לו הייתי ביבי (בזמני מחאת רוטשילד)

השיטה הכלכלית החדשה:

הצעת החוק: צדק חברתי

השיטה: ההפך ממה שעכשיו

תכירו:כלכלה אלטרואיסטית שיתופית

לעיונכם...

במחאת הדיור, המחירים, הרופאים, הקוטג' ובכלל, במחאת העם הזו שפרצה כאן באזורנו בין תמוז לאלול התשע"א, התעוררה יותר מהכל שאלה אחת גדולה. שאלה אחת שממנה נגזרות שאלות רבות, אך השאלה לכשעצמה, מהו צדק חברתי, היא שאלת המפתח.

צדק עם או בלי גרשיים בצדדיו. והמונח הזה, שנצעק בפי רבים (ואף נמצא במצע הליכוד), נחשף בשנת 2011 במלוא מערומיו. כולם קראו לו, אך הוא לא ענה והשאיר אותנו מגוחכים. פתחנו לכבודו אהלים, אבל הוא לא בא להתארח. ה "צדק החברתי", צריך שיספרו לו עצמו, מי הוא, מה הקשר בינו ובין כלכלה, ובכלל, מה הקשר של כולנו לכל הדבר הזה שנקרא "שיטה", שזקוקה להחלפה, כפתרון אמיתי לבעיה שכל פתרונותיה הנוכחיים, הם סתימת חורים ופיות. צדק. בינינו. בצורת כסף...

אהבת החכמה

ונתחיל בפילוסופיה. וכשאני אומר פילוסופיה אני מתכוון לתיאור הכללי של המצב, הסיבות שמביאות אותנו לתוכו וכתוצר מכך, המסקנות שאותן עלינו להסיק. ובאמת, כשאנו מביטים במונח הזה, "כלכלה", ניתן לסכמו כסך כל הכסף הקיים בשוק וחלוקתו בין האנשים שבציבור+המדינה. זה בקיצור, ההסבר המתומצת של מה שמוסבר בויקיפדיה ובעצם, אפשר לומר שבמושג "כסף", נכללים אף משאבים שונים, כוח אדם וכולי. מיני שמות שונים למה שמתהווה בעצם בסופו של תהליך, לתרגום כספי המייצג מעמד כלשהו של אדם, משפחה, ארגון וכדומה
 
 

השיטה: ההפך ממה שעכשיו

כשמבינים ש - כסף, כמו כל משאב אחר, הוא מוגבל, הרי שכתוצאה מכך, צריך לחלקו נכון והיטב בין האנשים, בדומה לכך שהדלק כמשאב, נגיש לכולם במחיר

X, ללא יוצא מן הכלל וכביכול, שווה לכל נפש. דבר ידוע הוא בכלכלה שכמות הכסף בשוק מוגבלת ותנועה באיזון בו כגון הדפסת שטרות נוספים, מביאים לאינפלציה, אבטלה וצרות נוספות. אך אם נדמיין לרגע את הצורה של השוק הכלכלי כבלון, שבמרחבו פזורים האנשים וביניהם מתפזר הכסף, נוכל לנסות ולייצר אולי שיטה כלכלית הולמת והגיונית שתדאג לחלוקה נכונה של המשאבים. היינו, של הכסף. שיטה שתכוון נכון את חלוקת הכסף בין האזרחים והמשפחות. ויש להבין, שחלוקה נכונה אינה דווקא חלוקה שווה, אלא הכוונה היא לחלוקה שאינה יוצרת פערי ענק בין המעמדות. וכשהפער נכון בין המעמדות, יכול האחד להרוויח סכומי עתק והאחר סכום קטן בהרבה, אך לשניהם, יש יכולת פרנסה ורווחה לקיום מודרני בבסיסו. אך בכדי שזה יתקיים, יש לשנות את השיטה העכשווית, שאינה בעלת מודל שתומך במצב המתואר, מפני שהמצב המתואר, אינו בא מהתחום הכלכלי, אלא מעניין הצדק החברתי. צדק חברתי פירושו, פערים נכונים בין עובדי השוק, כך שכולם, עד כמה שניתן, חיים בכבוד מינימלי ומשחקים בתחרות עם כללים הוגנים.

