משה מברך את העם ונפטר לבית עולמו - פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא, הפרשה החותמת את החמישה חומשי תורה. וכשמסיימים לקרוא את הפרשה בבית הכנסת, אומרים כל הקהל "חזק חזק ונתחזק", מה שמהווה כאות לסיום ספר דברים ולכך שנתחזק בפתיחתנו את הספר הבא, ספר בראשית. עם זאת, בניגוד לכל שאר הפרשות שבתורה, המעניין הוא שהפרשה הזו "וזאת הברכה", לא נקראת כלל בשבת, אלא היא נקראת תמיד בשמחת תורה, כאשר לאחר מכן מתחילים את פרשת בראשית, הפותחת מעגל חדש של קריאת כל התורה כולה.

בפרשה, בטרם מותו, מברך משה את בני ישראל. לפני הברכה הוא אומר דברי שבח לבורא העולם על שנתן לבניו את התורה במעמד רווי הוד על הר סיני, "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב."

  • ראשון - בני ישראל נמצאים מעבר לנהר הירדן, רגעים לפני הכניסה לארץ ישראל, לאחר שהם סבבו במדבר במשך ארבעים שנים. משה רבינו מתחיל לברך את העם, לפני הסתלקותו מן העולם הזה. בתחילת הברכות מופיע הפסוק המפורסם "תורה צוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב", שהינו אחד הפסוקים שהרבי מליובאוויטש ביקש שכל ילד יהודי יידע. בעליה זאת נכללים גם הברכות לשבטים ראשון ויהודה.
  • שני - ברכות לשבטים לוי ובנימין. שבט לוי מפורסם בכך שתמיד נותרו נאמנים לה' ולתורתו, כך היה כאשר בני ישראל חטאו בחטא העגל ועוד. משה מברך אותם שיתגברו נגד כל אויביהם. הברכה לשבט בנימין קשורה עם כך שבית המקדש נבנה בנחלתו בארץ.
  • שלישי - ברכות לשבטים של יוסף, בכך שנחלתו תהיה מבורכת.
  • רביעי - ברכות לשבטים זבולון, יששכר וגד. זבולון ויששכר מבורכים ביחד עם ברכה אחת שיהיו שותפים: זבולון יהיה בעל עסק מצליח, והוא יתמוך באחיו יששכר שיישב ויעסוק בתורה. שבט גד מבורך בכך שיהיה חזק, כיון שהם קיבלו נחלה מעבר לירדן, שם ישנם יותר אויבים.
  • חמישי - ברכות לשבטים דן, נפתלי ואשר. דן מבורך בכך שיהיה חזק כאריה, כיון שנחלתו היא בצפון הארץ, ומשם עליו להגן על כל הארץ. נפתלי מבורך בכך שכל מי שגר בנחלתו יהיה מרוצה מכך. אשר מבורך בשמן טוב וילדים יפים.
  • שישי - סיום הברכות של משה רבינו לעם ישראל ממש לפני הסתלקותו. הוא אומר לעם שאין כמו הקב"ה ומברכם שיחיו בביטחה ובשלום.
  • שביעי- משה רבינו עולה לראש הר נבו, מעבר לירדן, מול יריחו. הקב"ה הראה למשה את ארץ ישראל, ולאחר מכן משה מסתלק מן העולם, בתאריך ז' באדר, והוא נקבר במקום שלא נודע. בן 120 בדיוק היה בהסתלקותו, ובני ישראל התאבלו עליו שלושים יום בבכי ומספד. התורה מעידה כי לא עמד ולא יעמוד נביא גדול כמשה, שדיבר עם הקב"ה פנים אל פנים.

ברכת השבטים

את שבט ראובן מברך משה כי למרות המעשה השלילי שראובן ביצע בעבר הוא יחיה בעולם הזה בין השבטים וירש חלק לעולם הבא; את יהודה הוא מברך כי המלכים שיעמדו משבט יהודה ינצחו בכל מלחמותיהם.

הוא מזכיר את נאמנותו של שבט לוי לבורא העולם בחטא העגל ובפרשיות האחרות שאירעו בעת הנדודים במדבר. לפיכך, מכריז משה, שבט לוי ילמדו תורה לישראל וישמשו בבית המקדש. בנימיןהוא ידיד ה', ובורא העולם בחר לשכון בחלקו – בית המקדש ישכון בחלק הארץ שיירש בנימין.

ארצו של יוסף מבורכת עד מאוד בפרותיה; יהושע בן נון, ממלא מקום יהושע, שמוצאו משבט יוסף, ינצח את אויביו ויכבוש את ארץ ישראל.

זבולון ויששכר ערכו שותפות ביניהם: זבולון יעסוק במסחר, בעוד יששכר ילמד תורה והם יחלקו ביניהם את שכר הלימוד. בחלק אשר ינחלו בארץ ישראל יהיו אוצרות טבע שיעשירו אותם.

חלקו של שבט גד יהיה סמוך לגבול, ולפיכך בני שבט גד יהיו גיבורים. הם גם ילכו חלוצים במלחמת כיבוש הארץ ויקיימו את הבטחתם למשה רבינו לעמוד בראש המלחמה.

מחלקו של שבט דן יצא נהר הירדן, ובחלקו של שבט נפתלי יפול ים כנרת; שבט אשר יתברך בשמן רב.

משה ממשיך ומברך את העם כולו:

הם יהיו גיבורים ומארצם יחצבו ברזל ונחושת, דעו לכם כי אין כמו אלוקינו אשר יהיה בעזרכם. בורא העולם בחר לו לשבתו את השמים ויתן לכם כל טוב.

פטירת משה

לאחר ברכתו, עולה משה אל הר נבו שם מראה לו האלוקים את כל ארץ ישראל לגבולותיה. "זו הארץ אשר הבטחתי לאברהם, ליצחק וליעקב כי אתן לזרעם" הוא אומר.

משה מת בהר נבו בגיל מאה ועשרים. עד פטירתו וגם לאחר מכן עיניו לא כהו ולא נס ליחו. בורא העולם בכבודו ובעצמו קובר את משה רבינו.

בני-ישראל בכו והתאבלו לאחר פטירת משה במשך שלושים יום, ויהושע בן נון מילא את מקום רבו בהנהגת העם.

התורה מסתיימת בהצהרה כי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" אשר חולל את האותות והמופתים בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו, "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל."