החטא ועונשו
 
בזמנים אלו, בהם מסגרות ושיטות החינוך מרובות, כמו גם בתי הספר השונים המציעים פתרונות כאלו ואחרים לחיי ילדינו, קשה לדעת מה נכון ובמה להאמין. לעיתים נראה שבכל דבר, שיטה ומערכת חינוך יש משהו שנשמע מעט נכון ולעיתים הכל נשמע מטופש לחלוטין. אנו מבולבלים מול שלל הפתרונות ולא פחות מהם, מכמות הבעיות וכנראה, שהילדים שלנו גדלים מעצמם ללא חינוך של ממש. ניסינו מה שהכרנו ומה שיכלנו והשתדלנו לגדל אותם להיות אנשים שנמנעים מצרות. מעבר לכך, זמן ניכר של גדילתם היינו עסוקים ב"לחנך" אותם כיצד לא להפריע לנו. ולבסוף, הילדים שלנו גדלים ומחונכים בדומה לדרך שבה זה קרה לנו. גם לנו, או נכון יותר בזמן ההורים שלנו, לא היה לאיש מושג מהי השיטה הנכונה והאם יש כזו.
 
אז תכירו: חינוך על פי חוקי הטבע. חינוך, שנמצא מעל כל שאלה, בעיה ודעה שלנו על חינוך ילדים ומוכר לנו בעיקר בביטוי "שכר ועונש". זו, דרכו של הטבע המתגלה אלינו כמציאות של חוקים. אם תעבור על החוק, תשלם על כך. אם תתאזן עם החוקים, תמנע מצרות. ולעיתים, נדמה שהסתבכנו מידי כאנושות וחשבנו שאנו מעל החוקים ומחוץ למערכת. ניסינו להסביר ולהגדיר נושאים רבים עד אין ספור כולל תחום החינוך וזאת מבלי ששמנו לב שהכל נמצא ממש מתחת לאפנו. ומה שנמצא שם, זוהי עובדה פשוטה שרובנו מסרבים לקבלה, מפני שהיא מתסכלת. העובדה שאנו, כמו כל דבר אחר בטבע, חומר העשוי מאטומים ומחלקיקים. אנו חומר בדומה לגרגרי האבק, האבנים והפסולת שאנו משליכים ועד הגלקסיות הכי גדולות, אנו כמותם. כולנו חבילות של אטומים שנקראת כתוצר בשם "אדם" והתוצר הנ"ל, פועל על פי עקרונות וחוקים בדומה לכל דבר אחר בטבע. וככאלו, אנו כפופים למציאות של חוקי מציאות שבמידת האיזון שלנו מולם, כך נעיד על טיבה של המציאות, או חוסר טיבה. אדם שלמשל יקפוץ לפני מכונית נוסעת, או מגג של בניין, יחוש את חוקי הטבע בלתי מאוזנים כלפיו באמצעות הרגשתו. ההרגשה שלנו, היא העדות על תפיסת המציאות שלנו: טוב לנו או רע לנו? האם אנו חשים אך ורק את המימד הגשמי, או אולי אנו כבר נמצאים ברוחניות? את הכל נוכל לדעת, אם נצליח להסביר את הרגשתנו.
 
כאשר אנו עוסקים בנושא חינוך ילדים, מהווה עבורנו הטבע דוגמא מעלפת לחוק הבלתי מתפשר המראה לנו פעם אחר פעם כיצד לשמור על עצמנו. איך להמנע מכוויות, מהתחשמלות, מנפילות, מתאונות ועוד. אנו יודעים ומודעים לעקרונות שנגלים לעינינו ומשתדלים לשמור על איזון עם המציאות פן ניענש. כך למשל, לא נצא אל הרוח כשאנו רטובים, מחשש שנתקרר ונחלה וכך גם לא נסטור לאדם סתם בפניו ונסתכן בריב, מפני שהטבע יוכיח אותנו בחוקיו, במידת גמישותנו מולם. וכמו שאנו הבנו את העקרונות הבסיסיים להשרדות, אנו מעבירים אותם לילדינו מפני שהרצון הכי עז בחיינו, הוא שלמותם הפיזית. מעבר לכך ובכל הנוגע בשלמותם הנפשית, אושרם ומשמעות חייהם, יהיה עליהם להסתדר עם גורלם. מה שלא עשינו, הם יקבלו מדדים של כסף כערך עליון, של ניצול הזולת, רצון להיות מפורסמים ומוכרים בעקבות התקשורת ובעצם, הם יצאו לעולם של ערכים שקריים, כל עוד העיסוק הוא בשאלת אושרו של הילד. שהרי האושר, לא מגיע מכסף, מפרסום וכוח רב. אנו, יודעים זאת. וכנראה שאנו יודעים זאת מפני שאנו עצמנו לא הכי מאושרים. לנו עצמנו, אין קירוב של גילוי לתשובת האושר משמעות החיים. מקסימום השלמנו, או הדחקנו, אבל בינינו לבין עצמנו, הילדים שלנו יהיו די דומים לנו, רק מעט אחרת. והמעט הזה הוא המון בעולם מתקדם שבו בכל יום ויום הרע והאלים, גובר על הטוב והמייטיב.
 
