א - לי - מות
 
הבררה הטבעית, על פי תורת האבולוציה, מסבירה כיצד החיים מתמיינים בטבע על פי הכלל בו החזק שולט. ו"חזק", מסבירה האבולוציה, הוא מי שרכש תכונה המאפשרת את המשך ההשרדות וההתקיימות בהתאם לדרישות הטבע האכזר, לכאורה. חוזקה של תכונה, בא לידי ביטוי ביכולת של בעלי אותה תכונה, לחיות על פני אלו שאין להם אותה, כלומר, החלשים. אחת הדוגמאות המוכרות לכך, היא סוג של עש מסוים, אשר נפוץ באיים הבריטיים. עד זמני המהפכה התעשייתית שהביאה עמה פיח וזוהמה אל הטבע, אחד מכל אלף עשים היו כהים. עם הזמן, מחקרים גילו שצבעם של אוכלוסית העשים הופך ליותר ויותר כהה, עד אשר 98 אחוזים מהפרפרים הפכו לכהים וזאת בכדי שיוכלו להסוות עצמם מפני טורפים, בהתאם לצבע השולט בסביבה, שהפכה למפויחת. פרפרי העש שלא התפתחו כיאות בהתאם לדרישות, מצאו עצמם יותר ויותר חשופים וגלויים ולכן סיכוייהם לשרוד קטנו ובהתאם לכך, הם הלכו ונכחדו עד לכדי אחוזים בודדים בצורתם הקודמת, הבהירה. ובהתאם לדוגמא הנל, להיות חזק, זה אומר לדעת איך להנצל מתנאים ירודים וללמוד כיצד לחיות בהם כאילו הם היו סביבתך הטבעית. יצור, שאינו מצליח להסתגל אל מה שהעולם דורש בכדי להתקיים בו, יסבול או ימות על פי רוב. זוהי דרכה של האבולוציה. כך התפתח העולם כולו על כל מה שבו ויש עשרות אלפי מחקרים בנושא, המדגימים כיצד נוצרו שינויים באברים, בחושים, בצבעים ועוד בכדי לשרוד, שכן בזכות גמישות זו של היכולת להשתנות, יתכנו החיים. אם דבר זה לא היה קיים, מינים רבים לא היו מתקיימים כלל ואולי אף אנו, בני האדם. אותו יצור שחי ככל חיה אחרת, התפתח ולמד את הדרך להתקיים כנגד כל הסיכויים בטבע בעל חוקים משלו, הפועל לפי עקרונות ברורים וביניהם, חוקי הבררה הטבעית. 
 
השרדות אצלנו, בני האדם, ברמה של האבולוציה וגדילה בהתאם לבררה הטבעית בה החזק שולט, פועלת באופן כמעט זהה לאופן בו מתרחש הדבר אצל בעלי החיים האחרים. גם אנו התפתחנו ולמדנו לשרוד והפכנו מאנשי מערות פרימיטיביים לטורפי העל שאנו כיום. דברים רבים השפיעו עלינו ותכונות רבות השתנו אצלנו במהלך ההסטוריה עד אשר הצלחנו להגדיל את אוכלוסיתנו שהייתה די דלה, לכדי מליארדי אנשים. עם זאת, מחקרים מצביעים שעיקר השינוי שחל אצלנו, בני האדם, הוא לא בגודל האברים, צבעם ושאר תכונות גופנו. אנו, לא הגענו לנקודה שבה אנו כיום, בזכות דבר מה חיצוני, אלא באמצעות פיתוח התכונה היחידה שקיימת אך ורק אצל בני האדם ולא קיימת אצל יצורים אחרים ונקראת: רוע. זו התכונה שסייעה לנו לנוע הלאה, קדימה, אל העתיד של היום. מעין כוונה פנימית שיש לנו כמין אנושי, אשר מאפשרת לנו לעשות שימוש מופרז ברצונותינו ובמהותנו ובכך, להוציא את הטבע מאיזונו. שכן, אם נבחן את שאר היצורים נראה שאין דבר הדומה לכך בכל העולם כולו, מלבדנו, אשר צורכים עוד ועוד, מעל ומעבר להזדקקותנו וזאת, מסבירה חכמת הקבלה, נעשה בהכרח על חשבון האחרים. היינו, אנו מנצלים את הזולת בכדי להשיג לעצמנו מעל הדרוש ובנוסף לזאת, הורסים את הטבע שממנו עצמו, אנו מתפרנסים ועליו חיים. ואיזון או חוסר איזון, מסבירים המקובלים, הם המצבים שתלויים בנו, כאדוני הטבע. לשאר היצורים והחיות, יש מבנה אינסטינקטיבי, מולד, המשאיר אותם בבלאנס עם סביבתם. אך לנו, כמעט ואין דבר שכזה. אלא שיש בנו רובד נוסף, הנקרא "אדם", שאין לנו הוראות גנטיות כיצד לתפעלו ולכן, אנו חורגים מתוך תחום ה"חיה" בלבד לתחום ה"אדם", מה שמביא לתכונה המדוברת. זאת מפני שאנו פה, בעולם, לא רק בכדי לשרוד, להוליד, להתרבות ולמות סתם כך. אנו פה בשביל מטרה אחרת, עליונה יותר ואנושית, מסבירים חכמינו. והדרך שלנו להשיגה תלויה בבחירתנו בתכונה שמעל הרוע היוצא מתוך הברירה הטבעית, היינו בחירה ברוחניות. ורוחניות, מסבירה הקבלה, היא הדרך של האדם להתגבר על הרוע ולמנוע מן החזק, להיות כזה באמצעות כך שהוא רע. חזק, היא מסבירה, צריך להיות זה שמשיג תפיסת מציאות רוחנית שבה הוא קשור בלב ובנפש לאנושות סביבו ולכן, הוא טוב אליה. חזק, הוא זה שאמור להיות הטוב - וההפך. ובמידה שבה לא נבחר ברוחניות כהתעלות מעל תכונותינו הטבעיות, ישלוט בנו חוק הבררה הטבעית, בו החזק, היינו הרע, הוא זה ששולט.
