עץ, על פי פנימיות היהדות, הוא אחד הדברים שמסמלים יותר מכל את בני האדם, או נכון יותר את הפוטנציאל שלנו, כעם וכאנושות. שכן, עץ על פי תורת הסוד, הוא דגם ברמת הצומח התואם את התפתחותנו אנו, ברמה האישית. ברמה התודעתית. ושני משפטים ידועים בהקשר זה הם "כי האדם עץ השדה" ו "צדיק כתמר יפרח", מתוך כמה וכמה משפטים אחרים בנושא, שדרכם ניתן ללמוד מעט על דרך זו, של צמיחה והתפתחות. זו, שבדומה לעץ, מלמדת אותנו כיצד אנו יכולים לגדול ולהתקדם עד כדי מצב שבו נצמיח פרי בשל, כחלק ממיצוי עצמי של חיינו. של הגשמה, של מי ומה שאנחנו.

צדיק, מסבירים החכמים, הוא מי שמצדיק את חייו מתוך כך שטוב לו בהם. רשע, מרשיע את חייו וחש שהמציאות  סביבו עויינת ולכן, הוא נוטר לה ומכונה בהתאם רשע. ולכן, כשאדם משיג מדרגת צדיק, הוא דומה לתמר המעניק מצילו במדבר, מפירותיו לרעבים, מגזעיו לבנית בית וכן, הוא בדומה לשאר העצים משחרר חמצן לאוויר בתהליך הפוטוסינתזה. כלומר, הוא השיג מצב של התפתחות עד כדי יציאה מתוך עצמו ממודעות עצמית, למודעות גלובאלית. זאת כמובן, אם אנו משווים זאת לאדם שהתפתח וכבר חי את החיים לא רק בגוף אלא בנשמה. שכן, בגוף, מורגשים רק רצונות הגוף. בנשמה לעומת זאת, מורגש הטבע כולו, נשמות הזולת וכמובן, מורגש הפן הרוחני והאלוקי, כשכל זאת באדם עצמו, ככתוב "מבשרי אחזה אלוקָ".

כלומר, כשאדם מממש את תהליך צמיחתו בדומה לעץ ושואף להגיע לדרגת תמר כמשפיע לסביבתו, או פרי הדר המהדר לסביבתו, כך הוא יוכל להשיג בחייו מדרגה זו, ברמה האישית והרוחנית. זו, שדרכה הוא ישיג אושר שבעקבותיו הוא גם יצדיק את הטוב והעונג שיהיו נחלתו ולכן כאמור, הוא ייחשב לצדיק. הוא יהיה דומה למי שעליו נאמר ש"האדם עץ השדה", כי הוא מימש את הפוטנציאל הגלום בו, כבזרע העץ הצומח לכדי פריו. ואנחנו, בדומה לכך, גם כן עוברים תהליכים בדומה לזרע, של טמינה באדמה כמצע, של השקיה, של ריקבון תחילה ואף בכל מצב ומצב וכן הלאה. אך כמו שלעץ יש איכר להשגיח עליו, גם לנו יש משגיח. וכמובן, שהשגחתו תוכר בנו נכון יותר ככל שנאמין בו, בחרישתו עבורנו, בהארתו, בזיבולו את אדמתנו - וזאת כמו החקלאי בשר ודם- עד שיצמח מאיתנו "אדם". מונח, שמקורו על פי החכמים הוא מלשון "אהיה דומה לעליון". כלומר, שהאדם, משיג את דרגת הקדושה והרוח ומתדמה לה, מעצם היותו כאן, בעולם הזה, כמי שפוסע בנתיב של צמיחת העץ והאילן

המצווה הראשונה בתורה כידוע היא "פרו ורבו" ואחריה באו כל השאר. בגשמיות, עניינה להתרבות. ברוחניות, כלומר בפנימיות, הכוונה היא להפוך ולהיות פרי שהוא בני אדם, המצדיקים את חייהם, משיגים התפתחות עצמית, אישית, תודעתית ובהתאם, מבינים את כל המציאות והבריאה בתוכנו כיצורים נאורים ורוחניים. אי השגת מצב זה, הוא הקרוי הסתרה, אשר ברמתה הגסה ביותר, היא זו שגורמת לנו חשיכה בכל הקשור לנשמתנו בחיי היום יום. כלומר, בחיים ובמה שקשור לתכליתם ומשמעותם. היינו, שאנו בניגוד לצדיקים, מוצאים עצמנו כרשעים המרשיעים את חייהם, כי עצוב לנו ורע לנו, ובכך, אנו מבלי הכרתנו מרשיעים גם את הבורא. את זה, שאמור לגדלנו. עם זאת, בשונה מהדומם, דרגת הצומח היא זו הבאה לידי ביטוי בהוצאת כוחה לפועל, כמי שתרה אחר השמש. זאת אומרת, שכדי שנטופל ונושגח על ידי העליון, עלינו לתור אחר מקור אור כמו  שצמח עושה זאת, מעצם מהותו. ואם ננהג כמותו, נתקרב להשגחה. ל"איכר". היינו, שנצא מריקבון הזרע, מזיבולו, משלבי גדילת הפרי כבוסר ובעצם, נצא מכל המצבים הרעים ונראה את הטוב. את התכלית. את המטרה הסופית שלפיה, כל מטרת השלילי, חיובית הייתה, לפחות מרגע שהתחלנו לתור אחר השמש המחממת. זו, שבדומה לעולם הצומח, מצויה אצלנו בדרגת האלוקי; שאמנם מוסתר מאיתנו, אך בכוחנו ובאפשרותנו לבחור ולהיות במצב של צדיק, כדי שנחוש כמו שהוא חש, מאושר, היינו "כתמר יפרח"

 

 

לקבלת המסרון היומי של עצה רוחנית 3-5 פעמים בשבוע - סמס ללא תשלום