שרה, מעבר להיותה אשת אברהם והראשונה מבין ארבע האמהות של עם ישראל, מוכרת גם כאחת משבע הנביאות שהיו לעמנו. כלומר, המדובר על הרבה מעבר לאישה שמסייעת לבעלה לארח אורחים ותלמידים ומעבר להיותה אמו של יצחק אבינו. שרה, שתחילה נקראה בשם שרי עד שהכוח העליון שינה את שמה, הינה דמות רוחנית מעוררת השראה, שמהווה דוגמא לצאציאה, או לפחות אמורה להוות להם דוגמא, גם כיום, בימינו אלו. עם זאת, יש לזכור שדמותה שזורה בחיינו ובתורתנו, הודות לנישואיה לאבי האומה, אברהם, שממנו לעתיד לבוא, יצא גם זרע יצחק וישראל, כלומר, אנחנו. אלו, שנמצאים פה כיום בארץ ובעולם כיהודים, אלפי שנים אחרי מותה של אמנו. אנחנו, בניה של אותה אם מיתולוגית, רוחנית, שזכרה מאפשר לנו כל העת לינוק משורשנו, מן המורשת שלנו, שמכילה דמויות גדולות כדוגמתה שרה, הראשונה מבין ארבעת האמהות, אשת אבי האומה, אברהם.

שרה, מספרים הכתובים, נשאה לאברהם כשעוד היה שמו אברם, כבר  באור כשדים וכך בעצם, הצטרפה למסע של משפחתו לארץ כנען. מסע, שאליו היא יצאה בהיותה בת 65 ושבסופו של דבר, נעצר בחרן. במסגרת מסע זה, לקחו עמם שרי ואברם אנשים נוספים, כשביניהם לוט, אחיינו של אברהם בן אחיו, הרן. בכנען, נדדה הפמליה משכם שבצפון, דרומה לאזור בית אל. משם, הם המשיכו לנגב, עד שבסופו של דבר, הרעב הורידם מצריימה. במצרים, אברהם חשש שמפני יופיה של שרי, חייו יהיו בסכנה ולכן, בקש ממנה שלא לגלות שהיא אשתו אלא שתשקר ותטען שהיא אחותו. ואכן, מספרים הכתובים, חששו התממש כשפרעה בא ורצה לקחת לו אותה לאישה. עם זאת, לאחר שצרות שונות החלו לפקוד את בית פרעה, הוא שילח אותה מעליו והחזירה לאברהם, מאחר והבין שהיא אינה אחותו ושצרותיו, באו לו מן השמיים על מעשה זה. וכך, לאחר זאת, נדדה המשפחה בחזרה לנגב ולאזור בית אל ושם, נפרדו אברם ושרי מלוט.

כששרי הייתה בת 75, עקרה וללא צאצאים, היא החליטה להעניק לבעלה את שפחתה, הגר, על מנת ששושלת בעלה הדגול, תמשיך. דבר זה, מקורו במנהג עתיק שלפיו, במידה ואין לבני זוג צאצא בן, היא יכולה לתת לו את אחת משפחותיה, על מנת שזו תעמיד לו זרע והמשך. ובכל זאת, כפי שמספרים הכתובים, משהרתה הגר השפחה, היא החלה לזלזל בשרי גבירתה - ומשכך, פנתה זו לאברם והתלוננה בפניו. הוא, לא התערב בעניין זה ובהמשך, מספרים הכתובים, עינתה שרי את הגר עד שהיא ברחה, כשבבטנה בנו של אברם, ישמעאל. 13 שנה לאחר מכן, נגלה הבורא לאברהם בכדי לבשר לו שזרעו לא יעמוד לו מישמעאל, אלא מאשתו שרה, על ידי בנו יצחק. הפסוקים המתארים זאת באים להדגיש את ההבטחה, לפיה משרי יצאו עמים רבים ובהתאם לכך, יש לשנות את שמה לשרה. 

