מקור המושגים ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית ובעולם בכלל, הוא מהחלוקה לשני צדדים בפרלמנט הצרפתי, אשר בו נחלקו יושבי בית הנבחרים בין דעותיהם. שם, בצד ימין בזמנו, ישבו הז'רונדינים שחשקו בשינויים במבנה המשטר והשלטון ולעומתם, מצד שמאל, ישבו היעקובינים. הם, חשקו בסיכול עניין המלוכה ובהפיכה חברתית אשר תבטל את שלטון המלך. כלומר, שמצד ימין ישבו המתונים ובצד שמאל האנרכיסטים, ולכן, חלוקה זו בין הצדדים קיימת גם עד היום, כפי שאנו רואים כמעט בכל פוליטיקה באשר היא. עם זאת, כפי שאנו מבינים מכתבי חוכמת הקבלה, כמעט ואין דבר בעולם שמקורו באומות העולם, אלא שכל דבר לרוב, בא מאיתנו. מהיהודים. חכמים מספרים, שבבוא הימים עובדה זו תתגלה בשיא תפארתה ואו אז, יבינו כל העולם כיצד המקור לכל הוא ישראל ועניין רוחניותם ושבלעדיו, העולם לא היה מתקיים. דבר זה כמובן קיים גם בזמננו, כשבוחנים את מספר זוכי פרס נובל למשל ובכלל את כמות האנשים ששינו את העולם באופן כללי, היינו, שהם לרוב יהודים. אנו, האחראים על הכל, המקור לכל ולכן, דרכנו גם הפתרון לכל. שכן, עם ישראל משול במציאות הזו להורים שבמידת לקיחתם אחריות על ילדיהם, שהם אומות העולם, כך העולם יהיה במצב טוב או חס ושלום, רע. ובכדי שיהיה טוב, עלינו לחבר בין הימין והשמאל, לקו אמצעי אחד, כך שנחיה במציאות שמכילה את שתי פניה, ללא סתירה. קו אמצעי, המחבר את שני הניגודים של ימין ושמאל, הוא הפתרון לפי חכמינו, ע"פ שיטת ג' הקווים שמתווים המקובלים. שיטה, שנמצאת בלב לבו של ספר הזוהר המתאר לנו את ג' הקווים, ימין שמאל וקו אמצעי, כמאבק פנימי באדם אחד, אשר עושה תיקון ומפנים את המציאות למרכז מפשר. למרכז של שלום. שהרי בשלום, מלשון ש.ל.ם יש איחוד בין אותם שני חצאים שחלוקים בדעותיהם, אם בפוליטיקה שמחוצה לנו ואם בתוכנו. בפנימיותנו. בהוויה שלנו, אשר בה אנו כל העת חשים משיכה מצד אחד לחומר ולמילוי עצמיותנו, כשמהצד השני יש את ההפך מכך. מהצד השני יש רוחניות, משמעות, טהרה ואלוקות. חיבור בין זה לזה, הוא הפתרון.

ימין, על פי חכמת הקבלה, הוא ביטוי לאמונה, מלשון "מהימן". שמאל, הוא ביטוי לידיעה. או במילים אחרות, ימין הוא רוחניות ואלטרואיזם ושמאל הוא גשמיות ואגואיזם. וההבדל שיש בין השניים, מעבר לרמה של דעות האנשים ברחוב לגבי הפוליטיקה, הוא הבדל המורגש במי שפוסע בדרך הרוחנית ומקשיב לעצות החכמים כיצד ללכת בדרך זו, של שמאל ימין ואמצע. כך שמי שמחליט להבין לשם מה אנו חיים ומהי התכלית לכל, עובר מעין מצבים מנוגדים רבים אשר מצד אחד מושכים אותו לכיוון הכוח העליון וגילוי מהות החיים ומצד שני, הוא נמשך מטה, לחישוב השכר החומרי, המנוגד לרוחניותנו. מטה, זה שמאל, מעלה זה ימין. שכן, ככל שהאדם דבק באמונה, ברצון לגלות את האמת במציאות ואת המשמעות האלוקית, כך הוא נחשב לכזה שפוסע על קו אחד המעלה אותו והנקרא ימין. לעומת זאת, ככל שהאדם לא יכול לעבוד עם אותם כלים מנטאליים של אמונה