רוחניות אמיתית, להבדיל מכל גישת הניו אייג', היא אינה דבר מה שאדם משיג אותו חיש קל באמצעות סדנא כזו או אחרת, אלא שהמדובר על תהליך המכיל שלבים ומדרגות שההולך בדרך משיג. כלומר, שהמדובר על תהליך פנימי, נפשי, רוחני, שאינו פסיכולוגי או חווייתי ברמת העולם הזה ושלביו. ומשום כך, יש להביט על המסע הרוחני כעל מסע של חיים ועל גישה כללית רוחנית לחיים המתוארת בכתבי החכמים השונים. אנשים, שמכונים חכמים על שם יכולתם להשיג ידיעות מתחום המציאות הרוחנית, זו שמסובבת את העולם הזה לכדי תוצאותיו. ומשום כך, בחכמתם, הם השאירו לנו את ספריהם וחיבוריהם, על מנת שנלמד מהשגתם האישית על האופן שבו נתעלה מהעולם הזה, שנקרא עולם התוצאות, לעולם הרוחני, של הסיבות. זה, שבכל מדרגה ומדרגה שבו, אנו יורדים יותר ויותר לעומק הבנת העולם והמציאות, מתוך הקשר האישי שלנו עם הטבע השלם, כתבוני ורוחני. טבע, המכיל בתוכו גם את כל עולם החומר וכמובן, טבע שמחברנו להוויתנו האלוקית, מעצם יכולתנו להתקשר עמו. והתקשרות זו, עם ההוויה, עם אינסוף המציאות והחיבור אליה, הוא עניין השלבים והמדרגות, שאנו רוכשים ומשיגים במהלך מסענו הרוחני. היינו, שכל מדרגה ומדרגה היא השגה אישית של האדם, בקשר שלו עם נשמתו והיא כמעין ציור עולם השגתה של הנשמה במצבה הנידון.

ישנן כמה וכמה חלוקות ידועות, אם מספר התניא ואם מכתבי בעל הסולם ואחרים, העוסקות בשלבים הכלליים של ההשגה והם:

1 - רשע גמור

2 - רשע שאינו גמור

3 - צדיק שאינו גמור

4 - צדיק גמור

התניא, המכונה גם ספר של בינוניים, הוא הספר העוסק בהרחבה דווקא במה שמכונה "בינוני" ומכאן קבל את שמו כ"ספר של בינוניים", המדריך את האדם למדרגה האמצעית, אשר אליה, צריך כל אדם לשאוף. שכן, בינוני מסבירה החסידות, מציבה את האדם בהתעלות תמידית במגמת התקדמות, שממנה לא יפול אי פעם שוב לדרגת רשע גמור. ולכן, בינוני, מוסבר, הוא  מי שיצר הרע שופטו כשהוא עובר עבירות ויצר הטוב שופטו כשהוא עושה מצוות. עם זאת, שאיפתו של הבינוני, היא לעשות מצוות כל הזמן כמובן ולצאת מתחת שליטת יצר הרע, על אף משיכתו אליו, באופן כללי.

על פי הספר שערי קדושה, חלק א שער ג, מפורטות המדרגות כך:

צדיק - שאינו עובר עבירות ושומר על על כל מצוות לא תעשה שהן 365

צדיק גמור - הוא זה שגם מקיים את 248 מצוות עשה

חסיד - מי שתיקן את מידותיו כך שאין לו מידות שליליות והוא המית את יצר הרע ובכך, ניצל מעבירות, כדוגמת דוד המלך

כלומר, שניתן לראות המשך חלוקות ודרגות ע"פ החכמים השונים, דרכם אנו מתחילים לרדת אט אט לדמיון וציור של השבילים שאליהם אנו מבקשים להגיע בכדי לקיים את הפוטנציאל הקיים בנו כבני אדם בעולם הזה ובטח שכיהודים ואנשי רוח. כאלו, המסוגלים לצאת משתי המדרגות הבסיסיות ביותר של ההסתרה, לכדי גילוי וגאולה. שכן, אדם שאינו חש תחילה בהסתרה, לא יכול גם למצוא את מה שמסתתר ממנו. ומשום כך, מסביר לנו בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מה עלינו לדעת, כדי שייחשף בפנינו, את מה שאנו לא לא יכולים לדעת, בחשיכה:

1 - הסתר כפול - זו מדרגתו של מי שרוצה לפסוע על השביל הרוחני אך מסתתרת ממנו עובדת קיום הבורא כ"אין עוד מלבדו" וכמו כן, הוא אינו חש שאותו בורא, אותו מלך ושליט, הוא גם טוב. כלומר, שההסתרה הנוספת היא בכך שהקב"ה, רוצה להיטיב לנבראיו. היינו, שאלו הן שתי הסתרות שמהן האדם צריך לצאת, אך כמובן שמעצם הכניסה להסתרה, זו כבר התקדמות רוחנית. כי כדי לעבור להסתרה רגילה, מכפולה, צריך לרדת לגודל ההבנה של מה שמסתתר.

