זמן הסליחות, שנמשך מסוף חודש אלול ובכלל ממשך כל חודש אלול, אל תוך ראש השנה החדשה וחודש תשרי בתוכה, הוא זמן שלפי החכמים יש לעשות בו חשבון נפש. היינו, לנהוג לפי אותו ביטוי שנשמע מופשט לכאורה, בעיקר בזמננו, אך האמת שלא מעט דנים בו, הן בחיבורי החסידות המגוונים והן בכתבי הקבלה השונים, העוסקים בעבודתו הפנימית של האדם. של זה, שצריך ואמור לעשות את אותו חשבון נפש, לקראת יום הדין, שהוא ראש השנה. עם זאת, לאדם מישראל בימינו, מושג זה נשמע מעט תלוש ודורש העמקה לעומת זמנים עברו. שכן, תקופה זו המתאפיינת בחילוניות הגובלת בכפירה, נבדלת מזמנים אחרים ומתקופות אחרות בעברו של עם ישראל אשר בו אף המתבוללים והכופרים, ידעו מהו עניין חשבון הנפש. כלומר, שדווקא בזמן זה, עת שבה שבנו לארצנו וכביכול יש באפשרותנו להתחבר אל עומק יהדותנו, הרי שאנו ההפך מכך ומנותקים ממנה. מן המקור הרוחני שלנו. היינו, שאפילו לעומת תקופות מעברנו שגם בהן הייתה חלוקה בעם, הרי שגם ה"חילונים" של אז, עוד היו איכשהו מחוברים. הם הבינו על מה עניין חשבון הנפש, על מה מבקשים סליחות באלול ולקראת מה יש להכין את הלב, בכיפור. ובימינו אנו, כאשר כאמור יש לנו את ההזדמנות הכי גדולה בהיסטוריה לדעת ולהבין בדברים, דווקא עכשיו, אנו הכי תלושים. הכל נשמע לנו מופשט ובלתי מובן. מנותק, מהחיים היומיומיים שלנו. 

הילד הכי גרוע מבין ארבעת הבנים בהגדה של פסח, ממשיל הרבי מילובביץ' במשל, הוא הילד החמישי. זה, שמראש לא בא לסעודה. זה, שלא אכפת לו ושמצדו, שנאכל ונהנה. אין לו שאלות, הוא לא רע ומתנכל, הוא אינו טיפש אבל הוא גם אינו עומד להתעניין בדברים. במופשט. בכל אותם עניינים שבהם "עוסקים היהודים/הדתיים". אותם אנשים שעוסקים בנפש האדם במקום ליהנות מהחיים ומכל הטכנולוגיה והחומריות שהם מציעים. זהו הילד החמישי. אותו חילוני, שאין לו מושג על מה לעשות חשבון נפש, שאינו יודע מהי נפש ובטח שאין לו מושג על מה הרעש וממי לבקש סליחה. שהרי, ראשנו, הן כדתיים והן כחילוניים, הן כמאמינים יותר והן כמאמינים פחות, כל כך עסוק בזמנים אלו במשהו אחר, עד שאנו מתקשים בכלל לרדת לאותו עומק הנדרש מאיתנו כ"חשבון". אנחנו כל כך עסוקים בשגרת החיים ולבנו תפוס בכ"כ הרבה דאגות וצרות, למרות כל הטוב והשפע שסביבנו ולכן, אין לנו מושג בכלל ממה להתחיל. כולנו, קצת כמו הילד החמישי שלא מבין מה "חופרים" לו. מה רוצים ממנו. כולנו, חשים כך או אחרת שלמים בחלקנו ולא מעוניינים עכשיו לבדוק עוד יותר את צרותינו, בעיקר כשיש לנו גם את מי להאשים, שזה העולם. היינו, שהדבר האחרון שבא לנו עתה, זה להאשים את עצמנו. אנו כה מנותקים מהמהות שלנו שכבר קשה לנו לעשות דברים כמו להכנס לשולחן החג. לשאול שאלות, להתפתח, להתעלות ברמה הנפשית שמעל חיי האינסטנט. ועם כל זאת, זה מגיע אלינו שוב ושוב מדי שנה בשנה. אלול. סליחות. ראש השנה ויום הכיפורים. ופסח בהמשך. וכך, כל שנה אנו נדרשים לאותו חשבון נפש שקשה לנו להתחבר אליו. אותו חשבון נפש, שמפריע לנו לחיות בנוח עם המצב כמו שהוא.

ובכל זאת, רגע לפני שזה עובר ואנו מפספסים את ההזדמנות. הרי שכל מה שתואר כאן למעוניינים שבינינו, הוא דווקא ההזדמנות המעולה ביותר לבדיקה פנימית ולחשבון הנפש הפשוט ביותר. ועל אף פשטותו אין לזלזל בו שכן, החשבון הוא בדיוק על כל מה שנאמר עד כה. על כך שאנו מנותקים ולא אכפת לנו, על כך שאין לנו מושג על מה החשבון ומהי הנפש. היינו, שהצער שלנו בגדול, צריך לנבוע מזה שאין לנו כל צער ושהגענו למצב שאנו מרגישים ומתנהגים כמו הילד החמישי שבמשל. זה, שהפך לכל כך רדוד, עד שכמעט וכבר אין שם עם מי לדבר. הראש למטה אצל כולם, בסמארטפון, הלב חושב על מילוי עצמי מידי והאוזן, אינה שומעת מעבר לחצי מהדברים. אין לנו מושג מעבר למה שקורה סביב האף שלנו ובזאת, על אף כל התפתחותנו הטכנולגית, אנו דומים יותר לבהמות. לחיות נהנתניות. למשהו, שהמושג "אדם" בעל שכל נעלה, מופרד מאיתנו. ובוודאי שזה מצער. ואם לא, זה גם מצער. זה, שאנו מנותקים מעצמנו, ממהותנו. אם זה לא מפריע לאדם, אין מה לעשות. אבל אם זה קצת מפריע, יש מקום לעשות חשבון נפש. לבקש, תחילה סליחה מעצמנו אפילו אולי, שהזנחנו את הפוטנציאל הנפשי שלנו. ואם אולי נסלח לעצמנו במידת מה ונעצור לרגע מהמולת מירוץ החיים, יתפנה שם קצת מקום לדבר נוסף. למשהו דק, נעלה יותר, נאור יותק, שיכול להצביע לנו על כיוון כלשהו של חשבון נפש. של העמקה בלי פחד בכאב, שלא שמנו לב שיש עוד משהו בחיים האלה מלבד עצמנו וקהות חושינו. והמשהו הזה, זולתנו, יתגלה במידת מה רק אם אכן נפנה לו את מעט המקום הזה ונבקש את עזרתו, בעשיית החשבון הנכון. בבקשה, להכוונה נכונה לתפלה האמתית. זו שיכולה להיות על הצער, או על הצער שאין לנו צער שגם זה צער, מכך שאנו מנותקים מיכולותינו הרוחניות. אלו, המאפשרות לנו לחשב את דרכנו אל נפשנו, כהכנת לבנו לסליחה הגדולה. זו, שעל אף יום הדין בראש השנה, היא עדיין מתקבלת וממתיקה את חיינו להמשך השנה. להמשך איסוף נתונים לבחירתנו, גשמיים או רוחניים, ב12 החודשים שיבואו.