ראשית ותחילת השינוי = ראש השנה

 

שינוי, היא תחילתה של הבריאה. זהו הרגע, שבו הזמן החל לנוע. הרגע, שבו נוצרה תנועה ונפתחו מרחבי היקום והחלל האין סופי אל כל מה שנראה לעינינו כיום לבסוף כעולמנו הגשמי. העולם שלנו. ותחילתה של הבריאה, זוהי אותה נקודה שבה החלה שרשרת של מצבים שהביאה לפער, בין המצב הראשוני שלנו, שממנו נבענו עוד לפני קיומם של חומר ואנרגיה בצורתם הנוכחית, לבין מצבנו ה"רוחני" הירוד כיום, שבו אנו קשורים לגוף ולא לרוח. היינו שהבריאה, היא מעין "גריעה" מהמצב המושלם, שבו היינו דבקים לאלוקי והשלם. הבריאה, היא המצב שבו הבורא "הוליד" אותנו מתוכו וברא אותנו עד הגיענו לרמת החוויה הנוכחית. וכאמור שינוי, היא תחילתה של הבריאה, אך היא שואפת תמיד לחזור למצבה הקודם, אל האיזון השלם. והאיזון הזה, יכול להגיע אלינו דרך דבר אחד בלבד: בחירות נכונות. זו כל העבודה שאנו עושים בחיינו. אנו בוחרים בין מצבים, זמנים ופעולות ומנתבים את שביל חיינו למקום כלשהו שבסופו של דבר, אנו קוראים לו החיים שלנו. ובחירה נכונה, היא זו שתובילנו לחיים של איזון בע"ה או חס ושלום להפך. 

 

"ובחרת בחיים"

 

כתוב "ובחרת בחיים". כלומר, לבחור באותה נקודה שתמיד יכולה לשפר את חיינו, מפני שהחיים שלנו אינם נבחנים רק על פי כמות הזמן שחיינו או על פי בריאותנו, התפתחותנו ושאר גורמים אלא לבחור בחיים, זה אומר, שעלינו לבחור בדברים שיקרבו אותנו לחיים הרוחניים. הם החיים. לכן, הדרך בחיפוש המשמעות לחיים, ע"י ביצוע הפעולות הנכונות באמצעות הבחירות הנכונות, מביאה אותנו לאותה נקודה מודעת ופנימית יותר של התפתחות דקה ועדינה הקשורה בחיים העליונים. ונקודה מכרעת בדרך חיינו, היא הגילוי שנבראנו, מתוך שקט מוחלט ושלמות מטעם ה' שעליו כתוב "אני הוויה לא שניתי". כלומר, הוא המצב השלם והמושלם. כך שבעצם, על פי המקובלים, אליו עלינו לנתב את חיינו. בו, בקשר עמו, מצוי האיזון של נפשנו. שכן, השגה במציאות ה' עניינה הרגשה והבנה שיש אי שם נקודת שקט כזו, של שלווה נפשית, של אושר עילאי ועילוי רוחני שהם מעבר לכל המילים והתיאורים. הוא, העתיד שבו נחוש בכל רגע ורגע בחיינו משמעות טוטאלית, עד שנמצה את כל סיבת השינוי שנוצר מלכתחילה: כדי ליצור מנגינות מהשקט. כדי לתת לו צורות, שתתלבשנה על מציאות חיינו, כשיר נפלא

 

משנים צורה

 

כרגע, צורתנו מוגדרת על פי הקבלה, כגופים הנמצאים בדור שפניו כ "פני הכלב". כלומר, צורת היחס של האדם, אל המציאות שסביבו היא בדומה לכלב. מילה, המתחלקת לשניים: כל - לב, שמשמעה "רצון עז" לאכול ולבלוס מכל דבר והרבה מאוד. יחס זה של האדם, אל המציאות שסביבו, היא הצורה שבה אנו חושבים, מחליטים החלטות, מטפחים ערכים ורצונות וחיים כאגואיסטים מוחלטים ובעצם, כך ברא אותנו הטבע. האלוקים. ובנקודה משמעותית זו,  שבה האדם מבחין בכך שהוא סגור בכל לבו, בעצמו, נעול ברצונותיו, סובל בחיים צרים ונטולי משמעות, זהו הרגע להבין שהדרך לההפך מכך, היא הדרך והזמן לאותה בחירה בחיים. לשינוי צורה. שהרי מתוך הסגירות כבר ברור לנו שאף אם נשיג את כל מה שיש לעולם הזה להציע, הרי שהיינו שבויים של הרצון לקבל הנאה לעצמנו תמיד ומעולם לא באמת "בחרנו", אלא הלכנו אחרי הרצון הטבעי. כלומר, צעדנו כבהמה ההולכת אחר האוכל הטוב יותר וחשבנו ש "בחרנו". ועל כן, אם הגענו לתובנה שכזו, שאנו חלק מפני הדור שמדומים לצורה רוחנית של כלב, הרי שכאן, נוצרת לנו הזדמנות לשנות את צורתנו כאנשים וכחברה, מתוך ניסיון להגיע אל תוסף איכותי במציאות המכיל בתוכו קשרים אחרים בינינו כישראלים ואף בינינו ובין עצמנו. אם רק נחתור להשיג את הערך הנוסף הזה של מציאות רוחנית המחברת אותנו למצב מתקדם יותר בהתפתחותנו, כך אולי נבחין שהדרך לשם, היא מחוץ למחשבה וההתנהגות האגואיסטים שכה טבעיים לנו. כך אולי נגלה שהגשמה עצמית ובחירות אמיתיות בחיים, הן אינן בקריירה בלבד או בין מוצר כזה או אחר, אלא גם בהתפתחות אנושית רוחנית הקוראת לכל אדם לגלות את משמעות חייו על פי חכמת האמת, חכמת הקבלה. שנה טובה