פירוש לדברי בעל הסולם (המקובל יהודה אשלג) בנושא זה - 
 
בארבע מדרגות מתארים המקובלים את כל המצוי בעולמנו על דרך הדצח"מ. אנו, בני האדם שנמצאים בעולם הדומם, שכל מדרגה ומדרגה בו עשויה מחומר, מאטומים ומאנרגיה, מסוגלים על פי הקבלה לעלות לשלב הבא שלנו: צמיחה רוחנית. והמעבר הזה, מדומם לצומח המצוי מעל עולמנו, דומה למעבר שעושה החומר הדומם בעולמנו בהתגבשו לכדי צמח והפיכתו מדומם, לצומח. כשם שהצמח שואף אל אור השמש וקיימת בו חיות כלשהי, כך האדם, יכול לעלות ממצב של דומם חסר משמעות, למימד שבו הוא שואף אל אור חייו, למקור קיומו, המעניק לו את הטעם האמיתי שבחיים
 
_________________________________________________________
 
" דומם, הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו, אלא רשות של בעל הבית עליו... וכמו שכתוב שה' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בנבראים... היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו..."
_________________________________________________________
 
כלומר, מסביר בעל הסולם, שעניין דומם פירושו, שהוא אינו חסר יכולת התנועה מטעם החלטתו העצמית, אלא שהוא חלק מתנועת המערכת עצמה והוא המרכיב הבסיסי ביותר שלה. שכן, אין דבר בעולמנו שאינו עשוי מהחומר הדומם, מהאבק המרחף בחלל ועד הבריה הכי מפותחת שיש. היינו האדם. דומם, הוא מצבם של אבני החומר ובדומה לכך, גם ניתן לראות כיצד האדם, היצור הכי משוכלל שיש מאותו חומר דומם, כיצד גם הוא שואף להיות בדומה לטבעו, כלומר במנוחה. בדממה. שהרי מנוחה זו, הנחשבת לתכונת המקור שברא את הבריאה, כלומר לבורא, מורגשת בכל יצור וברייה ביקום כפסגת השאיפות שלנו ושל כל דבר אחר: לקבל מקסימום תוצר במינימום של מאמץ. זו כל המטרה, זו תכונת הבורא וזהו גם כאמור, החומר הבסיסי של המציאות
 
_________________________________________________________
 
" צומח הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת... היינו שכבר יכול לעשות דברים שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע... וזהו כבר ההיפוך... שהוא הטביע בתחתונים..."
 
_________________________________________________________
 
הצומח, בניגוד לדומם, הוא בעל יכולת תנועה, שכן, יש לו כבר רשות בפני עצמו במידה מסוימת. ובדומה לכך, כאשר האדם מחליט לצאת ממצבו הגשמי והחומרי הטבעי ולחפש את אושרו, את משמעות חייו ותכליתם, בכך הוא משול לצמח, התר אחר השמש המחייה אותו בניגוד לחומר הדומם שנע סביב מרכזו בלבד. ומצב זה של צמיחה, הוא ממש בניגוד לטבע השואף כל העת לדממה ומנוחה כמו במצבו הראשוני. כלומר, טבענו, הדומה לתכונה שממנה הגענו, מתהפכת בנו כשאנו באמת שואפים לשלווה ושמחה אמיתיים בחיינו כבני אדם ולא כדוממים. שהרי שמחה וטוב יכולים להגיע אלינו רק במידה שבה נצא מעצמנו, מקיומנו האינסטיקטיבי והאגואיסטי לקיום של בחירה חופשית. ומכיוון שבמסגרת החיים הדוממים אין בחירה כפי שכתוב, אלא שזו מערכת סגורה, כך במידה שבה נרצה לממש את מהותנו, נצטרך לחפש את השמש. את האור. את האמצעי, שמאפשר לנו לצאת מסירקולציה צרה, לחדוות החוויה. ויכולתו של האדם להגיע לצמיחה רוחנית, מסבירה הקבלה, מתאפשרת רק על ידי השתדלותנו לראות מעבר לאפנו ולהכיר את צרכי האחרים כחשובים, מעבר לצרכינו העצמיים. האחרים, הם האמצעי שחיפשנו. הם שמאפשרים לנו צמיחה אל מעל השימוש בטבע הדומם וזאת לשם התפתחות רוחנית. כזו, שמובילה לבסוף אל לידה רוחנית. לידה, שעתידה הוא נתינת פירות בשלים כמו העץ, אשר מימושו העצמי משמש את האחרים שאוכלים ממנו ונהנים מצילו ומהצלחתו.
 
