רוחניות, היא המדרגה הבאה במציאות. ורוחניות, ברמה הפרקטית, נמדדת בגודל הקשר שהאדם מצליח ליצור אל שאר הבריות ובהערכתו את הזולת. כלומר, רוחניות שאינה קשורה לתחומי הניו אייג' השונים, לתקשורים, פילוסופיות, אנרגיות וכולי, מוגדרת על ידי הקבלה כ "קשר", שמתגלה בין האנשים. בין הנשמות. וקשר זה, שלפי הכתובים מוביל לגילוי של כל האנושות ובעיקר של הישראלים, את היותם בדומה לבני משפחה אחת גדולה, הוא העתיד המובטח על פי הכתובים. בלי שנרגיש קשר של אהבה ואחריות אמיתיים אחד כלפי השני כציבור אנושי, לא נוכל להתקדם ולהשיג שלום ובטחון אישי לנו ולבני משפחתנו. ושלום אמיתי, יכול להגיע רק מתוך אהבה אמיתית. מתוך הרגשה בלתי צבועה של רצון לתת, של חיבה עמוקה. חיבה, כמו שבני משפחה חשים האחד כלפי השני, באופן טבעי 
 
הקבלה, עוסקת במה שמעל הטבע. "ואהבת לרעך כמוך", היא הרגשה מחוץ לתחום המוכר לנו, שכן אנו אוהבים את עצמנו ואת מי שעושה לנו טוב וגודל האמפתיה שלנו לזולת מאוד מוגבל. אהבת עצמית, היא הדבר הטבעי לנו. בדומה לכך, באופן טבעי אנו אוהבים את בני משפחתנו וחברינו ואת כל מי שמנעים את חיינו. אהבת הזולת, היא מדרגה של השגה רוחנית. ורוחניות, כאותו מימד של סיבות המחולל את הקיום כולו ומורגש בנו כהפוך, היינו כעולם חומרי, מוסברת בקבלה כחוק, כעקרון. הרוחניות, היא אינה עניין לבחירתו של האדם, אלא שהוא מחויב להגיע למה שהמקובלים מתארים כתפיסת מציאות אחרת. הפוכה. רוחניות, היא דבקות במקור שממנו נובעת הבריאה. וכמו שבמציאות חיינו אנו נזקקים למתווכים בכדי לקלוט את הפרטים, כך בכדי להשיג את הרוחניות, עלינו להיעזר במתווך. חושים, הם המתווכים בינינו ובין המציאות העכשווית והחומרית שלנו ובהתאם לכך, הזולת, הם הדרך שלנו להשגת רוחניות, כמתווכים בדומה לחושים, בינינו ובין האלקות. האדם, משיג את הקשר שלו אל מקור הבריאה ולתפיסת מציאות של אחדות כל פרטי היקום, מתוך האחרים, היינו דרך אלו שמחוצה לו. ההגדרה למילה זולת, היא "מחוץ ל...".
 
ובמידה שבה האדם חש את חוק תכלית הבריאה פועל עליו, כך הוא ידחף לפעולה, מחשבה והרגשה שיובילו אותו לחוסר בררה אלא להתחיל לחשוב על הזולת. הם, בסופו של דבר עתידים להתגלות לו כגילוי האלקים. הם, מייצגים את הדרך שבה הבורא פועל עליו וכלפיו. ומתוך כך שהאדם כבר מפותח דיו ומנסה לצאת מתוך תחום הטבע החומרי, אל מה שמעל הטבע, היינו לרוחניות, כך עליו לגלות את הזולת, כקשורים אליו באהבה. מפני שמתוך החוק של מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה', האדם צריך לגדול אל תוך עתיד שבו הוא מתחיל לחשוב על מה שמחוצה לו, באהבה. הבורא, לא מתגלה על ידי רכישת ידע, עשיית טקסים וחישוב גימטריות, אלא דרך אהבה מגמתית בפועל. הגעה למצב הנמצא מעל הטבע, של אהבת הבריות, מתגלה לאדם בסופו של דבר כגילוי הבורא כאותו דבק המחבר בין הפרטים. אהבת הבריות, היא תנאי להשגת אהבת ה', כחוק הפועל על הכל
 
