". עם זאת, ברור לכל בר דעת שאם הוא כבר רץ בשיא מהירותו, אין לו דרך לרוץ מהר יותר. ולכן, כשעוסקים במושגים כגון אלו של "יגיעה", "השתדלות", "התגברות", הרי שיש להפנים שמדובר בעצם על דבר מה שדורש יציאה מן הטבע. שכן, ברמת הטבע, יש את סך כל המצב ואין עוד, אך עם זאת, אנו כן רואים פעמים רבות מאוד בחיים שהתרחשות "ניסית" זו, אכן קורית ומתגשמת בכל יום ויום במהלך חיינו. היינו, שאנו בעלי יכולת לחתור לכדי מצב של מעל הטבע. של השתדלות. של השגת פעולה שבעצם נקראת "להשתדל להשתדל", שכן, אם ההשתדלות עצמה בסופו של דבר מתרחשת, זהו נס גלוי. וכאמור, היא חלק מחיינו בכל זמן וזמן גם אם אנו לא ערים לכך ולא מבחינים בזאת. ואם לא היה כך, הרי שאז, היינו עושים ככל העולה על רוחנו כמו כל חיה אחרת, אך להבדיל, היינו זורעים אסון בכל סביבתנו ואף מביאים לפגיעתנו ומותנו אנו. מפני שברור, שבניגוד לכל חיה אחרת, אם האדם היה פועל רק לפי שאלת המר מול מתוק שבחייו, הוא היה נותר במערות הג'ונגל לתמיד עד עצם היום הזה. אך אותה יכולת התגברות, של רצון להשתדלות, היא זו שקידמה אותנו הלאה, עד לזמן המודרני שבעולם הזה. זמן, שבו אנו יכולים לקחת את יכולת ההשתדלות לרמה כללית של התגברות על תפיסת המציאות של העולם החומרי, עד לכדי השגה של תפיסת מציאות של העולם כרוחני. ככזה, שבו אנו זוכים להסרת מה שמסתיר מאיתנו את היכולת לראות את הנס אל מול עינינו. נס, שבמסגרתו האנושות בכלל והעם היהודי בפרט, מתקדמים לכדי נקודה שבה נזכה להפנים את העבודה הרוחנית המוטלת עלינו ולהתעלות, להרגשת החוויה הרוחנית, השלמה, זו שלשמה אנו חיים ונקראים בני אדם, בריות שיכולות להתגבר על הכל, ושאינם ככל חיה אחרת שיש בעולם, שאינה יכולה לצאת מטבעה - אתם מוזמנים לקרוא מאמר חדש: מעל הטבע

השאר תגובה