אחד המאפיינים הכי בולטים באדם, לעומת שאר יצורי הטבע, זהו עניין המחלות המרובות שתוקפות את המין האנושי, לעומת שאר החיות והיצורים. חיות, אם נשים לב לכך, כמעט ואינן חולות. נדיר למצוא חיה חולה. עם זאת, אם נבדוק מהו אחוז החיות שאכן חולות במקרה פה ושם, נבחין בנתון מעניין שלפיו, חיות מבויתות, הן אלו שלוקות במחלה לעומת אלו שבטבע, שאינן לוקות בחולי כזה או אחר, למעט פציעות. זאת אומרת, שעיקר החיות שחוטפות מחלה במין החי, הן אלו שנמצאות אצל האדם, כגון כלבים, חתולים, עדר ובקר ואף אוגרים ושאר מכרסמים וכדומה. כחלק ממחלותיהן של אלו, נמצאת גם מחלת הסרטן שאופיינית בעיקר למין האנושי. ולא סרטן מהסוג השפיר של גידול שניתן להסירו, אלא ממאיר. כלומר, כזה שלא ניתן להסיר ולהמשיך לחיות כרגיל. זאת אומרת, שלהבדיל משאר החיות שבטבע, אפשר להגיד שאנחנו והחיות שנמצאות ברשותנו, הננו בעלי פוטנציאל למחלה כזו או אחרת, אם לא הרבה מחלות, עקב סיבה כזו או אחרת. כזו, המצביעה כנראה על דבר מה לקוי או שניתן ל"סידור" וטיפול, כך שאם נגלה מהי הסיבה לשוני, אולי נמעיט את מחלותינו. ובכדי לעשות זאת, כדאי יהיה לגשת למשפט העממי, המוכר והידוע, לפיו "הכל בראש". וכבני אדם, אם נתקן אותו, את הראש, נבחין כפי שהחכמים אומרים לנו, כל הגוף יתוקן

"ראש", הוא המאפיין העיקרי של האדם, אשר מבדילו משאר היצורים שבטבע שדומים לנו בכל שאר הדברים מלבד עניין השכל. כך שמבחינת ההימשכות שלנו לתענוג והנאה כאלו ואחרים ורצוננו להימנע מסבל וצרות, אין הבדל בינינו לבין כל יצור אחר. בזה, אנו זהים לגמרי לכל חיה אחרת שבעולם. אין יצור שלא נמשך לטוב שבהנאה ובאיזון ומתרחק מן הרע והקלוקל. עם זאת, אנחנו, מעבר להיותנו בעלי תכונת יכולת הבירור בין טוב לרע, אנו גם בעלי יכולת כלשהי הקרויה "ראש", שעושה אותנו למה שאנחנו ככאלו שחשוב להם גם "שקר" מול "אמת". וראש זה, כפי שאנו מבינים, הוא האחראי על כל מה שקורה לנו. לכן, הטיפול ב"בעיה" במקרה הזה, מתחילה שם. למעלה. במקום שבו אנחנו נבדלים מהחלק הבהמי שבעולם ושכנראה גם בגללו, אנחנו חשים ברע לא פעם ולוקים במחלות כאלו ואחרות, במהלך חיינו, או בבעיות כאלו ואחרות. או במילים אחרות, במקום שנעסוק כבני אדם בחלק הראש כבירור האמת שבמציאות, כראוי לבריות רוחניות, אנו רוב חיינו נמצאים ברמה ירודה, של עיסוק ובירור בין נהנתנות (התמכרות לטוב) וסלידה מהרע, מה שטבעי. אבל כמוסבר, זוהי טבעה של חיה. ואנו, למרות היותנו מכילים חלק חייתי שבנו, בהמי, שצריך לחיות, לשרוד, עדיין ראשנו ויכולתנו להפליג עמו, מבדילים אותנו מעולם החי, ברמת המודעות שלנו, כבני אדם.

