על 4 הבדלים בין חסידות לקבלה 

זמן זה, כפי שהמציאות מוכיחה לנו זאת, הוא זמן מיוחד. יש בו הרבה שינויים, התקדמויות, בירורים ותובנות רבות שמקדמות את העולם ואת עם ישראל בתוכו, למצב הבא. ובמסגרת זו, של התפתחות כללית וכלל עולמית, מתרחשת לה במקביל לכל גם מעין מהפכה רוחנית. כזו, שמגלה לנו משנה לשנה במשך השנים האחרונות, את התפשטותה של חכמת הקבלה, בארץ ובעולם, עד כדי הגיעה לכדי מיינסטרים אפילו ופופולריות גדולה. ומהפכה זו, שמתרחשת וכבר הביאה להתפשטות חכמת הסוד בקרב דתיים, אצל חילוניים ואפילו בקרב גויי אומות העולם, חושפת בתוכה רובד נוסף הקשור גם בהתפתחות מלימוד החסידות, להוספת לימוד הקבלה. שכן, על אף שמרבית החסידים חושבים שאין הבדל בין השניים ושרבָם כבר טמן את כל סודותיו בספריו, אין זה מדויק כל כך. שהרי, לא מן הסתם הקבלה עומדת בפני עצמה כחוכמה ואף כמדע. זאת, לעומת החסידות, שעל אף גדולתה, המדובר בתנועה שהגה הבעל שם טוב הצדיק ולא באחד מארבעת רבדי התורה. ומכאן, שהבדל בסיסי ויסודי זה, שבין חסידות לקבלה, אכן מתגלה בתקופה זו במלוא תפארתו מעצם לימוד של רבים את הקבלה, בנפרד מכתבי החסידות. שכן, עם כל גדולתה של החסידות, הקבלה לא כלולה בה "כל כולה", כפי שאין שום תנועה או ספר, שכולל בו הכל מכל, מלבד התורה. ועליה, מבוסס הכל וגם הקבלה. והחסידות, כפי שזמנים אלו מוכיחים, היייתה ועודנה מדרגת ההכנה הגדולה אשר בה יש צורך לשם לימוד חוכמת הסוד והכשרת הכלים לכך. עם זאת, כעת, כשכבר אפשר, מותר ואף מחויב ללמוד קבלה כפי שמסבירים לנו חכמים רבים, הנה יש צורך לעמוד על כמה וכמה הבדלים עיקריים שבין חסידות לקבלה, או לפחות בכל הקשור בלימוד בהם:

 

1. תחילה, מעבר לכך שהחסידות היא תנועה והקבלה היא רובד הסוד, שבתורה ולא תנועה ש"נוסדה", הנה יש הבדל גם בין הדרך והשיטה עצמה. כך שעל פי שיטת הקבלה, דרכו של ההולך בשביל הרוחני היא על דרך הכרת הרע שבו ותיקונו. זאת אומרת, שמי שלומד קבלה, הולך בדרך של תיקון הרע שמתגלה לו, בהתאם לרמתו. והרע, הוא דבר "מבורך" שמתגלה למי ששואף לתיקון. לעומת זאת בחסידות, כידוע הכלל המרכזי הוא "דבקות בשמחה" ולא בהכרת הרע, אלא הכרת הטוב. מצב, המכונה גם דבקות ב"קו ימין", לעומת הקבלה שמאפשרת גם את הכרת "קו שמאל". וזהו, הבדל מרכזי בין שני העניינים, אך עם זאת יש בו גם סייגים. שהרי, אין דרך הקבלה פירושה הליכה ברע, אלא בדומה לחסידות כל מטרת הפוסע בדרך היא דבקות ב"קו ימין" של שלמות ושמחה, אך מותרת ונדרשת הביקורת (שמאל), לשם תיקון. לשם הגדלת האמונה והשגת המדרגה הבאה מבין 125 מדרגות שיש לתקנן. חסידים לעומת זאת, נמנעים כמעט לגמרי מ"קו שמאל" ורע, שעלול להתגלות בעולמם

