emetandSheker1marandmatok1החיים שלנו, הם תוצר של חישוב כיצד להרגיש טוב ולברוח מן הרע. כלומר, הרצון לקבל הנאה, שהוא מהותנו, מניע אותנו תמיד לכיוון החיובי והמנעות מן השלילי. המצב היחידי שבו אנו לעיתים נעים כביכול לכיוון התחושה השלילית, נובע אך ורק מחישוב עתידי לגבי רווח אפשרי. זאת אומרת, שאנו מחוייבים לעולם ללכת ולנטות לכיוון של מילוי בתענוג וכמו כן, אנו מחוייבים שלא לאהוב את הסבל ואת ההרגשה הרעה, אלא אם כן הם בסופו של דבר יועילו לנו. ובמילים אחרות, אפשר להגיד שהחיים שלנו הם תוצר של חישוב היכן נרגיש בטוב, כלומר "מתוק" והיכן נרגיש ברע, כלומר "מר". ומעצם מהותנו כבריאה שתכונתה היא הרצון לקבל הנאה, אנו שואפים למלא את זמננו בטעם מתוק וטוב ועד כמה שניתן, להתרחק מהטעם המר והרע.

שאלה על האמת ביקום, כלומר, מהי האמת והאם היא ישנה ומה טיבה וכדומה, היא תחילת דרכו של האדם אל הצמיחה הרוחנית. אדם השואל על האמת, הוא אדם שאינו נהנה מהחיים כמו שהם ואף סובל בהם עם כל מה שהם מציעים, מפני שעבורו אי גילוי האמת וחוסר הבנת משמעות קיומו, הם סבל ומעין רמאות. חיפוש אחר האמת, נובע מתחושת חיי שקר. לכן אפשר להגיד, שהגרעין הראשוני ביותר שממנו אדם נדחף אל הרוחניות, נובע ממקום שלילי. וזה כך מפני שאדם שחש בטוב אינו שואל שאלות שכן, שאלות נובעות ממקום חסרון וריקנות. ואדם כזה, בדומה לכל יצור אחר בעולם שואף כאמור להרגשה טובה, אך הוא על פי חכמת הקבלה, כבר חלק מאלו שהתפתחו דיים, כך שיוכלו לקבל את הרגשת הטוב רק מהשגת האמת. זאת אומרת, שאותה נקודה שבוערת בלבו של האדם על הטעם בחיים כבר לא תקבל את מילויה מהנאות הגוף והחומר ומחישובי ההבחנה בטוב וברע שבהם, אלא שמילויה יורגש רק מהשגת השאלה הפנימית. שאלה על מהות הקיום, על הסיבה לכל העובר עלינו וכדומה. וחישוב חדש זה, נקרא בקבלה חישוב של אמת מול שקר, לעומת החישוב הישן של טוב ורע, היינו, מר מול מתוק.

אפשר להגיד שאדם מפותח דיו, שכבר שואל על משמעות החיים, סבתם ותכליתם, הוא אדם ששואל על האמת. וכאשר האדם סובל מחיי השקר ומחוסר גילוי האמת, הבירור שלו כבר נמצא מעל השאלה היכן טוב לי או היכן רע לי מתוך עניין המר והמתוק, אלא שהוא שואל היכן האמת והוא נמשך אליה ולעומת זאת, הוא מברר מהו השקר ושואף להמנע ממנו. וכך בעצם אפשר להגיד שמי שהתפתח בכמות מספקת, כבר מתחיל לראות שהאמת, נמצאת מעל השקר של חיי העולם הזה ותענוגיו ומשום זאת, החיים כמו שהם, מורגשים בו כדבר זמני וחולף ולכן כדבר שקרי. וכך, שאלת המר והמתוק שבאדם כזה, משתנה באיכותה. זאת אומרת, שמפני שבתוכו הוא מרגיש משיכה לאמת, היינו, הוא חש משיכה למעין נקודה בלתי משתנה שאינה תלויה בדעות, אלא שהיא אבסולוטית וקיימת תמיד, כל מה שהפוך מכך מורגש בו כמר. היינו, שקר בעיניי מי שמחפש את האמת בחייו, מורגש כדבר מר ולעומת זאת, האמת, מורגשת כדבר מתוק. זאת אומרת, ששינוי הערכים שדרכם האדם בוחן את חייו ואת המציאות, הם אלו שקובעים את אבחנתו לגבי הטוב והרע בחיים.

התפתחות וצמיחה רוחנית, אפשריים רק במידה שבה האדם שינה את הערכים שדרכם הוא מודד היכן טוב לו בחיים והיכן רע לו. באופן טבעי ואינסטינקטיבי האדם חש שההרגשה הטובה נבחנת על פי עוצמת המתיקות - והרגשה רעה נבחנת לפי גודל המרירות. ועניין ההתפתחות והצמיחה שעליהם מדובר, הם על פני המצב הטבעי. מעליו. לכן, גדילה אמיתית בגודל נאורות האדם, היא המעבר מתוך מצב שבו הוא דומה לכל יצור חי אחר הרודף אחר רצונו להנאה, למצב של החשבת ערכים גבוהים יותר. ערכים של אדם. וכשהאדם בשל דיו וכבר מתעוררת בו אותה שאלה פנימית על טעם החיים האמיתי, הוא יחל אט אט לחוש כיצד כל מה שבעבר הורגש בו כמתוק וכטוב הנובע מריצוי תענוגי הגוף והחומר הזמניים, הופך למר וכשקר. ואף אם עדיין אין בו שמץ מגילוי האמת לאשורה ויש לו ריקנות מחוסר המשמעות בחיים שעושה לו רע, עם זאת, עצם החיפוש נחשב כבר להמתקה. שכן, אומרים המקובלים, התעוררה באדם זה הנקודה שבלב. אותה תהיה פנימית על משמעות החיים, על הסבל שבהם וחוסר הבנת תכליתם - והיא זו שתוביל אותו אל תחילת גילוי התשובה. והתשובה, המשולה לפרי שגדל לו לאיטו, מזרע מרקיב, להתחלה בוסרית ומרירה המסתיימת בפרי מתוק ובשל, תורגש באדם שכזה בהתאם לשלבי תנובת האילן, כאמור. שגילוי האמת, כפי שמסבירה הקבלה, מעבירה את האדם מצבים המזכירים תהליך של צמיחת העץ. ולכן, ככל שאדם ייטיב לברר על פני מצבי המר ומתוק הטבעיים בו, את מצבי האמת והשקר, כך הוא יוכל לגדול ולהתפתח. ועניין האמת והשקר נבחנים לפי מידת הרגשתו בטעם של תענוג וטוב ממציאת המשמעות בחיים. שהיא אותה נקודה פנימית הקיימת בכל אחד והמוסברת כולה בחכמת האמת, היינו בחכמת הקבלה.