שאלת משמעות החיים המפעמת באדם, במודע או שלא, מנוסחת על ידי כל אחד בצורה שונה. יש שישאל על המשמעות עקב בדידות, אחר ישאל עקב חוסר המוסריות בעולם המתגלה לעיניו. יש כאלו שירגישו את חוסר המשמעות עקב תובנה עמוקה של אי בחירה אמיתית בדבר מה ובעצם, אופן הניסוח של שאלת משמעות החיים, עטוף לא פעם בהתאם לזוויות שונות, מהן נשאלת השאלה. הכל, תלוי בשואל. כמובן, שיש גם את אלו שיטענו שהם אינם שואלים על זה כלל, אך כנראה שהם, כמו שמסבירים חכמים, אומרים כך מההעדפה לברוח משאלה זו ולא לענות עליה או להתיחס אליה, שכן היא מוציאה אותנו מדרכי העולם ומקשה עלינו. וכל זאת, כשעל התשובה לשאלת משמעות החיים, עוד לא דיברנו. כרגע, רק עסקנו בשאלה. בעובדה, שהמדובר בחיסרון כללי שמורגש וקיים, בכל אדם בעולם. כך שעניין זה של משמעות החיים, קשור לחלק הנפשי שבנו, שעושה אותנו לאנושיים, כמעל שאר הטבע. שהרי אין שום חיה ששואלת על משמעות החיים וחווה חיסרון נפשי מטעם זו השאלה. זאת אומרת, שברור שהשאלה הזו קיימת רק בנו, כבני אדם. ובין בני האדם, בעיקר בנו, היהודים שבעולם

לכאורה, נדמה ששאלת משמעות החיים היא שאלה שדורשת תשובה שכלית כמו כל שאלה אחרת כמעט שקיימת, אך למי שמעמיק בעניין מבין שהמדובר במעבר לכך. היינו, שהתשובה על שאלת משמעות החיים קשורה בחוויה. אין זה אומר שאין על השאלה תשובה שכלית ברורה ופשוטה, אך עדיין היא לא מה שיספק את הנפש. כך שגם אם יגידו לאדם שיש בורא ואלוקים בכל דרך וניסוח, אין זה יעזור לו להבין זאת, כי כמו שכתוב ש"הלב מבין" ולא השכל. ומבלי שהלב יבין במקרה זה, תחול כל העת מלחמה פנימית באדם אשר האגו שלו טרם מוכן לקבל תשובה זו ויעניק בחזרה, תשובות משלו. והכוונה במילת אגו, היא לאותה בועה ש"חוששת" מניפוץ ואיבוד כל המוכר לה, שהעניק משמעות, גם אם היא שקרית. ומכאן, שאם האדם מוכן לכך, להבנה שהמשמעות קשורה לרוחניות, ליהדות, לקבלה, לבורא ולתורה וכו, או אז, תתחיל להתקבל בו התשובה באמת. זאת, שלא דורשת רק את אזניו של האדם המקשיב, אלא את היכולת להתחיל לחוות את החיים ברמה הנפשית ולא רק הגופנית והשכלית. וברמת החוויה, שבה האדם מוכן לגלות את התשובה האמיתית לשאלתו ולא לקבל "סתם נחמה", הוא אכן יוכל להחיל על עצמו שינוי שיאפשר לו את הבנת המשמעות שקודם, לא נתפסה בו והוא שאל לגביה. אותה משמעות חמקמקה, שהוא לא ידע על קיומה.