חוק, הוא עקרון שאינו חדל לפעול אף פעם. ובתקופה זו, שעליה מדובר בכתובים השונים, דומה החוק הרוחני לחוק הפועל בין שני גופים הנמשכים האחד לשני, או דוחים האחד את השני. זמנים אלו, מתוארים בכתבי חכמת האמת כימים שבהם אנו הולכים וקרבים אל המקור הרוחני ולכן, חשים את אופן פעולת החוק הנובע ממנו חזק יותר. עלינו לגלות את משמעות החיים שלנו כמילוי רוחני וככל שאנו לא עוסקים בנושא, אנו חשים את פעולת החוק הרוחני, כההפך מכך. היינו, אנו סובלים מחוסר משמעות. אנו מבינים שלמרות כל מה שנשיג או לא נשיג, אין שוני בין גופנו לגופה של כל חיה שלבסוף מזדקנת ומתה. ובמידת הבנתנו זאת וחוסר עיסוקנו עם החסרון שנוצר בנו להשגת מהות החיים, יפעל עלינו החוק הרוחני באופן שלילי ובלתי מאוזן. ואיזון אל מול החוק הרוחני, הוא תחילתו של התהליך שיביא אותנו אל המשמעות הרוחנית, במידת השתדלותנו להעביר את רצוננו האישי להרגשת האושר, דרך הזולת. פעולה זו, שמתחילה על פי החכמים ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", תביא את ההרגשה המיוחלת של אהבת האנשים, שדרכם מורגשת הרוחניות ומשמעות החיים. מתוך השתדלות לצאת מהטבע של אהבה עצמית ולחשוב על הזולת, לסייע לו, להיות אמפתי כלפיו, מנומס, מוסרי, רגיש וכו, האדם מתחיל לעבור את התהליך המסופר בכתבי הקודש והקבלה השונים ומתגלה לו מציאות חדשה. נאמר ש"ואכלת ישן נושן" מפני שממנה באנו, אך עתה, באנו מרצוננו החופשי. וכאשר אדם מצליח בדרך הזו, גופו הטבעי עובר את ההזדקנות הטבעית ומקרי העולם הזה, אך את האהבה שאותה הוא השיג כהרגשה של מציאות הנמצאת מעל הטבע, זו נשארת לנצחיות. נצחיות והרגשת עונג רוחני של אחדות ושלמות כל פרטי היקום לכדי דבר אחד, הוא העתיד שלנו. החוק הרוחני, פועל באופן תכליתי בכדי להביאנו לכך, בטוב או ברע. הטוב, יתרחש אם נבחין בכך מבעוד מועד. ברע, זה אומר לא לעשות דבר ולהמשיך לחיות תחת מערכת סגורה של סיבות ותוצאות ורצונות לחומריות בעולם גשמי. החוק, הוא חוק. אנו אלו שצריכים להשתנות ולא המציאות שמחוצה לנו. אנו אלו שצריכים לעבורתיקון ולהתחיל להיות אנשים טובים. ושאלת הטוב והרע היא נושא שניתן לבחון רק דרך הזולת. זולת, שאם לא נתחיל להתייחס אליהם כבני משפחה עתידיים, כך נגלה אותם כאוייבים בתוכנו ומחוצה לנו.
 
אהבה, היא חוק הטבע שפועל עלינו באופן תכליתי. אם לא נבין שגילוי אושרנו האישי ומשמעות חיינו עוברים דרך הזולת, נחוש בה כהפוכה. כשנאה. נחוש ממורמרים, בלתי מסופקים ונתונים למרדף של ענייני החומר והגוף. נחוש אותה כאהבה, אבל עצמית. אהבה עצמית שנקראת בקיצור אגואיזם, שבאופן שלילי תוביל אותנו לבסוף מתוך היותה חוק טבע, לאלטרואיזם, היינו להרגשת הזולת. ואיזון מוקדם אל מול העתיד האישי שלנו, מתוך בחירה אישית והקדמת תרופה למכה, זה אומר, להשיג איזון. בלאנס, הנובע מתוך מאמץ והשתדלות להתייחס אל הסובבים אותנו, כפי שהיינו רוצים שהם יתייחסו אלינו ולבני משפחתנו. הציבור, הישראלים, אלו שבכבישים, בדרכים, בתורים, ברחובות, בחנויות וכולי, הם הסביבה שלנו ואלו שסובבים את חיינו ואת אהובינו. בטחון אמיתי, שלוות נפש וחינוך מתקדם, יתאפשר רק אם נוכל לסמוך עליהם. והדרך היחידה שנוכל לסמוך האחד על השני, כלומר לתת ערבות, היא להבין שאין המדובר על יחס סתמי וצבוע של חיבה אלא על סוג של עבודה פנימית. האדם, באופן אישי, רוצה להשיג את הטעם לחייו ולכן, מציאות שבה נוכל לחיות כאומה שבה אנו כבני משפחה, תחילתה בשינוי. במעבר מערכים של כסף, פרסום, כבוד, ידע, אל ערכים של אושר אמיתי, נפשי. לערכים של אמת ותפיסת מציאות נאורה של אחדות ושל שלם שהוא יותר מסך כל חלקיו. היינו, מאנשים פרטיים, לאנושות כמשפחה. משם, אנו משיגים את החושים הרוחניים שלנו ואת הדרך שלנו אל מיצוי חיינו.
 
וציבור שמבין שטובתו האישית תלויה בכך כבר לא צריך לתרץ את הדברים בכך שקודם האחרים יתחילו ושמא הוא עלול להיות לבדו בנושא ולהיות מנוצל וכו אלא לדעת שהפרטים שבציבור ינהגו בהתאם, לטובתם האישית. הפרטים, יכולים להתחיל לסמוך האחד על השני, כי כל אחד באופן פרטי מעוניין בטוב, גם ובעיקר לעצמו. ערבות, התנהגות מוסרית ואנושית ושאר ערכים עליונים, יתאפשרו רק במידת התפתחותם של הציבור ומגמתם האישית של הפרטים לפעולות של השגת האושר הרוחני של כל אחד ואחד ברמה הפרטית. אושר, הממלא את כל החסרונות של האדם למשמעות, רק בהתאם להתאזנותו אל מול שאר האנשים שסביבו, שהם על פי רוב אותם ישראלים שנמצאים כרגע לכאורה, מחוצה לנו. כמו קרובים רחוקים, כמו בני משפחה אבודים שמחפשים את הדרך הנכונה למצוא אחד את השני