 
ההבדל שיש בינינו ובין שאר היצורים, בין כך שנהיה תחת חוקי הג'ונגל או תחת מערכת אנושית, נובע מהפוטנציאל שלנו להגיע להשגת מציאות של מימד רוחני. של הרגשת טוב מלאת משמעות בלתי נפסקת. רוחניות, על פי הכתוב בקבלה, היא המצב שבו אדם משיג את משמעות החיים שלו ונמצא בתפיסת מציאות של טבע אחיד ויחיד, כשלם הנמצא מעל סך כל חלקיו. כלומר, היא תפיסה של הכלת ריבוי הפרטים, לכדי דבר אחד, תבוני. ובכדי להגיע למצב זה, שבו אנו מממשים את הגלום בנו, אנו צריכים להתעלות מעל הטבע החייתי שבו אנו פועלים בדומה לכל יצור אחר ההולך אחר הנאותיו. אנו, "נפש חיה". אם נשאר בתכונותינו הטבעיות, נגלה שהתכונה הדומיננטית שבנו, הרוע, מובילה אותנו לחוקי ג'ונגל אכזריים שבהם אלימות ומלחמה הם השולטים. אין לנו דרך להצמיח כנפיים, לשנות את עורנו וצבענו וגם לא נוכל להצמיח אברים או שיניים חדשות. כיצורי אנוש, הבררה הטבעית  מוליכה אותנו ככל הנראה להתפתחות שמקורה בטיפוח יצר הרע, מפני שהוא זה שמסייע לנו לשרוד. הוא זה שעושה את ההבדל בינינו לבין האחרים, החלשים, אלו שלא הצליחו להשיג מספיק כוח. שכן, כוח אצלנו, הוא היכולת לגבור על כמה שיותר, לנצל כמה שיותר ולחיות טוב את הזמן הקצר שיש לנו פה על כדור הארץ שגם אותו אנו הורסים ומנצלים והכל, מטעם הבררה הטבעית, היינו, מטעם הטבע. אין לנו בררה אלא לנהוג לפי ציווי שכלנו ולהגן על עצמנו, גם אם זה אומר להרוס את השאר, מפני שמה שחשוב הוא לא האחר, אלא אנחנו עצמנו. האחר, זה שאינו יכול להגן על עצמו, ייאלץ לקבל את התנאים כמו כל חיה אחרת שמגלה שנגזר גורלה תחת עקרונות האבולוציה ולמצוא דרכים להשאר בחיים. זה העיקר. לשרוד. מי שלא מבין את החוקים, מפסיד.