מתקנים את הבלון

אם נחזור לרגע לדוגמת הבלון שבו פזורים X אנשים וביניהם מתגלגלת כמות של Y כסף, נבחין בתופעה מעניינת. תופעת הריכוזיות. יש מקומות שבהם היא אסטרונומית, יש כאלו שפחות, אבל בעצם, תופעה זו, שולטת בחלוקה כולה: כל אחד רוצה למשוך לעצמו בלבד, חי לעצמו בלבד, מעדיף להרוויח כמה שיותר גם אם זה על גב משכורת מינימום של אחרים ובעצם, כולם מרוכזים בעצמם. גם ה"מעמד הבינוני" וגם יפי הנפש ההומאניים. כולנו מרוכזים בעצמנו ובעשיית כספנו וזאת מבלי להאשים איש שכן, כולם נוהגים לפי כלל הג'ונגל לפיו התפוח אינו ממתין לך על העץ שתקטוף אותו. אם לא תקטוף אחרים יקטפו. ובעולמנו, בו רובנו קשיי יום ומעדיפים לחיות מאשר לרדוף אחר חלונות הראווה, אנו מוצאים עצמנו כרוב מול מיעוט בעל ריכוזיות כזו או אחרת שבאמצעותה, הוא שולט בכלכלה. ומולו, אנו, שהיינו כנראה נוהגים בדומה אילו היינו הם וכהוכחה לכך, אנו מתנהגים באופן דומה ומתלהמים על אחרים שמשכו יותר מאיתנו. ומכאן והלאה, ניתן להבחין שחלוקת הכסף בבלון היא של כלכלה שלמה של מלחמת קטוף ככל יכלתך, רמה, גנוב והעלם כשתצליח ולבסוף, מה שהשגת יקבע את מעמדך. וזהו מעמדך:

40% תפרנים המרוויחים 3000-7000 ש"ח

30% שנעים על הסקאלה שבין תורכיה ללונדון היינו 7000 - 15000 ש"ח

20% מסודרים יחסית, שמכניסים 15000 - 30000 ש"ח

10% הם כל השאר, כשחלוקת המעמדות ביניהם היא כבר סיפור אחר

ובכדי לתקן את הבלון הזה שכולו חידודים חידודים של ציבור שלם ואגואיסטי המנצלים אחד את השני ומתלוננים האחד על השני, אנו צועקים "צדק חברתי". והרי לפניכם צדק חברתי:

הצעת החוק

בהתחלה, זה אולי נשמע מוזר ותמוה, אך זה רק מפני שהורגלנו בצורת מחשבה אחרת. כזו שמזיקה לנו. אך אם רק נפליג במחשבה לגלי הים של הצעת חוק זו והשיטה שמתוכה היא נובעת, יתבהרו הדברים במהרה. וכך, בהתאם למחאה, לקריאה לשינוי בכלכלה, בחברה, ברצון להבין מהו צדק חברתי והקשריו השונים לחיינו, אנו מציעים בזאת לקרוא בעיון, להפנים, להבין ולהביא לשיח הציבורי את הצעת החוק הבאה:

מתן שכר מינימום לעובדים, על פי מדרג קבוע כזה או אחר, באחוזים כאלו ואחרים. כלומר, מעבר לקביעת שכר מינימום קבוע בשוק, יש לקבוע שכרי מינימום נוספים שהם גבוהים יותר, בהתאם להכנסות העסק והמעביד ורווחיהם.

כך לדוגמא, אדם המשתכר בסכום של 70000 ש"ח בעסקיו נטו, אך מעסיק 4 עובדים בשכר המינימום הנוכחי, יחוייב לשלם 8000 ש"ח נוספים למשל, אם בצורת מס ואם בצורת הענקה ישירה לעובדים. ההיגיון העומד מאחורי דוגמא זו הוא בתלות שלנו זה בזה, כבני אדם בחברה בכלל ובכלכלה בפרט. יחסינו הכלכליים, כקונים, כמוכרים, כנותני שירות, עובדי מדינה, פועלי בניין, קופאיות בסופר או אנשי הייטק, רק באים כאן לידי ביטוי בצורת חוק:

חוק נגד ריכוזיות שכן, אין טעם בכלכלה שבה אדם אחד יכול להרוויח סכום של מעל למשל, 60000 ש"ח כשמחוצה לביתו, יש אדם רעב שמקבץ נדבות ומולו בבנין יש לפחות כמה משפחות מתחת לקו העוני. ובאמצעות חוק שכזה, ישומו באופן הדרגתי והעמקת הבנתו בציבור, תתהפך שיטת הכלכלה הנוכחית שבה כל אחד שיכול מושך לעצמו, כלומר כולנו, למצב שבו יש חלוקה הוגנת בין מעבידים ועובדים. בין המדינה לאזרחים. בין בעלי רשתות השיווק לאלפי הקופאיות העובדות בשכר מינימום ובין חברות ואמפריות ענק המעסיקות עשרות אלפי עובדים כעבדים שעל גבם מתעשרים בוסים ומנהלים בסכומים עצומים, לא כולל בונוסים.

