חכמת הקבלה, מסבירים חכמיה, על אף היותה עתיקה ובעלת כתבים שנכתבו לפני זמן רב, עדיין, כל מטרת קיומה הוא לזמנים אלו, שלנו. כלומר, שגישתם של אלו שהעלו אותה על הכתב בזמנו, הייתה שבבוא היום יקום דור שיוכל לקרוא את הדברים, להבינם ולממשם, כך שהם יצאו מן הכוח אל הפועל. שהם יעברו מן העיוני, למעשי. לזה, שיהיה אפשר לקחת את כל הכתוב בה ולהפכו למציאות שהיא יותר ממנת חלקם של פרטים אידבידואלים, אלא היא של עם שלם. של עם ישראל. ממנו, מנבאים הכתובים, תמשיך ותהדהד חוכמה זו גם אל הגויים, אל אומות העולם, אשר יראו את חשיבותה ואת הטמון בה ובהתאם לכך, הם יתחילו להפנים את מעלתו של עם ישראל ותורת משה ויעברו מעין תהליך רוחני, מנטאלי, בהתפתחותם.

בסופו של דבר, יובילו כל השבילים אל אותה נקודה שמתארים חכמינו כזמן אחרית הימים שהוא זמן השלום וההתעלות. זמן, אשר בו כל בני העולם ידעו את ה', שהרי לשם כך נועדה כל המציאות ובזאת, תבוא המציאות על שלמותה. היינו, שהיא תתעלה מדרגת החומר, הגופניות והאגואיזם האנושי, לדרגה שמעל. למצב, אשר בו התפיסה שלנו את החיים כאזרחי העולם, תתקדם אל אוטופיה שבמסגרתה יהפכו כל בני תבל בהרגשתם, לכדי דבר אחד. לכדי שלם. כלומר, שהתיקון הפרטי של כל אדם ואדם והתיקון הכללי של כולם ביחד, יהפכו לאחד, במה שמוכר בחכמת הקבלה כגמר התיקון הכללי. שזהו הזמן האחרון והסופי. זמן, אשר בו לא יהיה עוד סבל בעולם, שכן כל מקורו של הסבל הוא מאי תיקון של כלי תפיסת המציאות שלנו ולכן, משנתוקן, יהפוך הרע לטוב והסבל לתענוג וכל אחד ואחת ישיגו את אושרם בעולם, במדרגתו הרוחנית והעליונה. במדרגה, שבה יקוים הכתוב "ויבולע המוות לנצח" ואז, המציאות כולה תהא רק הנאה נצחית ואינסופית, שאינה חולפת עוד אף פעם.

"הדור האחרון", הוא שמו של הדור שיתחיל בעניין זה וכמובן, יסיים את עניין זה של גישתנו למציאות ואופן תפיסתנו אותה. ומושג זה, של הדור האחרון, מקורו כמובן מן הכתובים המנבאים ומספרים אודות זמן זה שבו אנו חיים. זמן, שבו תהיה חכמת הקבלה, נגישה לעם ישראל, עד לכדי מצב שבו אפילו ילדים קטנים יוכלו לקרוא בה ולהבינה על מנת לנהל את חייהם למה שהכי טוב עבורם. שכן, חכמת הקבלה, שכאמור הולכת ונחשפת יותר ויותר בזמנים אלו, כל מטרתה היא להביא את האדם אל האושר שאליו הוא מייחל, המצוי מעל דרגת החי והבהמה שממנה אנו נבדלים. דהיינו, שלמרות שמבחינה חומרית אין כל הבדל בינינו ובין כל בריה ויצור אחרים שרוצים לשרוד ולחיות, לנו, כבני אדם, יש מעין פוטנציאל רוחני שדוחף אותנו קדימה תמיד לנקודה כל שהיא בעתיד העולם. דבר זה קיים הן בפן האנושי הגלובאלי וההיסטורי והן ברמה האישית של כל אדם באשר הוא. שהרי, כל אחד ואחת, מעצם היותם בני אדם, חשים שיש "עוד משהו" שלשמו הם חיים, מעבר לרמה הפשוטה של היתרבות. וחסרון זה, הבא לידי ביטוי בשאיפה שלנו להגיע למיצוי, מימוש והגשמה ברמה הנפשית, המנטאלית, הוא החסרון המבדילנו משאר חיות ובהמות.