 
אנו מבחינים בהתרחשותה של הבררה הטבעית האבולוציונית בפועל. בכל דרך שבה ניסינו להתעלות על תכונתנו הטבעית, נכשלנו. כשניסינו ליצור חברה שיוויונית אשר בה הכלל חשוב מהפרט וכולם שווים כדוגמת הקומוניזם, נכשלנו. כשאנו חיים תחת קפיטליזם חופשי לכאורה, המאפשר לכל בעל כוח לקנות ולדרוס תחת שוק חופשי לכאורה, אנו שוב נוחלים מפלה. כמין אנושי, ניסינו רעיונות רבים כשחלק מהם היו אף מפלצתיים, אך תמיד גילינו שאין לנו בררה טבעית נורמלית. אנו לא כמו כל יצור אחר. בנו, בני האדם, זה פועל אחרת.  וזה כך מסבירה הקבלה הנאורה, בכדי לגרום לנו להבין את יחודנו. אנו שונים מכל שאר הטבע בכך שאנו אחראים עליו ועל כל מה שבו כאשר אנו, חלק מתוכו. יש בנו פן אנושי, שדרכו אנו קשורים אל הזולת, גם אם הוא נמצא אלפי קילומטרים מאיתנו. וכמערכת אנושית, עלינו לבחור מה אנו מעדיפים. עלינו לדעת שבבחירתנו, אנו קובעים את צורת טבענו. כלומר, בידינו נתונה הבחירה והאפשרות לחיות תחת חוקי הג'ונגל בהם החזק שולט כשבמקרה שלנו החזק, פירושו הרע, או להיות תחת החוק האנושי. ואנושות, זה אומר להעדיף את הרוחניות. את אותו רובד במציאות, הנמצא מעל הטבע כפי שהוא ובו אנו מבינים שהאינטרס הכי גדול שלנו, הוא להיות טובים האחד לשני. להיות לא טבעיים. לא טבעי, או "על טבעי", היא בררת המחדל שמתארת הקבלה. טבעי, זה רע, על טבעי, זה טוב. על טבעי, מאפשר איזון עם הטבע, שכן כבני אדם שאינם חיות מן המניין, כשאנו נשארים בטבענו כולם סובלים, כולל אותנו עצמנו. עם זאת, נראה שאנו מתוכנתים מטעם הטבע עצמו להיות תחת עקרון הבררה הטבעית ולכן אנו מזהים את הרוע, כדבר טוב. כדבר של מה בכך. בג'ונגל, כמו בג'ונגל ולכן, אם נהיה טובים נכחד. אנו רואים את האינטרס בלהיות רעים בטבעיות ולא מתרגשים מכך או מפריזים בערכיות העניין. אנו רעים, בכדי לחיות. וככל שאנו מתבגרים, אנו רעים יותר ויותר כדי לחיות טוב יותר ויותר. ובנקודה זו מסבירה הקבלה, אנו מתחילים להפריז בפגיעתנו באחרים ותוך כדי כך, בעצמנו. כיוון שברמה הרוחנית, אושרנו האישי, מימושנו והגשמתנו, הם  דברים שתלויים באיזון אל מול הטבע. כלומר, מפני שכיצורים אנושיים יש לנו פוטנציאל רוחני, של תפיסת מציאות שלמה ואחידה, איזוננו אל מול היקום, הטבע, המערכת, הוא הכלל שמנחה אותנו מבלי שאפילו נהיה מודעים לכך. הרע שאנו חשים בחיינו, חוסר המשמעות ואי השגת האושר, נובעים בדיוק מכך שאנו פועלים לפי הבררה הטבעית. לעומת זאת, כל ההפוך מכך יושג, כשנתעלה מעל טבענו ולא נהיה ככל חיה אחרת ונבין איזה עתיד מצפה לנו, במידת השתדלותנו להיות אנושיים. ואנושי על פי הקבלה, הוא זה שהתפתח דיו בכדי להרגיש בתוכו חסרון אל האמת. אל המצב של שלמות באשר היא. אדם כזה, שכבר ראה שהחיים כפי שהם מובילים לסתמיות וסבל בפרט ובכלל ומתוך כך הבין שלהיות רע, לא מביא לו דבר מלבד הנאות רגעיות, יראה אינטרס בלהיות טוב. שכן, היכולת לזהות אינטרס גבוה יותר כגון אושר אישי ומילוי לשאלת משמעות החיים על פני חיים שרירותיים במשך 70 שנה, הוא זה שמשנה. האדם המפותח, כבר יכול להבין כיצד הדרך למניעת סבלו הפרטי והנאתו קשורים במערכת הטבעית כדבר שלם. הוא קולט שדרך יחס טוב ממנו כלפי חוץ, מחזיר אליו טוב מבחוץ, לתוכו פנימה. היינו, אדם נאור, שכבר נוגע בדרגה האנושית, יכול לראות את אותו אופק מעורפל של השגה רוחנית, שבה הוא משיג את הטוב ביותר בחייו. טוב, שנמצא מעל הרגשה גופנית או חומרית פשוטה אלא כזה שמורגש כתפיסת מציאות של הטבע כהוויה שלמה. כמהות, שתלויה בבחירת האדם בין להיות תחת עקרון הבררה הטבעית, כלומר רע, ובין הבנתו שאושרו הפרטי כאדם, עובר דרך שינוי יחסו אל הזולת. אל האנשים סביבו שבכללותם, מהווים את המערכת כדבר אחד שלם, גדול ויותר מסך כל חלקיו.