חכמת הקבלה, ללומדים אותה, מתבהרת במשך הזמן כאותו קשר עמוק שאינו רק בינינו לבין המימד הרוחני כהקב"ה, אלא שהמדובר על גילוי של רבדים מורכבים הרבה יותר. ובמסגרת זו, מתהווה אצל האדם ההולך בדרך זו, של לימוד הקבלה, מעין מבנה שלם שכולו בעצם מתעלה אל הבורא כקשר שבין הזהות שלי כ"אני", אליו, כ"אנכי". שהוא, אותה זהות מושלמת שאליה אנו שואפים או צריכים לשאוף ורק בגילויינו אותה, אנו מגלים את עצמנו. היינו, שאנו רואים שהלימוד שלנו אינו עניין של זיכרון, ידע, או כל דבר דומה לזה, אלא שזהו "מתכון", לבניית הקשר בינינו לבינו. לבין עצמנו. מצב, המתגלה כמתחבר וכאותו דבר, למשכילים בדבר.

"דע את עצמך", הוא אחד המשפטים הידועים הבאים לתאר את דרכנו, להשגת מודעות עצמית גבוהה ומפותחת יותר. זו, המביאה לידיעת האני, של מי שאנחנו, כשאיפה פנימית לזהות שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. הדרך לשם, ע"פ חכמת הקבלה, היא כאמור כמובן, גילוי הקשר שלנו לבורא, כמי שבעצם אמור להעניק לנו את זהותנו, שכן, הוא זה שנותן הכל. הוא שולט על הכל, ברא את הכל, משגיח על המציאות כולה ואין עוד מלבדו, אך אנו רק יכולים לקרוא על כך, לחשוב על זה ולהתייחס לזה כידע של "אין עוד מלבדו", שכמו מחוץ להרגשה. שהרי מה שאנו חשים, זה את עצמנו, למרות ההוראה "דע את עצמך". זאת אמרת, שאין לנו אומץ לצאת ממצבנו לאותו מסע של ידיעה, שיגלה לנו את הדבר האמתי. אותו דבר, של קשר בין זהותנו לגילוי זהות הבורא כביכול, באותה מדרגה.

אנחנו, זה הוא. הוא, אם נתקן עצמנו, נדע ונרגיש שזה אנחנו. כי כמובן שאם אין עוד מלבדו, לא יכול להיות שיש דבר מה שאינו קשור בו. והנה, מפני שאין אנו חשים בכך, בו, בקשר של הדברים אליו או שלו אלינו, יש לנו זהות מנותקת ממנו, כך שהוא כמו נסתר. הלימוד הרוחני, הוא זה שמגלה לנו את אותו קשר שאבד, בכוונה תחילה. מטרת האבדון הזה שנגרמה כתוצאה מהחטא, כתוצר מהגירוש מגן עדן למציאות העולם שכאן, היא הבחירה. ההבנה, שזהות הנובעת מהגנים שעמם נולדנו, מהסביבה שבה חיינו, זהות שכולה אינטרסים מה טוב לנו, היא לא הדבר הנכון והממשי, של מי ומה שאנו. מזהות זו, עלינו להתעלות, לדבר הנסתר. שאו אז, הוא יהפוך לגלוי כמי שאנחנו וכקשר שלנו למקור שלנו, כבעלי יכולת בחירה. אותה נקודה חמקמקה, שמאפשרת יציאה מהטבע, שאין בו כל בחירה כי כולו גורל נתון. והבוחר, הוא זה שמתעלה, כעם נבחר. אותו עם, שזהותו ככל וכל פרטיו, רוכשים במהלך הזמן, הדורות, השנים, זהות של יהודים שתוציאנו במהרה בימינו ממצבנו המכונה "אהבה עצמית", למצב המוכר כ"אהבת ה'". שכן שם, נמצאת אכן כל מדרגת האהבה שבה זהותנו הטובה והעליונה