גוף, לעומת ראש, מסבירים חכמי הקבלה, הוא אותו חלק שבנו שמקבל את מה שאנחנו "מחשבים" לפני כן, אם כדאי או לא כדאי לקבלו ועד כמה. ואנחנו, הם מסבירים, בנויים משני חלקים שהם "גוף" ו"נפש", כך שבניגוד לשאר החיות, קיים בנו חלק נוסף אשר משפיע על השכל שלנו פה בעולם ולא מאפשר לנו להיות כאחת החיות. שהרי החיות, אינן בעלות עמקות מחשבה ומורכבות של נפש בדומה אלינו ולראשנו, אלא שגופן מתוכנת מלכתחילה לדעת ולהבין מה לאהוב ומה לא, ממה להתרחק וממה לא, זאת אומרת שהן פועלות לפי אינסטינקטים מובנים שלא ניתנים לשינוי. לא מן הסתם כתוב ומודגם במספר מקומות שאין כ"כ הבדל אצל החיות מרגע שהן נולדות ועד שהן בוגרות כך שהן די נותרות אותו דבר כל חייהן, לעומתנו. אצלנו, לעומתן, יש זמן גדילה והתפתחות ארוכה ואנו עוברים שינויים גדולים עד כי ההבדל בין מי שהיינו כשנולדנו, למי שהפכנו להיות בבגרותנו, הוא עצום. לנו, לעומת כל חיה, שכמעט עם לידתה עומדת על רגליה, לוקח המון זמן לעמוד על הרגליים, תרתי משמע. והסיבה לכך, ע"פ חכמי ישראל, היא המזון שאותו אנחנו צריכים להעניק לא רק לגופנו, אלא גם לחלק של הנפש שבנו, שדורש התפתחות וגדילה. חלק, שעקב חוסר מודעתנו אליו, "מפריע" לנו להיות, כאחת הבהמות. ולכן, בטרם שאנו פוסעים על הדרך הרוחנית, אנו לא מודעים לכך שהמקור להפרעה היא הנפש (הרוחניות) וכל העת מנסים לדאוג לגופנו, מהמחשבה, שההפרעה היא משם, מבטננו, או ממוחנו הפסיכולוגי והבהמי. עם זאת, הבעיה היא לא בחומר כי אם ברוח, שלנו כבני אדם

היינו, שאנו מתערבים שלא לצורך בכל אותו חלק הקרוי "גוף" ושיש בו את כל האינסטינקטים כאחת החיות כבר איך לחיות, ומקלקלים אותו עקב אי הבנתנו את מהותנו. שהרי מהותנו, היא הראש הרוחני. הכל, נמצא בו. עם זאת, מאחר שתפקיד הראש הוא ע"פ חכמינו, לעסוק בנשמה ולא בגוף, אזי כאשר אנו פועלים להפך מכך, אנחנו גורמים לחוסר איזון. לכך, שהחלק הבהמי שבנו שבו אנחנו כבר מתוכנתים איך לחיות, יסטה ממסלולו ויצור ליקויים כאלו ואחרים במערכת. מקור הקלקול, הינו כאמור רוחני בשורשו, אך בעולמנו הוא מה שנקרא "פסיכוסומאטי". זאת אומרת, מצב שבו המחלה לא באמת קיימת אלא שהיא נובעת מחוסר תפקוד נכון של המערכת, הקשורה בנפשנו. כשההבדל בין הנפש הבהמית, הקשורה לעולם הזה לעומת הנפש האלוקית, הוא בכך שהראשונה אחראית על הגוף והשניה על הנשמה. וככל שאנו פועלים על פי המהות האנושית שבנו שתכליתה רוחנית, כך אנחנו מקדישים את חיינו לעבודת הנפש האלוקית והגוף כבר "עושה את שלו" ולכן אנחנו מאוזנים אל מול כוחות המציאות. עם זאת, אם אין בנו הבנה זו ואת הנאורות להפנים זאת, כך אנחנו שוקעים יותר ויותר בחיפוש אחר מקור הרע שבנו, בגוף. בתזונה שלו וב"פסיכולוגיה" שלו. וכל זאת, כשהשורש לכל הינו בכלל ברובד הרוחני שבמציאות ולא בזה, החומרי והגופני, עד כמה שזה לא נראה

