כסף, עד כמה שהוא נשמע המושג הכי מנוגד לרוחניות ורחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב, הרי שאין זה בדיוק כך. שכן, אנו עדים לכסף, לתשלום וממכר, בצורות שונות ומרובות, עוד בכתבי פרשיות התורה, כשהזכורה ביותר, זו הפרשה בה אברהם אבינו, עוסק בענייני מערכת המכפלה. ומה עוד שכידוע, יהודים, תמיד היו טובים במסחר, בקיאים בבנקאות ובתחומים רבים, ועם כל החיובי שבכך, זו גם אחת הסיבות להיווצרותה של האנטישמיות, שמקורה בקנאה בנו כאומה משגשגת ומצליחה. אומה, שמוצלחת בעשיית כסף, גם כיום וגם כשהיינו פזורים במדינות העולם. וכאמור, אין זה מן הסתם, כי לכסף, יש שורש רוחני ולנו כיהודים, יש קשר לכך בוודאי. מקורו, הוא מלשון "כיסופים" שהם הרצון, החשק והגעגוע העז, לה'. כך שמי שמצליח לרכוש כיסופים אלו, זוכה לגילוי אוצר ה', שאליו האדם מחסרונו הרוחני נכסף. 

מקובלים, כמו גם חכמים רבים, כותבים ומספרים לנו על דרכים רבות כיצד להתייחס אל הכסף תוך שימתו בראש המעלה הגשמית וכבזוי ביותר מבחינה רוחנית. הוא, זה שעלול להפריע לרוחניות שלנו, אך אין לזלזל בו ברמה זו של הישרדות ומחייה. ברמה הזו, של גוף העולם הזה שכביכול לא קשור לנשמה, הכסף הוא ערך עליון ובלעדיו, אנו עלולים גם למות ברעב. ועדיין, מסבירים החכמים בכתובים השונים, שעשיר אמתי הוא זה "ששמח בחלקו" ולא מי שמודד עצמו ביחס לאחרים. שהרי אומר החכם באדם, שלמה המלך, ש "אוהב כסף לא ישבע כסף" ולכן, מידתיות, היא כל העניין. היא נדרשת מאיתנו בכדי לא להתמכר לתאווה הגשמית ובכדי לזכור ולהישאר במגמה רוחנית של שמחה ממשמעות החיים, ומצד שני, אל לנו לחשוב שבהתמסרות רוחנית, לא יהיה לנו צורך בכסף. שאו אז, נמצא עצמנו נזקקים לבריות ובכך, לא רק שלא נשיג רוחניות אלא שהתלות שנייצר, היא לכשעצמה עבירה ולא מצווה

אנו רואים, שלאורך ההיסטוריה, יהודים רבים שקשורים לרוחניות ואף כתבו לנו על המציאות הרוחנית, דווקא היו עשירים מאוד. כמובן שלא כולם, אך יש להבין שכסף, לא נוגד רוח. עם זאת, מי שהולך בדרך הרוח מבין שלגשמיות, היינו לפרנסה, הקב"ה דואג ולכן, אין מה להתאמץ להיות עשיר, מעבר למה שאנו כבר. הדבר הנכון לעשותו, אם יש לנו או אין לנו כסף, הוא למצוא את השמחה שיש במצב, כי כבר ברור לכל שכסף, הוא לא שעושה אדם למאושר ולא פעם ההפך. הוא יכול לאמלל ואף אימלל רבים בעולם, הוביל למלחמות, לשחיתות, לרע, לשלילי ולסבל בלתי נגמר. ועל כן, מי שמבין שאם הוא יהיה עשיר או עני היא עובדה שנקבעה מראש ע"י הקב"ה, הוא מי שמשתחרר משררה זו של רצון להתעשר ומשם, הוא יכול להיות אדם שמממש את חייו הרבה מעבר לכל עשיר אחר שקיים. שכן, מימוש רוחני, ראיית עושר גם במצב של נורמליות, ואי דאגה לעוד ועוד כסף, כל אלו הם ברכה. ומי שמרגיש מבורך, לא מתייחס לכסף מעבר למידה הנכונה אשר לה הוא נזקק, כאדם, בחברה

וכאן, בנקודה שבה מתחבר האדם למושג זה של כסף, דרך מנגנון כלכלי, חברתי, הרי שאין יותר מומחים מהיהודים בתחומים אלו, שקשורים בפרט שבחברה. והסיבה לכך כמובן, היא המקור שהבין מבעוד מועד, שעם ישראל כעם רוחני אמור לעסוק ברוחניות ולפיכך, כבר הנחו אותנו מהתורה, מהגמרא ומשאר הכתובים, כיצד להתייחס לנושא זה, על דרך פרט ועל דרך כלל. כך שלא ניכנס לכאוס כלכלי ונוכל לעסוק בנפש הרוחנית, שהיא זו שנחשבת ביהדות, כרמת האדם. רמה, שהיא מעל הרמה הבהמית הדואגת רק להישרדות והמשכיות ומעל רמת התאוות, שבהן נכנס כסף. רוחניות, היא מעל כולן. ואם נלך על פי עצות החכמים בנושא זה, הם יראו לנו כיצד להתנהל נכון ועדיין, יהיה לנו זמן ואפשרות לעסוק בלימוד תורה. כלומר, שהם מציגים לנו כיצד עובדת החברה הרוחנית באמצעות מערכת של כלים שלובים, של ערבות הדדית כלכלית, שמעלה הן את הפרט והן את הכלל. ובכדי שתהיה חברה כזו, רוחנית, צריך קודם לייצר כלכלה בריאה ומאוזנת לדבריהם, שממנה ברור שכולם תלויים בכולם, כמו גם הכלל בפרט והפרט בשאר הפרטים ובכלל. שמכאן, מתחילה ההדדיות, שבבוא העת ע"פ החכמים, גם תהפוך לערבות של ממש בינינו, כדי שנוכל לעסוק ברמת החיים הנכונה. שרמה זו, היא אינה של נהנתנות, אלא של בני אדם, השואפים לקידמה המוכרת בכתבים במילה "גאולה". שזוהי תקופה, שכבר מתוארת לנו במקרא כתקופת רווחה בכל הרמות, הן הנפשית והן הכלכלית, כזמן אחרית הימים שבו יהיו בע"ה במהרה בימינו, כולם ערבים לכולם.