"אז בשביל מה אנו חיים", היא בעצם השאלה הגדולה מכולם. עליה כתבו רבים, חכמים, פילוסופים, משוררים, סופרים וכו, אך יותר מכולם, כתבו עליה חכמי היהדות, החסידות והקבלה. הם, בניגוד לכל הקודמים, לא רק כתבו לנו על התהיות, אלא גם על התשובות, על הפתרונות, לשאלה האמורה. כלומר, שהם גילו לנו בכתביהם השונים, היהודים והרוחניים שזה די אותו דבר, את הדרך, מהשאלה לתשובה. להבנה, בשביל מה אנחנו חיים, פה בעולם

באנו בעל כורחנו לעולם. באותה מידה אנו חיים בו ומתים בסופו של דבר, בעל כורחנו. במבט לאחור, נדמה שלא בחרנו בדבר, אלא שהחיים פשוט חלפו להם, ואנו כמו שיחקנו בהם כבהצגה. עם זאת, אומרים לנו חכמינו, שאם נבין שיש "במאי" לאותו מחזה שבו אנו חשים או מבינים מבעוד מועד, שאנו בו שותפים, כך נוכל גם להיות במצב הכה נחשק של "בחירה" בניגוד למצב הנוכחי שמורגש בנו לעיתים ככפיה. שכן, כל עוד אין לנו בחירה, אין לנו טעם בחיים ואנו שואלים "בשביל מה". אבל אם נדע שאכן יש ביכולתנו להחליט משהו במציאות הזו, לתקן בה משהו, על אף שהיא בעל כורחנו, אז נצא מסופקים, כי בחרנו ולא סתם חיינו בלי בחירה בכלום, כמו כל חיה. 

חיה, לא שואלת את עצמה לשם מה היא חיה. את זה, עושה רק האדם. הוא עושה זאת, בחלק שבו שנקרא "אדם", שנמצא מעל חלק הבהמה שבנו, מעל הגוף הבהמי, שאין שוני בינו ובין כל חיה אחרת, מבחינה צרכי הישרדות ורביה. עם זאת, חלק האדם שבנו, התוהה על השאלה בשביל מה אנו חיים, הוא כבר לא חלק החיה שאין בה כאמור, שום כזו שאלה. שכן הגוף, מאוזן עם העולם בטבעיות. אך חלק האדם, שקשור לנפש ולרוח, אין בו איזון טבעי וההפך. גודל חוסר האיזון הולך ומתגלה לאדם יותר ויותר במהלך חייו. ועל כן, בבשלות חלק זה שבנו, מתעוררת השאלה הזו, של בשביל מה אנו חיים, ולמרות הסבל והכאב שהיא צופנת בחובה כביכול, היא דווקא השאלה שמביאה את תחילת ההארה. 

אנו חיים, בשביל להנות. זו, הסיבה לשמה אנו נמצאים פה בעולם. ללא הנאה, או הבנתה כמילוי וסיפוק הרצון שלנו, לא נאכל, לא נשתה, לא נתרבה ובעצם, לא נראה צורך בהישרדות, המשכיות, או רצון לזוז ממקומנו בכלל. זאת אומרת, שנהיה במצב הדומה לדומם שהוא כמובן, נמוך בהרבה מרמת האדם, ואף מן הבהמה. לדומם, מעצם היותו מקובע וחסר תנועה, אין צורך בחיסרון שמתעלה כלפי מעלה כמו הרמות שמעליו דוגמת הצומח והחי. הנאתו, היא בקיומו בלבד, כמו אבן, שאין בה שום תזוזה. ולעומת כל אלו, בהתייחסות לרמת חלק האדם שבנו, שמתפתח לכדי הצורך בהנאה עד כי כבר אין לו שום הנאה בעולם והוא שואל "בשביל מה אני חי?", או אז, זהו אדם שמכוון באופן ישיר על ידי ההשגחה. הן לשאלה ובע"ה לתשובה. זו, שתגלה לו שעדיין המטרה היא אחת והיא הנאה. עם זאת, אדם ששואל שאלה שכזו, כבר זקוק להנאה רוחנית ולא יקבל סיפוקו באמת עוד, משום הנאה שבעולם