משמעות החיים, היא לא יעד שאליו מובילה הדרך. או יותר נכון שלא רק. היינו, שהיא גילוי, של כל רגע ורגע דווקא, של משמעות בדרך ליעד. וכידוע, בסופו של דבר, היעד הופך לדרכו של האדם שהלך בה ובכך, מופנמות בו כל אותן משמעויות קטנות שנאספו, לכדי גילוי של משמעות אחת גדולה לחיים. על פי שפת הקבלה, המדובר ב"תיקונים" קטנים ומרובים, המתאספים לתיקון אחד גדול הנקרא "גמר התיקון". והשגת מצב זה, מקורו בהליכה בדרך שבה האדם מצליח להקנות לכל שלב משמעות ולא מן הסתם. שהרי, כיוון שלא מדובר על מיסטיקה אלא על מציאות ממשית ואמיתית, הבורא אכן מתגלה לאדם אט אט ומראה לו כיצד, הוא עצמו קשור למשמעות שברגעי חייו של אותו האדם. ומי שמצליח לעשות עבודה שכזו על עצמו, המכונה גם "פנימית", מגלה כיצד הוא יוצא מהסתרה, של אחר שלב, לקשר עם ה'. שבכך, כמוסבר, נרקמת בין האדם לבורא מערכת יחסים, בדומה לזו שבין בני זוג בעולם הזה, עד אשר הם בשלים לכדי "מיסוד הקשר" והולדת ילדים. ובהתאם לכך, גם ברוחניות מתגלים שלבים שכאלו המכונים למשל "עיבור", "יניקה", "זיווג" ועוד, המסמלים את אותה מערכת יחסים שבינינו, לבינו. והמשמעות, על אף שיש לה רגעי שיא כמו השמחה האדירה בהולדת ילד וכדומה, עדיין יש לה גם מקום בכל רגע ורגע בחייו של האדם. בכדי להפנים זאת, האדם צריך לחקור טוב יותר את שאלת משמעות החיים ולא להתעלם ממנה. היינו, לגלות ממנה, כיצד אין יום בחיינו, שלא מכוון אותנו לשלמות, עכשיו ולעולם.

השגחה, היא המילה הנהוגה בכדי להסביר את אופן שליטת הבורא במערכת של הטבע, כתבונה, המובילה אותנו שלא באופן מקרי, לגילוי הבורא. לכן במילים אחרות, הבורא משגיח עלינו ועל כל העולם ומכוון הכל אליו. היהודים, מסבירי חכמי החסידות, זוכים להשגחה זו באופן פרטי והעולם באופן כללי. היינו, שלכל יהודי יש השגחה ייחודית ופרטית של ה' עליו ולעומת זאת לעולם, יש טבע שדרכו הוא נשלט. ישראל ככתוב "מעל כוכבים ומזלות", המסמלים את הטבע. ואכן, כאשר אדם מפותח דיו בכדי לרדת לעומק שאלת משמעות החיים ולדעת את התשובה עליה באמת, ובטח שכיהודי, עליו לדעת שאין רגע בחייו שלא מושגח על ידי הקב"ה, כמו אב המשגיח על בנו. כך שהכל מסובב מסיבה מסוימת וגם למה שנדמה כרע או מורגש כך, יש סיבה. וסיבתיות, הקשורה במטרתיות, היא המסוגלת לפקוח עיניו של אדם ולהבהיר לו את המשמעות האדירה שהוא יכול לגלות בחייו ובהמשך, לאסוף את הכל לאחד שלם מלא משמעות. דומה הדבר לאישה יולדת. כך שאם היה סבלה סתם כך, בלי סיבה כל שהיא כגון ההריון ובלי מטרה שהיא הילד, היה כל סיבלה לשווא. עם זאת, מתוך הבנת עניינים אלו, אף הסבל נסבל שכן, יש משמעות לדברים. יש המשך משמח. וכך, התשובה לשאלת משמעות החיים מקבלת אכן את המענה לה, הן שכלית והן חווייתית, דרך לימוד הקבלה והחסידות בזמנים אלו, לתרים אחר השאלה, בדומה לאותה דוגמא. או יותר נכון, למפותחים שבדור המעזים לשאול עד הסוף ולגלות, את התשובה לשאלת משמעות החיים שלהם, מפסיעה בדרך הרוחנית