לכן יש לדעת, שבכל שיטה וצורת חינוך, אין לנו דרך להמנע מדבר אחד והוא החוקים שמולנו. ואם אנו רוצים להתקדם אל מציאות שבה חינוך הילדים שלנו מקנה להם שביל ודרך כלשהם אל האושר, נצטרך להכיר את חוקי האושר. שכאמור, כל המציאות שמורגשת בנו בצורת הרגשות רעות בחיינו, נובעת מחוסר איזון עם החוקים בדומה לכל דבר בחיינו. אנו, מרגישים רע לא פעם בחיינו מטעם חוסר איזון עם המציאות וגם ילדינו יחושו זאת על בשרם וליבם, אם לא נלמד כהורים וכמחנכים, כיצד לנהוג על פי עקרונות ואיזון מול חוקים, שאנו עוברים עליהם מבלי לדעת מהם, היינו חוקי המציאות. ובדומה לכל דבר אחר, אושרנו וגילוי משמעות חיינו, נמנעים מאיתנו בגלל אי הכרת החוק שכידוע, אינה פוטרת מעונש, שכן, אם רק היינו יודעים מהם החוקים והמציאות שמולם אנו צריכים להתמודד, כמו שאנו יודעים איך להזהר ממקומות גבוהים ומתאונות דרכים, כך יכלנו להייטיב לעצמנו. וכשאנו מדברים על הנושא מהזווית של חכמת הקבלה, מספרים לנו הכתובים באופן הפשוט ביותר שהחוקים שעליהם אנו עוברים הם החוקים האנושיים, המובילים למציאות רוחנית. כלומר, במידה שבה נתאזן אל מול הסביבה האנושית שמולנו, תוך התייחסות רוחנית, כך נתחיל לחוש הרגשה טובה בחיינו, כתוצאה מאיזון עם החוק. אך בנוסף מזהירים המקובלים, שאל לנו לנהוג כקומוניסטים ולהתחבר זה לזה סתם כך כחברה שיוויונית או קיבוץ, שכבר הוכיחו את כשלונם אלא מעט אחרת. מפני שכאשר האדם נדרש לפעול למען האחרים, לחבב אותם ומה עוד לפי התורה להגיע ל "אהבת חינם", הוא חש באי נוחות. אנו מטבענו, כאגואיסטים, החיים בנקודת האני שלנו ומוגבלים ומוגנים מן הזולת, לא מסוגלים לעשות למען האחר ללא אינטרס אישי. ובנקודה זו, חל הכשלון שכן, מהו האינטרס האישי שיכול לספק לנו סיבה לפעול לפי חוקי הטבע הרוחני?
 
ובגישתה המדעית מסבירה לנו הקבלה את מה שאנו רואים מול עינינו יום ביומו: האושר האישי שלנו, הוא האינטרס שלנו לפעול בכוונה פנימית למען הזולת. מפני שאנו רואים שמול כל החוקים אנו מאוזנים ומשתדלים שלא לעבור עליהם יתר על המידה ורק במציאות החוקים האנושיים, אנו כושלים. והכשלון מסבירה הקבלה, נובע מתוך אי הכרתנו את החוקים האלו, מפני שאין לנו הכרה עם מקור נביעתם: המציאות הרוחנית. וכך, במידת הנהגתה של המציאות הרוחנית (מערכת הטבע כשלם הנמצא מעל סך כל חלקיו) את המציאות והמעבר על חוקיה, אנו חשים את חיינו לא פעם בצורת מצב רע ושלילי. זאת אומרת, שמכיוון שאנו מתנהגים בחוסר איזון מול חוקי המערכת, אין לנו אושר. זו הסיבה המרכזית, כמעט לכל המצבים המתגלים בחיינו כשליליים, מפני שעל פי המקובלים, ה "אושר", הוא חוק מציאות. אנו מחוייבים להשיג את האושר, כתכלית של החוק העליון שרוצה להביאנו להרגשה טובה. ובכדי להמנע מהצרה הקומוניסטית, האדם צריך לכוון את עצמו למצב שנקרא אלטרואיזם, היינו הרגש הזולת והסיבה לכך היא, אושרו האישי. אושר, שבמידת הסתרתו מהאדם בצורת חוק, כך האדם חש ברע - ובמידה שבה נלמד להתאזן מול חוק זה, כך הוא יתגלה כמציאות רוחנית. מציאות, שבה האדם מגלה את הסיבה לחייו, משמעותם והאישור לחיותם מעל לכל ספק בכך שהוא מאושר