מסופר, שכאשר רצה הרב יהודה אשלג זצ"ל, המכונה בעל הסולם, לשלוח את בנו בכורו ללמוד בישיבה הוגנת והגונה, הוא בחר עבורו לשם כך את ישיבת חב"ד הידועה "תורת אמת" שבירושלים. ושם, בגיל 17, הוסמך בנו הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג לרבנות ואח"כ, נסע עם אביו למסעותיו השונים, תוך שהשניים מבצעים את פועלם, היינו, הפצת חכמת הקבלה ולימודה לאחרים. עם זאת מסופר, שכיוון שרצה ה"סולם" שבנו יקבל את החינוך הטוב ביותר שניתן, שלחו לישיבה זו של חב"ד, אשר לה שושלת אדמורים ומנהגים ארוכה שעליהם ניתן לסמוך. לא מן הסתם, מאז ועד היום, ידועה חסידות חב"ד כחסידות הראשית ביותר. וכנראה לכן גם לא מן הסתם, שם, רצה בעל הסולם שילמד בנו. הרב ברוך שלום אשלג שלגביו מסופר, כי הצטיין בלימודיו בישיבה זו.

הספר הבסיסי ביותר בחסידות חב"ד, הוא כידוע התניא. ואת הספר מספרים חסידי הרב"ש, הוא ידע בעל פה. מעבר לכך, השכיל הרב"ש והצטיין בכל ספרי החסידות והקבלה ורבים אחרים הוא אף שינן מזכרונו העצום, בהתאם לצדיק שכחלק ממעלותיו הוא ניחן גם בגאונות זו. ובכל זאת, כמובן שאין כאן הצטיינות רק במובן השכלי, אלא שגם מבחינה זו שהמדובר במורה דרך שהשכיל בעצמו לרכוש את הדברים ברמת הרוח ולכן, העבירם לאחרים, ולא רק בשם כשרון שכלו, אלא בשם השגתו. זו, שהתבססה על הלימוד בבית אבא כ"הסולם" מצד זה, ומלימוד בחב"ד, מצד זה. כך שלבסוף, כממשיך דרכו של אביו, פיתח הרב ברוך שלום אשלג זצ"ל, הרב"ש, את משנת אביו לדורות הבאים, כיאה לחסיד הדבק במולידו כמורו. בהמשך כידוע, לאחר הסתלקות בעל הסולם, המשיך הרב"ש את דרכו ולימד, ואחר כך, השלים את כל זאת שמואל אשלג זצ"ל בנו. נכדו של הסולם. ובזה, תמו 3 דורות של מקור מטעם הסולם.

3 דורות, הם הסימן התורני לנצחיות. ולכן גם מספרים שאמר בעל הסולם שבשמואל נכדו, הוא תולה את הכל. שבו, אם ימשיך הלימוד, אז אפשר להיות בטוחים בנצחיות העניין. וכמובן שמאחר והדבר התגשם, אנו עדים כיום ומזה זמן ללימוד הנרחב של משנת אשלג, בקרב אלו שלמדו אצל הרב"ש ובנו שמואל. חלק טוענים שהם היו נהגים של הרב"ש, עוזרים שלו, תלמידיו, יד ימינו, עורכי שולחנו וכו, כפי היאה לחסידים של הרבי שלהם. שכידוע, חסידים של רבי, של כל רבי, מצטיינים לאחר הסתלקותו בלקיחת תאריהם כ"ממשיכי דרך" וזאת, לטובה ולרעה. שכן, לא פעם ממשיכי דרכי צדיקים מעוותים את דרכי רבם לשם האינטרס שלהם אך עדיין, אין זה קשור לעצם העניין. כלומר, להתפשטות חכמת אשלג, בארץ ובעולם, ע"י רבים ומגוונים שהלכו בדרך הסולם, רב"ש ושמואל אשלג, צדיקים לברכה. ספרו הידוע ביותר של שמואל, הוא "שמעתי", עליו מתנוססת הכותרת "ברכת שלום - שמעתי", שאותה הביא בשם אביו ובו ובשאר כתביו, נסתיימה שושלת חסידות אשלג הקטנה. היינו מבעל הסולם, לרב"ש, לשמואל ומהם אחר כך, לשאר בני משפחתם, לעם ישראל ולעולם

