הביטוי חכמת הקבלה, מעלה מיד אסוציאציות שונות לשומעים אותו וביניהן חוט אדום, מים קדושים, מדונה, כישופים וקמיעות, עין הרע, גימטריות, דת, מכונים ומרכזי לימוד מפוקפקים וכן הלאה. היינו הקבלה, על אף המתעניינים הרבים בה, שמה המפורסם וההסכמה כך או אחרת בחשיבותה, עדיין נותרה מחוץ לגדר הבנתם של החוקרים בה. שכן, למרות כל מה שנדמה לאנשים שזוהי קבלה, נראה שאין זה כך, לפחות לפי דברי מפרש הסולם לספר הזהר, המקובל יהודה אשלג. והוא לא לבד בדעתו, אלא שותף למקובלים רבים לפניו שניסו להבהיר להמונים מהי הקבלה אך ללא הצלחה, כפי שמתואר באחד ממאמריו של אשלג שכאשר "התרבתה מלאכת הדפוס" הקבלה נעשתה ללא מעט אנשים למקור פרנסה. כלומר, מרגע שנעשתה אפשרות להפיץ את דברי המקובלים, משנתם והמסר שלהם, כך גם צצו רבים המעוותים את תוכנה האמיתי בכוונה ולא בכוונה, לשם טובת הנאתם האישית. ואף אם חלק מן המושגים המוזכרים קשורים כך או אחרת, ישירות או שבעקיפין בשמה, הרי שיש לדעת אחת ולתמיד אומר אשלג, מהי הקבלה. זאת אומרת, מה הפירוש המדויק המגדיר את הביטוי "חכמת הקבלה" שכולם טועים ומטעים בו. והוא אומר: "חכמה זו, היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה הנקובה בשם 'גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה'". זו אומר אשלג, ההגדרה לביטוי. לשאלה, מהי חכמת הקבלה. כלומר, מעבר לכל מה ששמענו שהיא, או נדמה לנו שהיא, הרי שהקבלה היא עניין של חוקיות ובכך היא עוסקת. בחקר הסיבות והתוצאות שמושפעים מן החוקים המוחלטים והקבועים שמובילים לגילוי סדר השרשים. גילוי של סדר זה, כמציאות בפני עצמה בעודנו בחיינו, הוא גילוי הבורא. האלוקות. אלוקות, היא בגימטריה הטבע הוא אומר. היינו, חוקי הטבע בכללותם כאחד שלם.

madonaהקבלה וכל התוכן שבה, מסביר לנו אשלג, חייבים להיות מורגשים באדם הנגש לנושא, כאילו הוא חוקר את המציאות שלפניו. שכן, חקירה באופן ריאלי והגיוני של האדם, את עצמו ואת העולם שסביבו, הם מימוש של הגדרת המושג בעצמו. כלומר, הגדרת המושג דורשת מאלו שבאים להבין אותו, לחקור בעצמם את מה שהקבלה מציעה. היינו, לבוא ולבדוק את מה שממילא לדברי המקובלים, פועל עלינו כחוק. כי חוקיות, היא שם המשחק. הכל פועל לפיה, אם מבחינת כוחות הטבע השונים ואם מבחינת הצדק והמשפט. חוק בטבע הוא לא דבר שאפשר לעבור עליו, לפחות מבלי להיענש או להפגע ולכן, אין לנו דבר לחקור, מלבד החוקיות. כלומר, שמעבר לכל הידוע לנו כבר כסביבת עולמנו וחיינו במסגרת החוקים הקיימים, עלינו לבוא ולחקור מה עוד פועל עלינו וזאת מבלי שנדע שתופעות מסוימות בחיינו, מושפעות מכוחו של חוק זה. זו, הגישה הנכונה לחכמת הקבלה וליישום הגדרתה. אין צורך להכביר במילים אומרים המקובלים ולא למעט מידי, אלא לדייק. הדיוק, הם מסבירים, חשוב בכדי לבצע את הניסוי הכתוב בספרי הקבלה בסדר הנכון וזאת, על מנת להשיג תוצאות מהימנות במחקר שלפנינו.