2 - הסתר רגיל - הוא גילוי הבא לאחר יגיעת האדם להאמין שה' הוא האלקים, למרות שאולי הדבר אינו מורגש בצורת "טוב" באדם, אלא בצורת "חושך", המקביל להסתרה. כלומר, שמתחילה להתרקם באדם אמונה כלשהי שיש השגחה אך היא אינה גלויה ומשום זאת, הדבר מהווה יסורים לשכל, להיגיון. מצב זה, מקשה על האדם להצדיק את קיום הבורא כטוב ועלול לגרום אף לכפירה באמונה שזה אך החלה להתרקם. עם זאת, אם האדם יתמיד ביגיעתו להאמין, כך הוא יצא לגילוי

images 1

גילוי, הן המדרגות השונות של הרוחניות שעליהן מטפס האדם, עד השגתו אמונה שלמה ודבקות מוחלטת בה', המשולה לידיעה מוחלטת ברמה ממשית, ממש כמו שהדברים בעולם הזה. כלומר, שמתעוררת באדם הנשמה, המאפשרת לו קשר עם המציאות הרוחנית לא ברמתה המטאפורית, אלא ממש כמו שהגוף וחושיו, המאפשרים לרצונותינו השונים קשר עם אובייקטים כאלו ואחרים בעולם הזה. זאת אומרת, שעל פי בעל הסולם, עלינו לעבור מתפיסת המציאות של ידיעת החומר בלבד והסתרה רוחנית, לאחיזה ברובד הרוחני של העולם ולגילוי של ממש. כזה, שמחזירנו למקור שממנו השתלשלנו הנה, אל תפיסה מוגבלת של הגוף הסופי בלבד.

התניא, שחלוקתו מתחילה מבינוני דווקא, מספר על מדרגת הגילוי הראשונה, אשר בה האדם אינו עובר עבירות ומקיים כל שביכולתו מבחינת המצוות, במעשה דיבר ומחשבה. משם, ע"י התעוררות מלמעלה, הוא יכול להתקדם למדרגת צדיק שאינו עובר עבירות ואף אינו מתאווה לעבור עבירות, עד כדי שהוא מגיע לדרגת צדיק גמור. זה, שכולו טוב ואין לו כלל יצר הרע. עם זאת, מסביר דווקא הספר מסילת מישרים שיש להתייחס לדרגות השונות ביתר פירוט, אך אין הדבר נוגד כמובן את קצרות הפירוט. שכן, ברוחני, הכל כלול בהכל ולכן, על אף פריטתו את המדרגות לפרוטות, יש לדעת שהפרט כלול בכלל והכלל, כלול בפרט. היינו, שאין מדרגה שמפורטת בספר, שאינה כוללת את המדרגות האחרות כולן, ברמה כזו אחרת:

הדרגות הרוחניות ע"פ מסילת מישרים העוסקות לא רק במצב הרוחני, אלא גם במאמץ ובעבודה הרוחנית הנדרשת מן האדם:

זהירות - לא לעבור על רמ"ח מצוות לא תעשה

זריזות - קיום שס"ה מצוות עשה

נקיות - הקפדה על הפרטים שבמצוות ועיסוק בתיקון המידות (ז' ספירות תחתונות - מידות היראה והאהבה)

פרישות - להתרחק אף ממה שמותר על מנת להשמר מעבירת לא תעשה

טהרה - עבודת הכוונה שבלב לשם שמיים ולא מטעם סיבות אחרות ככתוב "כי איהו רב ושליט"

חסידות - הקפדה על מצוות עשה ביתר שאת

ענווה - תיקון מידת הגאווה שעליה כתוב שהבורא אומר על המתגאה ש"אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"

יראת החטא - זוהי יראת כבוד שעקב השגת האדם בגילוי כלשהו, חושש הוא מעבירות ומן החטא בכדי שלא יאבד כבוד ה' וחשיבותו בעיניו

קדושה - דבקות סופית עד אין סוף בבורא

כלומר, שעל פי מסילת מישרים, נוצרות אבחנות נוספות אם בשלבים ואם במדרגות, המקדמות את האדם ליציאה משלב של הכרת "העולם הזה" בלבד, להכרת "העולם הבא", שעליו כתוב "עולמך תראה בחייך". זאת אומרת, שכל ההשגות הנ"ל, הן אינן לאחר מות הגוף ופטירתנו, חס ושלום, אלא ההיפך. בעודנו בחיינו, עלינו לאחוז בכל אותם שלבים ולהגיע לשלב האחרון הנקרא "גמר התיקון". שלב, שבמסגרתו, ע"פ הקבלה, תיקנו את כל מהותנו ובכך, לא נתגלגל עוד לחיי הגוף והחומר של העולם הזה, אלא נהיה תמיד בדבקות בבורא ובנצחיות

