"חילוני", מוסבר בכתבי היהדות, היא מילה שמקורה מזמן עבודת הקודש שנעשתה בזמן יום הכיפורים, על ידי הכוהנים. שבערב זה, היו הכוהנים נכנסים אל קודש הקודשים ושם, מבקשים מחילה בעבור כל אחד ואחת מאנשי העם. לעומת זאת העם, על אף היותו קדוש ועליון ובעל השגות רוחניות מופלאות, נחשב היה כ"חילון", לעומת הקדושה שבמעמד הערב הזה שבבית המקדש. שבכך, מודגשים הכוהנים כקדושים בעליונותם ובתפקידם, על פני כולם.

עם זאת, בימינו אנו, יש כידוע בלבול רב בין מושגים רבים ושונים וביניהם זה. ומה עוד, שלא פעם ממשיך בלבול זה של אי הבנת המושגים, להוליכנו שולל ולא להבדיל גם בין שאלת היותנו כופרים, או חילונים. שהרי חילוני, לפחות עד לא מזמן על פי מושגי ימינו אלו, הוא כבר אינו מי שלא מאמין באלוקים, אלא זהו מי שאינו הופך בחזותו ובמנהגיו ל"דתי" ולכן נקרא "חילוני" (חילוני, הוא מי שאינו דתי). ועם כל זאת, כפי שאנו רואים, בעיקר בדורנו זה, כבר לא מעט חילונים הנם בעצם כופרים, אשר רק מגדירים עצמם כחילונים, אך ככל הנראה המדובר בהמשך ירידת הדורות וההגעה לעת של כפירה ואי ההבנה שלה. שאדם, כבר אינו רואה עצמו כיהודי, הבוחר בדרך חילונית או דתית, אלא מתוך בלבול כאמור, לא פעם ולא מעט, הולכים בשביל של לכפור מבלי לראות זאת, בעצמם. 

וכמובן, בבואנו לעסוק במושגים כגון רוחניות ואמונה, הרי שיותר ויותר נוטים לבלבל ולערב הגדרות של דברים, מבלי להבין בכלל בעצמם כיצד הם מבולבלים שכן, כשעוסקים במושג "רוחניות", הרי שבהכרח עוסקים ב"יהדות" או בעצם ב"רוחניות יהודית" כי בלי יהדות אין רוחניות. היינו, שאין דבר כזה "רוחניות חילונית", אלא רק תעתוע שאולי קשור ב"עצות", ב"אנרגיות" ו"דרכים", שעדיין נטולי כל קשר לרוח, אלא הם כולם בגוף, בחומר וברמת העולם שכאן. ולעומת זאת, בעיסוק האמתי במילה זו, אין מנוס מלקשור אותה ליהדות, לקבלה, לאינספור כתבים עצומים של חכמינו, שחכמת הגויים אינה מגיעה כמובן לקצה קרסוליהם של קודמינו כאן. ובכל זאת, עדיין עם כל הכפירה שבדורנו זה, עם כל הבלבול, הרדידות והשטחיות של מני "רוחניקי" הארץ והעולם, עדיין החיפוש החצוני והפנימי אחר האושר והטוב, רק גוברים. לא מעט הולכים ותרים אחר תשובה אמתית ומחפשים לדעת את המשמעות לחיים האלו, שמעבר להמצאות שונות ומשונות של סלוגנים, שאנו נתקלים בהם חדשות לבקרים כהבטחה לדבר הבא. שכן. הדבר הבא כבר כאן והוא כולל בו את הכל. גם את החילונים, שמחפשים את מה ש"הדת לא יכלה לתת להם" כביכול. כלומר, שדבר זה, שמצד אחד הוא ישן, אך תמיד מתחדש ולכן נחשב כחדש, הם החסידות והקבלה, הפותחים בפני החילונים את פנימיות העניינים המופלאים, המסתתרים מאחורי דברי הדת היבשה, לכאורה.

לימוד פנימיות היהדות, היא הדרך הנקראת חילוניות רוחניות, או רוחניות חילונית, לחפצים לשחק במושגים אך עדיין רוצים לעשות בהם סדר בכדי לפחות להרוויח זמן. שכן, ככל הנראה, בדרך זו של לימוד של לא מעט שבדורנו זו הולכים בה, לא נדרש האדם "לחזור בתשובה" או לעשות דבר וחצי דבר בכדי להבין את המערכת, שמניעה את העולם ואותנו כאן. מערכת, שמכונה "רוחנית" כי היא עוסקת בסיבות ובשורשים, שהניעו הנה אותנו לתצאות חיינו, כענפים היוצאים מזרע שבאדמה נטמן. ולכן, מהכרותנו את המערכת הזו, הרוחנית, כיהודים המאמינים ומבינים באופן נאור את הדברים, נוכל לדעת כיצד להתפתח ולהתקדם הלאה בחיינו וכל זאת כאשר המדובר ברמת הפנימיות של הנפש, הוזעקת למשמעות בעולם. לתשובה אחר שאלה פנימית, אחר מילוי לחסרון, המכאיב למי שכבר בתוכו זקוק לתשובות אמיתיות ולא להמצאות של "הענקת משמעות", שהן כולן פסיכולוגיה ולא רוחניות או קדושה. זאת אומרת, למי שזקוק ללימוד זה של הקבלה  והפנימיות, אם כחילוני ואם כאדם שכבר מרגיש שהוא מאמין, אך רוצה לדעת מה מסתתר אי שם מתחת לכל הקיים