2. בלימוד הקבלה המטרה היא משיכת אור מקיף ובחסידות, המטרה היא התבוננות. היינו שזו לעומק וזו לרוחב. והבדל זה שבין צורות הלימוד, מלמד את הפוסע בדרך הקבלה גישה שונה מהחסידות אשר בה ישנה גם לא מעט "ארציות", מה שאין בחכמת האמת. כך שבלימוד הקבלה, אין כל ארציות אלא כולה עוסקת בספירות ועולמות והלימוד וכולו מנותק מהעולם הזה (שמתעלה מעלה עקב העוסק בקבלה). לכן גם, הלימוד בקבלה נקרא ל"גובה" או "לעומק". והחסידות לעומת זאת ולהבדיל, קשורה יותר בהרחבה שמקורה מהתבוננות והכרה במציאות הרוחנית לרוחב. לכן גם, מי שעוסק בלימוד הקבלה עסוק יותר בעניין הכוונה הפנימית "לעשות נחת רוח לבורא" מתוך קריאה בלימוד הספירות והעולמות, מה שמביא למצב שמכונה בסוד "משיכת אור מקיף" (שמתקן את האדם). ובחסידות, התיקון הוא לרוחב ולא מכיל לימוד של ספירות ועולמות במידה מרובה כמו בלימוד הקבלה

3. הגישה למטרת הבריאה אמנם משתלבת בין החסידות לקבלה, אך הדרך והשאיפה להגיע למטרה זו, שונות. לכן, על אף שהמדובר באותו דבר ובאותו בורא, בעניין המטרה הקבלה היא "ממטה למעלה" וחסידות, היא מ"מעלה למטה". זאת, כשבזמן הלימוד העניין מתהפך ולימוד הקבלה הוא ממעלה למטה והחסידות היא ממטה למעלה. לכן מבחינת המטרה, הקבלה שואפת להביא תיקון לאדם על מנת שיתעלה ובכך ישיג את הטבת הבורא ויטען ויעיד על גדולתו. עם זאת החסידות, מבחינת המטרה, שמה במרכז יותר את היחס למשיח, לגאולה ולחיצוניות בכלל, כדבר היורד ממעלה למטה. זאת לעומת הסוד שבמידה והאדם לומד אותו, הוא מקבל את הדברים ככלי מתוקן, ממטה למעלה, שזו ע"פ הקבלה הגאולה וגילוי אור המשיח. אור, המתגלה אט אט ובכל מדרגה וזאת, עד גמר התיקון הפרטי של האדם שמגלה את אור המשיח הפרטי שלו במלואו. שאו אז, אין כבר הבדלים בין מעלה, מטה, כי הכל אחד

4. הקבלה קשורה יותר לדרגת החסיד של הקב"ה ולעומת זאת, מי ששיך לחסידות, קשור יותר לאדמו"ר, לחצר ולכתבי החסידות של השושלת וכו. זאת אומרת, שלא פעם חסידים הם בעיקר חסידים של רבם וחצרם ואח"כ או יותר נכון באמצעות זאת, הם חסידי הבורא. לעומת זאת, כיוון שהקבלה התפתחה ללא קשר לשושלות ואדמורים, לא פעם לומד הקבלה נשען על נשמות האר"י הקדוש, רשב"י, בעל הסולם ושאר מקובלים ולא על רבני ואדמורי חסידותו. שבכך, המדובר תמיד בחכמת קבלה אחת שמתפתחת, לעומת כתבי החסידות ששונים מחצר לחצר, עם כל זאת שכולם עוסקים באותו דבר מבורך. ועל כן, היותו של לומד הקבלה תלמיד של החוכמה, לא מחייבת אותו בהשתייכות לחצר כלשהי כלל ובטח שלא ברמת "חסיד" של אותה חצר, שכן, מטרת לומד הסוד היא תיקון. זאת, לעומת חצרות החסידים שעל פי רוב כאמור, דבקותם נטועה בשורשים של עבר מפוארים, מהוגי חסידותם, זו שאליה הם משתייכים