פרשת "חיי שרה" - פרשנות קבלית

בראשית פרק כ"ג פסוק א עד פרק כ"ה פסוק י"ח.

 
 פרשת חיי שרה, המתחילה במות שרה ומסתיימת במותו של אברהם, מערבת בתוכה נושאים רבים ושונים כגון מערת המכפלה, נישואי יצחק לרבקה, מותו של ישמעאל ועוד. עם זאת, בסמליות של מות שרה בהתחלה, ונחמתו של יצחק לבסוף, בהינשאו לרבקה, מתמצתת הפרשה את הדברים כראוי בהבהרתה את הדבר העיקרי והוא "חיי שרה" ולא מותה. יצחק, התנחם ברבקה, לאחר מות שרה אמו, שכן רבקה היא מבחינתו ההמשך היחיד לשרה אמו. לחייה. רבקה בעיניו, היא שרה. ההמשך שלה. ובהתאם לכך, לא מן הסתם אותיות רבקה מכילות את השרש ק.ב.ר ומאידך, את השרש ק.ר.ב, היינו שרבקה עבור יצחק, היא כשרה אמו שעלתה מן הקבר. ובדומה ליכולתה של שרה לקרבו אל שרש נשמתו, כך רבקה תסייע לו כעזר כנגדו, להשגת המטרה הרוחנית. זאת אומרת, שרבקה, כהמשכה של שרה עבור יצחק, היא החיים שבאים לידי ביטוי בפרשת חיי שרה שאחריהם, מגיעה פרשת תולדות. פרשה, שמספרת על התולדות מן החיים ולא כפי שהשכל אומר שהפרשה הייתה צריכה להיות מות שרה, שהרי מן המוות, אין המשכיות. לעומת זאת, מהחיים, יש תולדות. ותולדה רוחנית אמיתית מסבירה חכמת הקבלה, מגיעה לאדם הפוסע בדרך הרוחנית ואשר מגלה שיש לו השגה בדבר מה. שיש לו תיקון שלם. בקביעות. שתיקון, אומרת הקבלה, היא כל מלאכתו של האדם מתוך הבירור הפנימי בין אמת ושקר. בין אגואיזם, להתחשבות בזולת. בין חומריות ומוות ובין אלוקות, נצחיות ורוחניות. ובמידה שבה האדם מתקן את תכונותיו השליליות, כך הוא יכול לשאתן הלאה לדרכו ככלים. כעזר, כנגדו.

כל הבירור של האדם, הוא בין יכולתו להבין את מקור וסיבת הצער בעולם הזה, ובין התפתחותו לכדי ההבנה שהוא מחוייב להגיע להשגה רוחנית בכדי לצאת מסבל העולם הזה. ובאדם המתפתח, מתחיל להיות מובן מושג הסבל ככזה שמכוון את האדם למטרתו ומעיד על חוסר איזון אל מול הרוחניות. שכן, מציאות גשמית או מציאות רוחנית, הן עניין של תפיסת האדם בהתאם לאיזונו אל מול חוקי הטבע. ומתוך כך שבאופן טבעי אנו מאוזנים כלפי העולם הזה וחומריותו, אין לנו עבודה מיוחדת כלשהי על מנת לחיות בעולם, אלא ש אנו מאוזנים כלפיו באופן טבעי כך או אחרת. רוחניות לעומת זאת, כתפיסת מציאות, דורשת מן האדם הבחנה במידת איזונו כלפיה, שתחילתה נובעת מחוסר איזון כמובן. רוחניות, אומרים המקובלים, היא איזון, מול תכונת ההשפעה. הנתינה ללא תנאי. וגשמיות לעומת זאת, היא אגואיזם ואינטרסנטיות שבעולם הזה, הטבעי, שגורמים לכדי תפיסת עולם צרה וסופית בקיצו של תהליך. ויכולתו של האדם לברר בין הרצונות השונים שבו, מה מהם מוביל אותו למטרה הרוחנית ומה מזיק, היא עבודת התיקון. ההבחנה בין גוף ונשמה. בין זכר ונקבה. בין אברהם לשרה ובין יצחק לרבקה, שהרי הכל מסבירה הקבלה, נמצא בתפיסת מציאותו של האדם. ואף אם האדם לא השיג עדיין תפיסת מציאות רוחנית, אלא שהוא במגמה שכזו, הרי שגם אז הוא נבחן לפי מטרתו ותיקוניו מאירים לו. היינו, שגם אם טרם השגנו מדרגות פנימיות אלו שבהוויתנו הקרויות אברהם, שרה, יצחק וכו, עדיין, כיוון שזו מטרתנו, לשם נגיע. להפנמה, של פרשת חיי שרה בתוכנו, כחלק מהמצבים שאנו עוברים, בדרך להשגת יעדנו שהוא, הנאה מרוחניות.
 
בתחילה, עוד לפני שנברא חומר כלשהו, כלומר, במחשבת הבריאה וההשתלשלות הרוחנית ממנה, עדיין היינו דבקים במצב השלם והמושלם. בבורא. בתכונת הרוחניות שמטעם שלמותה אין בה רצון לקבל הנאה ובזכות החמלה והאהבה, קיימת בה תכונת ההשפעה. מצבים הנקראים "חנון ורחום". עם זאת, בכדי להגיע למטרה אמיתית, היה צורך בשבירה של המצב שנברא מלכתחילה כתלותי וזה המצב המוכר כחטא הקדמון. מאז החטא, הטעם של המציאות הרוחנית, של האמונה, הוא כטעמו של עפר. כטעמו של הנחש בזוחלו על האדמה. ועפרון שבפרשה, מייצג את הנחש המוכר בסופו של דבר לאברהם אבינו את מערת המכפלה. עפרון, ובני חת שסביבו הנחשבים לרשעים, הם אלו שמהם רוצה לקנות אברהם חלקת קבר. מערה, שבה על פי הכתובים, קבורים אדם וחווה. וקבירתו של אברהם את שרה במערה ובהמשך, הוא עצמו נקבר בה, היא תיקון למצב הקודם של חטא הבושה מעץ הדעת. מהמצב, שבו האדם רצה לקבל את תפיסת המציאות הרוחנית בתוך השכל ולא בדרך האמונה, כפי שהיה לפני החטא. וקניית המערה, היא החזקה של הנכס והוצאתו מתחום חטא עץ הדעת שנעשה על ידי אברהם. על ידי מי שבזמן שהוא מתאבל על אשתו, יש בו עדיין מקום לעבודת החסד. משם, ממשיכה המערה להוות מקום קבורה לשאר אבותינו ואמהותינו שהם השורשים למניעינו הרוחניים. לחלוקה בין גוף הקרוי אמהות, ובין הנשמה שהיא האבות. והיכולת של החיבור בין הרצון לקבל ובין הרצון להשפיע חסדים, היא אותה זוגיות מופלאה שבין האבות והאמהות שנקברו בהמשך במערת המכפלה. זוגות זוגות של תכונות בנו, בבני האדם, שמסוגלים להבחין בכלים שקריים כגון בני חת (מלשון חטא), או בלבן הרשע וכו ולחלץ משם את הכלים הטובים הנקראים לדוגמא רבקה, מערת המכפלה וכו. בהתאם לכך, לא מן הסתם מצוי עניין המשא ומתן במרכזה של הפרשה, שבעצם בא ללמדנו על עבודת האדם בהבחנות הנכונות המובילות לרוחניות וחילוצן, מתחום שאינו נכון לפחות לגבי המצב הנוכחי