גישת הקבלה לפי כל זאת, המכונה גם חכמת התיקון, עוסקת ביתר פירוט כמובן, ב 125 מדרגות של תיקון המתחלקים בין 5 עולמות שבהם אוחז האדם עד השגתו את המצב העליון ביותר. לפיכך, מתארים חכמי הקבלה את החלוקה ע"פ השיטה הבאה לפיה כל עולם מכיל 25 ספירות בחישוב של 5 פרצופים שבכל עולם כפול 5 ספירות:

1 - עולם העשיה - עולם העשיה, הוא השלב הראשון שמתגלה למי שעובר מהרגשת העולם הגשמית, לרוחנית, ובמסגרת זו עליו להתמודד עם מה שמחייבים חוקיו של עולם זה. של מציאות זו. ומסבירים חכמים, שעולם העשיה רובו רע וגם הטוב שבו נכלל ברע, כך שלא ניתן לעשות במציאות זו בירורים, אלא לנקוט בשיטת הצמצום על העת ולהמנע מבירור של כלים זכים, או שאינם כאלו, ככל שאפשר. שכן, ככל שננסה לגלות כלים זכים בתוכנו, שעמם אנו יכולים להשיג רוחניות, כך הם "ילקחו" מאיתנו ע"י הקליפות, היונקות מרוחניותנו. צמצום, הימנעות, היא גישת ההתנהלות הרוחנית במציאות של עולם זה.

2 - עולם היצירה - עולם זה, בניגוד לעולם העשיה, חציו טוב וחציו רע. ומסבירים חכמים, שאין הדבר קשור  בכמות אלא באיכות הבירור הפנימי של האדם. כלומר, שמציאות זו של יצירה, מאפשרת לבחון רק חצי מן הכלים שברשותנו ובעצם על החצי השני, עלינו לעשות צמצום, כפי שעשינו בעולם העשיה. או במילים אחרות, בהרגשת מציאות זו, של מדרגה כללית, יש לנו יכולת מסוימת לעסוק בבירור ולא לרדת לעומקו. ולא זו בלבד, אלא שעלינו אף להמנע מבירור לעומק, בכדי שלא לפגום בטוב, שכבר בררנו. משם, מובילות המדרגות לעולם הבא, הבריאה

3 - עולם הבריאה - רובו טוב ומיעוטו רע. וגם הרע שבו, בטל בטוב שבו. זהו עולם הבריאה. ובמציאות זו, הבירורים של האדם, של הפוסע במדרגות הרוחניות, מתאפיינים בכך שמתדמה האדם בעולם זה לבורא, שכשמו כן הוא: יוצר יש, מאין. כלומר, שמילת בריאה, פירושה לעשות את מה שעוד לא היה ולכן, בתיקון שבמציאות זו, מתרקמת לה מדרגת הצדיק המייחד עצמו בהתגברות על מיעוט הרע וברביית הטוב, כך שהוא בורא תפיסה אחרת. כזו, שלא הייתה בו לפני כן ומוציאתו לגמרי מן ההסתרה. ובזאת, הוא אף מתקדם לשלב הבא של התיקון שממנו מובל הכל

4 - עולם האצילות - על עולם זה כתוב "לא יגורך רע", שכן, אין כל רע במציאות זו. ומי שמשיגה, כותב לנו עליה בספרים הקדושים ומתאר את הקשר שלו עם הקב"ה, כקשר שכולו טוב. כקשר של השגת אמונה בקביעות ושל דבקות, של לפני השלב האחרון. שלב, המוכר גם כאחיזה בא"ס ב"ה, המיוצג כעולם הכתר, שממנו החלו להשתלשל ולהתרקם העולמות, עד רדתנו לעולם הזה

5 - עולם א"ק, אדם קדמון - זו המציאות שממנה החל הכל. מציאות זו, מתוארת לנו כשלב שלאחר מה שמוכר בקבלה כצמצום א'. ומשהגיע האדם למצב זה, הוא כבר יכול להתעלות מעל הצמצום ובכך, לתקן את סיבת הצמצום עצמה. וסיבת הצמצום, מקורה בעצם ממה שמוכר בספרים כ"בושה". היינו, שהנברא התבייש בגלותו את הפער שבינו ובין העליון ובכך, הובא עניין צמצום, אשר כל המדרגות והשלבים השונים שעליהם אנו מדברים, הם בעקבותיו. שכן, לפני הצמצום, הייתה בנברא, ב"מלכות", הרגשה של "הוא ושמו אחד". עם זאת, עם התגלות הרגשת הבושה והפער כאמור, הוחל עניין הצמצום. זה, שמאפשר לנברא לשוב ולטפס על סולם רוחני בחזרה, לשורש נשמתו. שלבי הסולם, הם התיקונים השונים שלנו, עד הגעתנו לא"ס ללא הרגשת פער ובושה עוד כלל, לעולם