בבדיקת התופעה שמקיפה אותנו בחיינו ונקראת "סבל". מפני שעל אף כל מה שאנו משיגים, למרות כל השיטות שאנו נוקטים, הפסיכולוגיה, התרופות והאמונות, נראה שרע לנו זמן לא מבוטל בחיינו. אנו, סובלים. והסבל, אומרים המקובלים. הוא תופעה שצריך לחקור אותה מפני שלא תתכן התקיימותה של תופעה מסוימת המתגלית אלינו, שלא על פי חוקים. כך ניוטון חקר את תופעת התפוח הנופל וגילה את כח המשיכה שהיה קיים ממילא וכך אותם אנשים שהפכו בהמשך דרכם למקובלים, חקרו את המציאות וגילו את הסיבה לתופעת הסבל. כתבי הקבלה, הם סיפור מחקרם. סיפור, המסביר כיצד  לקבל הנאה בחיים ולמחות את הסבל ולכן שמו "חכמת הקבלה". זו החכמה המתארת את הדרך להתגמש אל מול חוק שפועל כלפינו בדומה לכח המשיכה, רק שכלפיו, אנו בלתי מאוזנים. איזון מול חוק זה, היא הקבלה. חוסר האיזון מול חוק זה, מורגש כסבל שעל פי רוב, לא מורגש באדם כסיבת סבלו. והחכמה, שנקראת גם חכמת האמת, מקבלת את התואר על שם גילויה את מה שלא חולף מעולם מתוקף היותו חוק, כמו כל חוק. שכן, זהו המושג המגדיר את פעולתו התמידית של כח ולכן נקרא בשם "חוק", כגילוי של מציאות מוחלטת שאינה זמנית ולכן, נקראת אמת. שאמת, היא הצבעה על מה שאינו חדל לעולם מלהתקיים ואינו תלוי בדבר כמו השקר, שפירושו ההפך מכך. 


madona2ניסוי, הוא כל העניין. היינו לחקור את תופעת הסבל שבחיינו ולהבין כלפי איזה חוק אנו בלתי מאוזנים. מפני שחוסר איזון אל מול כוחות הטבע, גורם לנו לסבל, עלינו לדעת כיצד להיות בקשר נכון עם אותם כוחות בכדי לחוש בטוב. חוקים הם חוקים וכל מה שנדרש מאיתנו הוא להיות בבאלנס מולם. עם זאת ומעבר לכך, בכדי להיות בגישה הנכונה לדברים, באה הקבלה כמדריך בניסוי זה להגדיר לאדם את מטרתו: גילוי האלוקות. היינו, אחיזה בתפיסת מציאות שמקורה בקשר נכון אל מול חוקיה, שדרכה מורגש בנו הטבע, כאחד. כנובע, ממקור אחד.

זאת אומרת שהוא וכל חוקיו, מכוונים באופן תכליתי על מנת להובילנו אל מטרה סופית של גילוי. כך שזהו אינו סתם טבע והכוחות הפועלים בו, אלא שהוא תבוני. יכולתו של האדם לרדת לעומק העניין, תלויה בפסיעתו בדרך הניסוי הנכונה שמוגדרת כחכמת הקבלה. באותו מדע המסביר לאדם כיצד להתייחס נכון אל הדברים ודרכם להשיג בתוכו גילוי של תוצר הניסוי, כגילוי של רוחניות. של חוקי הטבע כתכליתיים ושמובילים את האדם מהכרתו או שלא מהכרתו, לגילוי הטוב המוחלט. טוב, השרוי מעל החומר, או נכון יותר, מעל היחס אל תפיסת המציאות של תענוגים מוגבלים וסופיים.