רוחניות, אינה נמצאת בגופנו, אלא היא המפעילה אותנו. וכבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, ניתנה לנו היכולת להרגיש שיש בעולם את אותו דבר מה נוסף ורוחני שמעבר לחומר ולגוף, שתחילתו מכונה בחסידות "נקודה פנימית שבלב". שזהו, אותו קשר וחיבור שמעין מקרין לנו מלמעלה, מהרוחניות, וקורא לנו לבוא ולהתקרב אל מקור נשמתנו. כלומר, שאנחנו יכולים לחוש ב"מפעיל", ברוחניות, כך שאט אט היא תחשף בפנינו ונשיג את הקשר עם הכוח העליון האחד שמהווה את המקור לכל. עד שזה קורה ובוודאי שעד שאנחנו מתחילים בכלל לחוש באותה "נקודה שבלב" ולכל העניין שהיא תחילת המסע, אנו כמעין "תקועים" בגסות הגוף ורצונותיו, המסתירים מאיתנו את הסיבה לכל. את העובדה, שהמניע לחיינו הוא הרוח ולא החומר. לכן אנחנו כאמור מתחילים להתערב בגופנו, בתזונתנו, בגישתנו לטבע, תרים אחר אנרגיות ומזור לנפש הפסיכולוגית וכדומה. מעבר לכך, אנו גם מנסים כל מיני שיטות כגון מדיטציות, טקסים, סדנאות משונות וכדומה, שבעזרתן אנו שואפים להגיע למצב טוב יותר, ממצבנו. אנחנו אמנם קוראים לזה "חיפוש", אך האמת היא שמי שחש בטוב לא מחפש. זאת אומרת, שבלי ידיעתנו, אנחנו נדחפים לריפוי של אותו חוסר איזון שבמסגרתו נדמה לנו שעלינו לדאוג לגופנו כשההפך הוא הנכון. כלומר, שכאשר נדאג לנשמתנו, הגוף כבר יתאזן, שכן הכל בראש. ואם הראש לא פועל בהתאם לחוקי המציאות שחלים עליו, אזי הגוף חולה. נוצרת הפרעה

ובכדי לרפא את המחלה, צריך לגשת למקור ולא לסמפטום. היינו, לגשת לראש ולהבין שמעל הגוף הבהמי שלנו, זה שמכיל את המוח שלנו, ישנו עוד חלק עליון יותר, ששייך לנשתמנו. משם, מופעל הראש שלנו פה, שבעולמנו זה. עם זאת, הנתק שלנו מהנשמה המושלמת שלנו ומרצון ה"ראש העליון" להשפיע אלינו כל טוב, קיים גם נתק פה אצלנו, בין הראש והגוף. שהרי בעולם הזה, במקום שהראש ישלוט, הגוף שולט. כל היום במשך כל חיינו הוא מכתיב לנו את רצונותיו ומעסיק אותנו בגחמותיו ותשוקותיו, עד שהוא וכל ה"אני" שלנו שקיים במוח, מתים יום אחד והופכים לעפר ולדומם לעולם. לעומת זאת, אם אנחנו מתפתחים ומספיק נאורים להבין כיצד הדברים עובדים, הרי שאז אנחנו מתחילים בתהליך של תיקון בגישה שלנו, שתחילתה בעולם הזה. באותה נקודה פנימית שבלב, כהפנמה של התובנה שבמידה שבה נרצה להיות מחוברים לנשמתנו, לאלוקינו, לטבע כאחד, או אז יתחיל גופנו לפעול נכון ולהעניק את תשומת הלב למה שצריך ולא נפריע למערכת. כשכמובן, הרצון הזה, לא חייב לנבוע מ"תשוקה" לאלוקות דווקא, אלא משכליות של הכרת החוקים שמקיימים את המציאות. ואיזון מול חוקים אלו, הרוחניים, יובילו כאמור לתיקון אמיתי של כל התפיסה, מכפי שהיא כעת, קלוקלת. כעת, שימת הדגש היא על התזונה ועל הראש הגופני אך ע"פ הכתובים הכל יוביל לכך שנכיר את הראש הרוחני, שהוא ראשנו האמיתי. זה שעושה את ההבדל בינינו, לבין שאר יצורי הטבע, כבעלי פוטנציאל להשיג תפיסה של נצחיות שתתקיים גם לאחר שאנחנו ומוחנו, נמות. שהרי, באחיזתנו ברוחניות, אנחנו אוחזים במה שנמצא מעל החומר. בסיבה. ובהיותנו בסיבה, אנו מחוברים לראש העליון, שאחראי על הכל, לעולם