אנו, כבני אדם, סובלים בעולם עקב חוסר המשמעות שאותה אנו מחפשים כיצורים תבוניים פה, על ה"כדור הזה". ובמידת התעוררותו של חסרון זה אצל יותר ויותר אנשים, כך גם יבוא ויגיע העתיד ויהפוך להווה אשר בו תתגלה הקבלה לעם ישראל ושממנו כאמור, היא תופץ גם אל שאר ארצות העולם. תחילה, היא תתגלה כאן, כך שכל אדם ואדם יוכל לעסוק בה ולתקן את עצמו ובזאת, אנו נגשים את עצמנו כאומת היהודים בעולם. אח"כ, מתוך תיקוננו ומגמתנו הרוחנית, נוכל להפיץ את הידע הנאור הזה הלאה ומושג הדור האחרון, יגיע לזמן אשר בו בפועל יהוו אנשי העולם את הרמה האחרונה של תפיסת המציאות השואפת להתפתח אל מדרגת ה"עולם הבא". שזהו הזמן, שתחילתו אולי היא בזמננו, אך אחריתו, תלויה בנו ובפעולתנו כרגע ובכל רגע ורגע.

עם ישראל, מסבירים הכתובים, הוא הכוח האנרגטי שדרכו מנוהל העולם. ככל שעם ישראל מתקן את עצמו ומפנים את הכתוב בקבלה לתוכו, כך שאר האומות עצמן יכולות לתקן עצמן ולהשיג את האושר הרוחני הטמון כפוטנציאל אנושי במציאות האדם. וגם להפך חס ושלום. ככל שעם ישראל רוצה להיות עם "חומרי" ככל העמים ומזלזל בתפקידו הרוחני, כך הגויים יתעמרו בנו ויהפכו את חיינו למקוללים, בכדי שנשוב לדרכנו, בהתאם לתכנית הרוחנית. כלומר, שמבחינה מערכתית, המציאות בנויה כך שהגויים בתת הכרתם מכוונים כלפינו בהתאם למילויינו את תפקידנו הרוחני. זאת כמובן מפני שאושרם, תלוי בנו. ככל שאנו רחוקים ממטרתנו ויעודנו, כך להם אין גישה לידע הזה ולהפך. ככל שבעם ישראל יותר ויותר אנשים יפנימו את הידע הטמון בחכמת הקבלה, כך יוכלו שאר תושבי העולם להחשף לדבר ועל כן, הם יוכלו לפסוע על השביל הרוחני שלשמו אנו חיים פה בעולם לא כסתם בהמות, אלא כבני אדם.

בני אדם, מסבירים לנו חכמינו, הם אותם הבנים של מי שמקור שמו הוא מלשון "אהיה דומה לעליון", היינו, שהמדובר על אותן הבריות שבמציאות שיכולות להיות דומות בתכונותיהן, לבורא. ועניין זה בא לידי ביטוי כאמור על ידי תיקוננו מתפיסת מציאות מכנית וסגורה, לתפיסת המציאות דרך אותו כלי המוכר בשם "נשמה". שדרך כלי זה, שביכולתו לעלות מעל התדר החומרי אל התדר הרוחני, נוכל להתחבר תחת "מטריה" של קדושה, שתבדיל אותנו בסופו של דבר מכל הבלי העולם הזמניים והמתכלים. ועל כן, אותה התביעה שאנו חשים כל העת מן הגויים המקיפים אותנו ודוחפים אותנו למילוי תפקידנו, תהיה חייבת להתממש לבסוף בטוב, או חס ושלום ברע, כך או אחרת. אין לנו בררה. אנו רואים בעצמנו כיצד חכמת הקבלה מתגלה אלינו, הופכת לחלק בלתי נפרד מעם ישראל ועתה, כל שנותר לנו לעשות זה לקבל קצת אומץ ולאמצה. לראות את מה שמתואר בה, מעבר לרמה הפשטנית והברורה. כלומר, לראות כיצד כמו מדע קסום, הערפל פג מחיינו הטכנולוגיים הקטנים והיא וכל הכתוב בה מתבהרים לעינינו בשפה ברורה, כפי שמציג לנו אותה בעיקר בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כתבונה טהורה שתחדור לחיינו, עד שנתטעף בחומה ונשרה באורה