וחייב לעבוד בכלים של הגשמה עצמית ברמת החומר, כך הוא יורד או נקרא שהולך על קו אחד שהוא שמאל. ולכן, מן הראוי יהיה לפסוע במציאות זו ע"י שני קווים, שהם מאפשרים חלוקה נכונה של האדם את המציאות, כך שהוא יכול לבקר את עצמו ואת מעשיו וכן, דבר זה מאפשר לאדם שלא להיות תלוש ולחשוב שהוא כבר ברוחניות. היינו, שזוהי הדרך הראלית ללכת בה, כשהשאיפה הפנימית היא לחבר בין שני המצבים כאמור, לכדי כלי עליון שמצוי מעל האמונה העממית ומעל סופיות הגוף וחישוביו בעולם הזה. וכלי זה, של קו אמצעי, הקרוי גם ישראל מלשון ישר - אל - הוא הגילוי שאותו אנו צריכים להביא לעצמנו כשיטת השלום - ולעולם, כשיטת ההתקדמות הרוחנית. כשיטה, שגם ברמה החיצונית ובעיקר ברמה הפנימית, מביאה לתפיסה של הדברים שלא בקיצוניותם אלא בהתחברותם. באותו הקשר, הנוצר בקו האמצעי, שממנו משיג האדם התרוממות אל המדרגה הבאה של המציאות. זו, שמאפשרת את תיקון דעתנו ותפיסתנו את הקיים, לדבר אחד, שאינו עוד רק חצי מצב, אלא מצב שלם.

בפוליטיקה, אין טעם לנסות ולחבר בין הדעות השונות, אלא כפי שכתוב ש "לב מלכים ושרים ביד ה'". הם, כמריונטות, כבובות, המופעלות על ידי הכוח הרוחני. והכוח הרוחני, תלוי בעם עצמו, כפי שאנו רואים זאת למשל בפרשות המתארות את משה רבנו ומצב עם ישראל במדבר. כאשר העם חוטא, המנהיג, מובל על ידי הבורא לפעולה כזו או אחרת. וכשהעם הולך בדרך הנכונה, המנהיג, יכול בהתאם לפעול נכון ובכך, הופך במידה מסויימת המנהיג, לתלוי בעם. שכן, כוחו של המנהיג, תלוי בכוח העליון שבו האנשים צריכים לדבוק ואליו הם צריכים להגיע. כלומר, שהשלום המיוחל והחיבור הנדרש בין קו ימין ושמאל, לכדי קו אמצעי הוא עניין של גאולה רוחנית, הקשורה בכל אדם פרטי הפוסע בדרך הרוחנית ומפשר בין שני הקווים שבנפשו. קווים, המתארים גם בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל ללבך", כשהמילה כל לבבך, מסבירים החכמים, הכוונה היא ליצר הרע ויצר הטוב גם יחד. שבשניהם, יאהב האדם את הקשר שיש לו עם נשמתו. מפני שדרך הנשמה, אנו חווים וקולטים תפיסת מציאות רוחנית. תיקון, הוא המצב הנובע מאותה התעלות אל הכלים האלו, של הנפש. של הנשמה. היינו, שזהו לא תיקון פוליטי, אלא תיקון פנימי. כזה, המתרחש בבני האדם באופן אישי וגם כזה שאמור להתחולל בין האנשים בעם עצמו. היינו, שהם יתאחדו תחת אותה פשרה של מציאות נשגבת ונאורה של אין סוף, אשר מוביל כך או אחרת אל שלום בקיצו של תהליך. היינו שהישראלים, אם ימניים ואם שמאלנים, יתפתחו בהווייתם ויראו בחיים יותר מחומריות ותאוות גופניות, אלא ישאפו ליותר מזה. שישאפו להשגה, שיורדת עד לסופם של כל הדברים, ברמה של בני אדם שהם מעבר לסתם עוד חיה על כדור הארץ. ובכך, ינחילו את שיטת הפשרה הזו, את שיטת השלום העליון הזה, גם לשאר אזרחי העולם. אלו, שמחכים שנעשה את תפקידנו במציאות הזו כאמור כמו הורים, המשמשים מורים לילדיהם, כיצד ללכת בדרך המאזנת את פנימיותנו, עד נצחון השלום המיוחל