_________________________________________________________
 
" ועל בעלי החי אנו רואים, שלכל אחד מהם יש תכונה בפני עצמו ואינם משועבדים לסביבה... היינו שיכול לעבוד בבחינת השפעה... אלא שיש לו חיים בפני עצמו... אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש... שאין לו הרגש הזולת... שאינו יכול לדאוג עבור הזולת..."
 
_________________________________________________________
 
המעבר של האדם ממצבו החומרי, למצבו הרוחני, הוא תהליך שבמהלכו הוא מגלה את טבעו הראשוני, את צרכיו ואת הכוח הטמון בו להתעלות מעל כל אלו בכדי להשיג דבר מה ממשי בכוחות עצמו. הצמחים, כפי שאנו מבינים, עדיין לא דומים לבעלי החיים על אף שלכל צמח וצמח יש רשות מסוימת בפני עצמו והוא נע אל אור השמש, עם זאת, הצומח מחוייב מטעם כוחות הטבע למלא את תפקידו זה. לעומת זאת, לבעלי החיים, שהם בעלי הרגשת חיות פרטית בכל פרט ופרט, יש את היכולת לפעול מתוך רשות פרטית זו בנוגע להחלטתם האישית אך עם זאת, אין בכוחם לצאת אל מחוץ לעורם. כלומר, כאשר נמשיל את האדם המחפש את משמעות החיים לדומם שהתפתח לכדי החיפוש של מטרת חייו, יהא עליו לגלות שבכל מצב הוא תמיד נובע מתוך אינטרס אישי, מתוך חיות ועצמיות אישיים ולכן, גם לדומם, גם לצומח וגם לחי המצויים ככוחות נפשיים באדם, אין תכונה הנקראת בקבלה "השפעה". ועניין זה של השפעה, כלומר, השגה של מה שנמצא מחוץ לנו (אושר), מתאפשר בסופו של דבר רק במעבר אל צמיחה רוחנית אמיתית. צמיחה, שפירושה יציאה מהדומם. מהדומם של הדומם, מהדומם של הצומח ומהדומם של כל חיותנו האישית כגוף אדם. היינו השגת חיים נצחיים שאינם מסתיימים בסופו של תהליך בחזרה לאדמה
 
_________________________________________________________
 
מדבר הוא זה ש:
-הוא עושה נגד רצון בעל הבית
- שאינו משותף לכל בני גילו כמו הצומח
- שגם מרגיש את הזולת ולכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם... ויכול לקבל מהעבר ומהעתיד..."
 
_________________________________________________________
 
 
דרגת ה"מדבר", היא הדרגה שנמצאת מעל האדם כיצור הדומה לכל בעל חי. היינו, שאין המדובר על גופנו הבהמי כבני אדם שאין הבדל בינו ובין גוף הבהמה. דרגת המדבר, הוא זה שמתקשר למטרת חייו, למימושו האישי העצמי מחוצה לשאלת ההטבות לגופו בחיי היומיום. כלומר, הגוף כמו שהוא, לא נבדל מאף חומר אחר בעולם והוא עתיד לסיים את תפקידו כאמור כמו כל דבר אחר, בין רגבי העפר, אך כאשר האדם מצליח במהלך חייו לעלות ולטפס אל מעל רצונותיו החומריים ולהשתמש בזולת כאמצעי המסייע לו להשגת קשר עם מה שמחוצה לו, הרי שהוא ממשיך לחיות בהם גם לאחר פטירת גופו. בכך, החומרי כביכול, הופך לנצחי. לכזה, שהפך את תכונתו מדומם, לבעל תכונה שדרכה הוא אינו תלוי עוד בגופו. ולכן, כל העניין של הרוחניות והשגת מדרגת האדם המכונה "מדבר", מוביל לגילוי של המצב שנמצא מחוץ לעורו של האדם המחפש טעם רוחני. היינו, רוחניות, היא גילוי של מה שנמצא זולת לנו, כך שדרך זולת זה אנו מגיעים אל "שרש נשמתנו". אותו השרש, שהטביע מלכתחילה את הרצון לקבל, ברא את הדומם על כל דרגותיו ועם זאת, הניח עבורנו זרע שעתיד להפוך לאילן פורה. לעץ ששורשיו אמנם תקועים היטב באדמה, אך ראשו, בשמיים - במקום שבו הדברים נמשכים לנצח, בכל טוב ונועם ולתמיד