האשלגים, שלושתם כמקור, היו חסידים. ולא רק מבחינת התמסרות לתורה ומצוות, תוך דקדוק וקפדנות מאין כמותה על קלה שבקלים, כחמורה שבחמורות, אלא חסידים גם ברמת הכוונה. הם, אלו שהעלו שוב את קרנה של הקבלה והקפידו על עיסוק בפנימיותה של תורה, כחסידי ה'. דרך, שהנחיל בעל הסולם לבנו, כדרך האמת שאליה יש להגיע כמה שמכונה "לשמה", מתוך "שלא לשמה", שזו העבודה הרוחנית של האדם, אותה הציג הסולם בכתביו, בצורה חדשנית ומעוררת השראה. ממשיכיו, אם ממשפחתו ואם שאר העוזרים והתלמידים שהיו חסידים, הקפידו לפי זאת גם הם להעביר את מה שהם ספגו וזאת תוך הקשר הזה, לחב"ד, כחסידות המקורית שבה הרב"ש למד. מי שבקיא בשאר העניינים הפנימיים, מכיר גם ודאי את הקשר שבין הרב"ש לרבי מילובביץ', במסגרתו הם התוועדו ביחידות זמן רב. מספרים, שבזמן אחר אף העניק הרבי את ברכתו ותרם דולרים להפצת ספר הזהר, מתוך הסתמכותו על אשלג כמקור. שבכך, איכשהו נקשרו גם שתי החסידויות יחדיו, במובן מסוים. כזה, שמסכם אפילו עידן שלם שהיה

עכשיו, יש עידן חדש. ובעידן הזה, קצת קשה להיות חבדניק מתקדם בלי להכיר אשלג וההפך. לא ניתן להיות חסיד אשלג מבלי להכיר מי הוא הרבי, מהי התניא ומי ומה הם חסידות חב"ד ואדמור הזקן למשל. ושני הזרמים, הן אשלג והן חב"ד, למי שמחבר ביניהם כיום, מהווים מעין סוג של כלי שלם בו יש גילוי של איכות הן לעומק והן לרוחב, כיאה לכלי אחד מושלם. כזה שאינו רק עמוק וצר או רק רחב מאוד אך שטוח כפי שמתקבל בעיסוק רק באחד מן הזרמים הנ"ל. שבכך, המה משלימים אחד את השני בזמנים אלו. לעומת אז, שכל זרם התאים לחסידי הזמן שלו כי החסידים עצמם, היו בעלי יכולת לקבל את דברי הרבי שלהם, לעומק ולגובה, בלא הסתייעות בדבר מה. עם זאת כיום, שונים פני הדברים וכבר אין "חסידים" של ממש, לא כאן ולא כאן, אלא בעיקר המוני שרידים שיצר הזמן. ואלו, למי ששם לב, מתחברים להם בקשר זה שבין השניים, לחסיד של הזמן החדש. של ימינו.

הרבי מילובביץ', הקפיד לעביר לדורות הבאים את כל שספג מהשושלות הקודמות, לדורות הבאים אחריו. לשם כך, הוא הגדיל את מפעל ההפצה שהקים חמו (הרבי הרי"צ), ושלח פעילים לכל מקום על מנת להשפיע לזולת ולסייע לכל יהודי באשר הוא להתקרב לבורא. במסגרת זו, הוא גם השכיל להקליט אלפי שעות וידאו וטייפ, על מנת שיוכלו בעתיד כולם שוב לשמוע את דברי שיעוריו. דברים, שנאמרו במסגרות מגוונות, כגון כנסים שונים שנערכו (בכפר סיטרין לדוגמה) וב"התוועדויות" כמושג שבימינו, מוכר גם כישיבת חברים. שם, בישיבה הזו, מספרים בשבח החברים, מרימים לחיים ושותים משקה (אלכוהול) תוך שאוכלים סעודה וניגונים שמנגנים יחד (שרים). שהם, אותם ניגוני חסידות מהדורות הקודמים. ואת המורשת הזו, של הרבי מילובביץ' וחב"ד, השכילו לקחת לאחר הסתלקות הרב"ש התלמידים והחסידים של הסולם, שחפצו באחיזה בדבר מה גם בעצמם. מה שכאמור, הביא לזמן זה שהלימוד את אשלג פתוח, ידוע ומוכר, וכבר אין זה משנה הסיבה שלשמה הופצה אח"כ במכונים השונים, התורה. אותה חוכמה אדירה שהביא אשלג ושכאמור, מתמזגת לה בפלאיות בעיקר בזמנים אלו, לפארה של חסידות חב"ד העמוקה.