יתרונות השיטה וישומה

יצירת תחרות והפרטה טבעית יהיו חלק מתוצאותיה של השיטה הזו. ריכוזיות, באשר היא, מזיקה לשוק, לתחרות, לחלוקה נכונה של המשאבים/כסף ומובילה לפערי מעמדות וניצול שמובילים ממילא לשוק שחור/אבטלה/חיבור הון שלטון ועוד תחלואות המוכרות לנו מכל כלכלות העולם כולל זו שלנו. באמצעות שיטה זו, יחולו שינויים בשוק ואף בהתנהלותו בעתיד, והוא יעבור למצב של תחרות על לב הלקוח, בכדי להרוויח כמה שיותר. כיום, רווח החברות הגדולות הוא אסטרונומי והוא על גב הצרכנים והעובדים, שנשלטים על ידי מעסיקים עושקים. העוול הוא לא רק בשכר הנמוך לעובדים, לעומת ההכנסות הגבוהות של בעלי עסקים רבים, אלא הוא גם על גבנו כצרכנים, אם בעניין שירות הגון, אם מבחינת המחירים הלא הולמים או אף בעניין היחס הכללי והנכון אלינו, כצרכנים ולקוחות. החוק, שיחייב חברות לשתף בחישוב נכון את עובדיהן ברווחים יגרום ליצירתיות בתחרות על לב הלקוחות וכספם, תוך מתן שירות, מחיר ויחס הולמים שכן, ילכו למתחריו המסוגל להחזיק עובדים בשכר נאה תוך מתן מחיר ושירות הולמים. באמצעות השיטה, חברה שלא תרוויח בהתאם ליכולות שעליהן היא מצהירה ובהתאם למחויבותה לציבור, לא תוכל להעסיק מאות עובדים בשכר מינימום. מה שיוביל אף להפרטה נכונה וציבורית של חלקים מן השוק שבהם יש ריכוז כסף, העסקה בשכר עבדות ושליטה על המחירים, השוק והכלכלה באופן מעוות. הפרטה טבעית שתגרום לחלוקה של כסף שמרוכז כיום במקומות אחדים, תביא אף למקומות תעסוקה, חסימת תקיעות מזומנים בשוק ופרופורציה נכונה בין מחירים, משכורות ואיזון ההיצע והביקוש בהתאם למעמדות והתחרות שבה החוקים הוגנים לכולם. מעבר לכך, קיום החוק יביא לשוויון מעמדות: מפני שבכדי להגיע למצב שבו כל אדם בישראל מסוגל להשיג מספיק כסף לקיומו ורווחתו, על פי תנאים מינימליים בעולם המודרני, יש להגדיר את מספרו של הסכום אשר לה נזקקת משפחה ממוצעת ולפיו, לשאוף לחלוקה ראשונית של סך כל הכסף בשוק. מעבר לחלוקה ראשונית זו של הכסף, יש להחיל את חוק שכר המינימום הנ"ל, כך שככל שאדם מרוויח יותר, כך הוא גם מחזיר אחוז גבוה יותר לציבור בצורה כזו או אחרת, כלומר, אם כמס, אם כמשכורת מינימום בדירוג, בצורת היטלים עקיפים וכדומה. כך לדוגמא, ברוח הצעת החוק, במידה ואדם משתכר סכום של 50000 ש"ח כשכיר, אך אין לו עובדים, הרי שבמסגרת החוק, יופעל עליו תשלום גבוה יותר לטסט לרכב לדוגמא (סביר להניח שהוא מחזיק ברכב יוקרתי יותר מן הממוצע). מעבר לכך, ניתן למנות פקודת שמאי כללי של השוק וכך למשל, ניתן להגביל את עניין המתעשרים על גבי ריכוזיות של נדל"ן בידיהם ושאר מיני משקיעים בנכסים שמעוותים את השוק. ברוח זו לדוגמא, אם שמאי קובע את מחירה הריאלי של דירה על פי הקריטריונים שהמדינה מציבה, על כל סכום שמעל קביעה זו, יוטל מס. אין מה לעשות, בישראל, הנדל"ן צריך להיות מפוקח ויש לראות אותו בדרך שאינה אפיק של השקעה. לא חסרים סעיפים לדיון במסגרת השיטה והחוק. יש כאן נושא שלם לבחון אך עניין השיוויון במעמדות המתרחש בשיטה זו וברוחה, מאפשר סוציאליזם אמיתי שבו החזק והעשיר, נותן לחלש ממנו, אם כחוק ואם כאוטופיה של חברה מתוקנת. יש לבדוק זאת היטב ולהבין שהחלת חוק ראשי שכזה ותחתיו קיום סעיפים שונים המביאים לחלוקה נכונה של הכסף בין האנשים המרכיבים את הציבור, מביאה לאיזון וחסימת האופציות להתעשרויות חסרות פרופורציה, מונופוליזם, זלזול בציבור העובדים ושאר מאפייני השיטה הנוכחית. מעבר לכך, הצעת החוק תניע את הכלכלה לתחרות נוספת בשוק העבודה והיצעיו ובעצם, כל המצב הנוכחי יתהפך על פי החזון של השיטה, מתרבות חברתית וכלכלית של אגואיזם, ליצירת שוק שבו הגורמים מחוברים כלכלית, בעלי פערים נכונים במעמדות ומנהלים כלכלה שבה היחסים השונים שבין האנשים והכסף שלהם, באים לידי ביטוי כשוק אינטגרלי, יצירתי, מוגדר ומעוגן לתחרות על פי חוק החוסם ניצול ולכן, פתיחת שוק חדש ומופרט של איזון, בין כמה שיותר גורמים. או בקיצור, צדק חברתי.

הכותב הוא  מרצה לקבלה ואיש תוכן באתר

www.mashma.co.il