על פי התורה, לאחר שהבורא החריב את סדום, נדדו אברהם, שרה ושאר משפחתם דרומה אל ארץ גרר. שמה, חזר על עצמו המקרה הקודם ובו בקש ממנה אברהם שלא לספר שהיא אשתו, אלא שתשקר ותטען שהיא אחותו. כך, שוב נלקחה שרה אל בית המלך אבימלך, אשר בעקבות התגלות הבורא אליו בחלומו, מיהר להחזירה לאברהם וזאת אף תוך כדי הענקת מתנות רבות למשפחה. בנוסף, הוא הזמינם לגור בארצו. מחווה זו, הובילה את אברהם להתפלל לבריאות אנשי בית אבימלך ובעיקר הוא התפלל על הנשים, שהפכו לעקרות. תפילה זו כידוע נענתה  ועל כן, הבורא נענה לאברהם ונשות אבימלך שוב יכלו ללדת. בהמשך, כשהגיע המועד המובטח ושרה הייתה בת 90, היא ילדה את יצחק בנה, שנקרא כך משום צחוקה של שרה עקב הבשורה שקבלה לפיה היא תלד בן בגיל כה מאוחר. 

בכדי להבטיח את מקומו של יצחק בנה כבנו העיקרי של בעלה אברהם, בקשה שרה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל מן הבית, שכן, שרה לא חפצה שישמעאל יירש את אברהם ושיצחק ייוותר ללא דבר. אברהם, שפנה אל הבורא בכדי לדעת מה לעשות בנושא זה, קבל את עצת הכוח העליון שהורה לו לשמוע בקול שרה אשתו, מה שאכן הוביל לגירושה של הגר ובנה. שרה, מתה בגיל 127 בקריית ארבע (חברון) ונקברה במערת המכפלה, בשדה שרכש אברהם אבינו לשם קבורתה, מעפרון החתי. המדרש מספר, שמותה של שרה היה בעקבות הטראונה שנגרמה לה כשהשטן בא לספר לה על עקידתו של יצחק.על אחרית ימיה של שרה מספר הכתוב בבראשית רבה, על כך שכשהיא הייתה בת 100, עדיין יופיה היה כשל בת 20 וחטאיה, היו כשל בת 7. שזהו סימן למי שאין בידיה חטא ושזיו השכינה מפארה. 

לשרה, על פי המדרש, על אף היותה עקרה, מיוחסות תכונות של שפע, פריון ונתינה. מעבר לכך, שבחה מתואר ככזה שיצא למרחוק גם עקב התמסרותה למפעל חייו של בעלה בהפצת שם ה' בעולם, וזאת על ידי הכנת מאכלים לאורחים והנקתה את ילדיהם. יכולת זו של שרה להניק, הביאה עמה את ההוכחה לכך שהיא אכן הייתה פוריה, שכן, אם מישהו פקפק בשאלה כיצד הביאו אברהם ושרה בן בגיל כה מאוחר, אז הרי לראיה ששרה, אפילו בהיותה אישה מובגרת, היא הייתה מסוגלת להניק גם את ילדיהם של האורחים. ילדיהם של אלו, שהגיעו לאוהל, שבמשך כל ימי חייה היה פתוח לרווחה וענן מצל מעליו. כמו כן מוסיפים הכתובים, שבאוהל, היה נר דולק משבת לשבת. היינו, שבדומה לאברהם, גם שרה אמנו כבר שמרה את התורה ואת השבת, עוד בטרם הם ניתנו במעמד הר סיני למשה רבנו. ללמדנו, שהמדובר על אישה משכמה ומעלה, בדומה לבעלה שהיה משכמו ומעלה - ושניהם כזוג, כאמור, מהווים את השורש והבסיס עבורנו גם כיום, אם כבני אדם מלאי חסדים, אם כיראי ה' ואם ככאלו ששואפים להביא רוחניות לכל העולם, בע"ה, במהרה בימינו